רקע כללי
----------
בועידת יאלטה בפברואר 1945 החליטו בעלות הברית לחלק ביניהן את גרמניה, עוד בטרם כניעתה בחודש מאי. בועידת פוטסדאם באוגוסט 1945 אישרו שוב את ההסכמות שאושרו בועידת יאלטה, כאשר החלק המזרחי של גרמניה נמסר לשליטתה של בריה"מ, בעוד האיזורים המערביים חולקו בין ארה"ב, בריטניה וצרפת. גם הבירה, ברלין, חולקה בין המנצחות, ובהיותה כולה בתחום השטח של מזרח גרמניה, האיזורים המערביים שלה הפכו למעשה למובלעת מבודדת המוקפת בשטח שנמצא בשליטת ברית המועצות.
באיזור המערבי של גרמניה כוננו המדינות המערביות את הבסיס להקמת משטר רב מפלגתי, ובמאי 1949 הקימו בו את "הרפובליקה הפדראלית של גרמניה". באיזור המזרחי כוננה בריה"מ באוקטובר 1949 את "הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה", כביכול כמשטר רב מפלגתי, אך למעשה בדמות המשטר הקומוניסטי בבריה"מ עצמה, ואף הלאימה את המפעלים והחקלאות.
המצב הכלכלי בחלק המערבי של גרמניה הלך והשתפר בזכות תמיכת המערב, ובעיקר בתמיכת ארה"ב, בעוד שבחלק המזרחי יכלו רק לחלום על השפע הזה. המצב הכלכלי והפוליטי גרם לזליגת אוכלוסיה מהצד המזרחי למערבי, ולפי אומדן מסויים עברה 1/6 מאוכלוסיית גרמניה המזרחית לצד המערבי דרך ברלין עד הקמת החומה שהפרידה בין ברלין המזרחית לברלין המערבית בלילה שבין 12-13 באוגוסט 1961. החומה נשארה על כנה עד 9 בנובמבר 1989.
שטאזי
-------
שטאזי או MfS (ראשי תיבות של Ministerium für Staatssicherheit - המשרד לבטחון המדינה) היה השירות החשאי במזרח גרמניה, בדומה לק.ג.ב בבריה"מ.
השטאזי עסק בריגול פנימי אחר האוכלוסיה וגם בריגול חיצוני. האגף החיצוני של השטאזי ("ריגול חוץ") הצליח להחדיר מרגלים לגרמניה המערבית, לאסוף מודיעין על גרמניה המערבית וברית נאט"ו, להעביר דיסאינפורמציה למערב, כולל האשמה שקרית של מערביים בשיתוף פעולה עם מזרח גרמניה ואף לשחד פוליטיקאים במערב.
האגף הפנימי של השטאזי ("הגנה") עסק בריגול אחר אזרחי מזרח גרמניה והפעיל כמות עצומה של עובדים ובנוסף מלשינים מקרב האוכלוסיה. אנה פאנדר מביאה בספרה אומדן של 97,000 אנשי שטאזי ועוד כ-173,000 מודיעים בתוך אוכלוסיה של כ-17 מיליון איש, כלומר סוכן שטאזי/מודיע אחד על כל 63 איש !!!
לצורך השוואה, בק.ג.ב. היחס היה של סוכן אחד ל 5830 אזרחים, ובגסטאפו היה אחד ל-2000 אזרחים.
השטאזי צותת לשיחות טלפון, הפעיל מודיעים, ביצע תצפיות, ניהל חקירות של חשודים, התקין מיקרופונים ומצלמות במקומות מגורים, קרא את דברי הדואר, ואף כלא ועינה את החשודים בפעילות פוליטית. כל הפעולות האלה תועדו בתיקים מסודרים.
ב-1989, כאשר האדמה החלה לבעור מתחת לרגליהם, החלו אנשי השטאזי להשמיד את התיקים, וכאשר מכונות הגריסה התקלקלו, הם המשיכו לקרוע את המסמכים בידיים. לאחר כינון הפדרציה הגרמנית החלו לשחזר את גזרי הנייר למסמכים, ואזרחי גרמניה יכלו להגיש בקשה לצפות בתיקיהם.
