כל-כך רציתי לסיים כבר את הספר הזה, אבל לא יכולתי להפסיק. קראתי ולא הבנתי ואני עדיין לא מבינה איך אפשר לחיות במצב כזה, ואחרי דבר כזה.
הספר מביא את סיפורו של בחור שנשלח לטרבלינקה ואחראי לטיפול בגופות שיוצאות מתאי הגזים (ואני ממש עדינה בתיאורים פה).
קריאת הספר הזה היא מזוכיזם טהור (קריאה שלוותה בצמרמורת, בחילות, דמעות), אבל לא הרשיתי לעצמי להפסיק לקרוא.
אחד מהספרים הקשים שקראתי, וקראתי לא מעט על התקופה הזו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
