ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בספטמבר, 2011
ע"י מנואל
ע"י מנואל
לאורך כל קריאת הספר חשתי רגשות מעורבים. מצד אחד כיהודי וישראלי,
זאת חוויה מענינת לקרוא על השואה ועל התמודדות של יהודים שעברו את השואה אבל כל קשר בינם לבין היהדות מקרי ביותר.
ומצד שני כל ענין ההתאבדות לא מקבל טיפול עד הסוף.
מצד אחד קשה להתווכח עם סיפור שהוא בעצם אוטוביוגרפי. ומצד שני קצת חסר דעתה של הכותבת.
יש פשוט תיאור שקצת הופך את כל הספר לחסר משקל ומשמעות.
מצד אחד מורגשת אהבתה של הכותבת לסבא וסבתא שלה,
ומצד שני רוח קרירה נושבת לכל אורך הספר, תחושה קרה ומנוכרת.
סה"כ הספר נקרא על ידי בקריאה רציפה ובקלות אך לא מסוג הספרים שנשארו איתי בימים שאחרי.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת
