ב- 13.10.1991 התאבדו בקופנהגן ורה ואשטואן, סבתא וסבא של המחברת.
בסיפור שהוא מעין תחקיר, מעין המחשה ודמיון של מעשיהם
של בני הזוג בימיהם האחרונים, חוזרת המחברת אל חייהם של השניים ועברם.
השניים נולדו והכירו בהונגריה.
הסבא רופא כירורג נלקח למחנה מטהואזן שבאוסטריה
לעבודות כפייה, ובקושי שרד את צעדות המוות.
הסבתא, ורה, שרדה את המלחמה באמצעות מסמכים מזויפים.
ממש לפני גירוש היהודים למחנות אושוויץ ויתר המחנות
נולד אביה של המחברת.
זהו גם החלק ה-1 של חייהם (חלוקה סכמטית שמבוצעת ע"י הסופרת).
החלק השני של חייהם מתחיל מתום המלחמה עד 1956:
בתום המלחמה תחת שלטון סובייטי הסבא חוזר לתפקידו כרופא בהונגריה.
הוא גם כולל את שירותו של הסבא כרופא במלחמת קוריאה בבית חולים בצפון ( מתנת הזדהות של הונגריה הסוציאליסטית לצפון קוריאה)
חלק זה נגמר עם מנוסתם של המשפחה מהונגריה לדנמרק, לאחר כשלון המהפכה של 1956 של הוגריה להשתחרר מעול הכיבוש הסובייטי.
החלק ה-3 שסופו בהתאבדות של בני הזוג, מחזיר את נכדתם לעברם המשותף
לחבריהם (ארזי, איליי ועוד) ולדמיון מה חשבו וכיצד פעלו בימיהם האחרונים עלי אדמות ובייחוד ביום המעשה.
כיצד השיגו את הספר שסייע להם להגשים את מטרתם המשותפת, ולמה בחרו בכך.
פעמיים איימה ורה שתתאבד - פעם כשבעלה טרם חזר בתום מלחמה״ע ה-2 ופעם
במלחמת קוריאה. הפעם השלישית כבר לא הייתה איום.