הספר
-------
אנה פאנדר, אוסטרלית שהתעניינה בגרמניה, שהתה בה מספר שנים החל מ1996 (שבע שנים לאחר נפילת החומה) והחלה לראיין אנשים הקשורים לשטאזי - הן עובדי שטאזי והן קורבנות של פעולותיהם. בין המרואיינים איש תעמולה ששידר בטלוויזיה במזרח גרמניה, פרופסור שלימד בקורסים של השטאזי, האדם שתכנן את התוואי של חומת ברלין, אנשים שניסו לברוח ממזרח גרמניה או שהיו כלואים בכלא המזרח גרמני בגין פעולותיהם ועוד.
מבין השיחות אנו נחשפים לחיי היומיום במזרח גרמניה, כאשר זרועו הארוכה של השטאזי חודרת לכל תחומי החיים ופוגעת באדם הפשוט, הורסת משפחות, מונעת טיפול רפואי ומציאת עבודה ממי שאינה חפצה ביקרם, ואף מפעילה אמצעי סחיטה על מנת להשיג את מטרותיה. המדינה ניסתה להכתיב באצעות החינוך ובאמצעי התקשורת את קו המחשבה הנכון וליצור מעין אדם גרמני סוציאליסטי.
מעניין לראות את השפה והטענות השקריות שבהן השתמשו במדינה שהיתה רחוקה מאוד מדמוקרטיה:
- המדינה נקראה "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית", התעקשו שהיא דמוקרטיה רב-מפלגתית ואף קיימו בה בחירות "חופשיות"
- תנועת הנוער נקראה "הנוער הגרמני החופשי"
- המזרח גרמנים אינם אחראים לשואה
- הסוציאליזם אוהב את השלום
- לא נותרו בארץ נאצים לשעבר
- תחת הסוציאליזם הזנות אינה קיימת
אנה פאנדר מציגה גם כאלה המתגעגעים למשטר הקודם - תופעה המכונה אוסטלגיה - נוסטלגיה למזרח גרמניה (אוסט=מזרח).
אחת השאלות העיקריות שעולה מהספר היא מדוע היו מוכנים רבים כל כך להיות מודיעים של השטאזי ולהלשין על שכניהם ועל קרוביהם.
בסרט שמוקרן במפקדת השטאזי מסביר מי שהיה פסיכולוג של השטאזי שמדובר על "דחף לוודא שהשכן שלך עושה את הדבר הנכון" הנובע ממשהו במנטליות הגרמנית של "דחף מסויים לסדר וליסודיות".
הר בוק, שהציג את עצמו כפרופסור לשעבר באקדמיה להכשרת עובדים למשרד לבטחון המדינה, טען שרוב המודיעים שגוייסו לא הביעו כל התנגדות, למרות ששילמו להם מעט מאוד. חלקם כנראה האמינו במטרה, אך אחרים עשו זאת משום שהעבודה הזאת גרמה להם להרגיש בעלי ערך ויותר חשובים מאחרים.
בספר "הגל" (או "הנחשול" - "The Wave"), מוצג ניסוי של מורה בקליפורניה, אשר בוצע כתגובה לתהייתם של התלמידים איך התאפשרה התבססותו של הנאציזם בגרמניה. בניסוי הזה הראה לנו המורה באיזו קלות הוא הצליח לשנות את תפישתם של התלמידים מדמוקרטים-אינדיבידואליים לעדר של פאשיסטים, המוכנים לדכא בכוח את מי שמתנגד לתנועה. גם שם אפשר לראות את התופעה שדווקא האנשים הקטנים שנמצאים בשולי החברה הם אלה שמתלהבים ונהיים שיכורי כוח.
בין הראיונות שיבצה אנה פאנדר קטעי מידע, תחושות וסיפורים אישיים, כאשר האחרונים הינם פחות ממוקדים לעיתים, אך הספר בכללותו מעניין ומומלץ.
מן הראוי שספר כזה ילמד בשיעורי אזרחות בישראל, וימחיש באמצעות הסיפורים האישיים את ההבדל בין חיים תחת משטר דמוקרטי לעומת החיים במשטר לא דמוקרטי, אשר אינו מכבד את זכויות הפרט.
