ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 באפריל, 2012
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
ספר "אומנותי" מוזר.
הסיפור לכאורה מציג את הבלקן על שלל אמונותיו, המתחים שבין העדות והעמים, אורח החיים ותוצאות המלחמות שבו.
הספר הזה אינו "גשר הדרינה" של איוו אנדריץ' שבו העידון, והתרבות קשרו אותי כבחבלי קסם.
הספר הזה סובל מעודף "אומנות".לכן, הכתיבה בו קופצנית ללא צורך במרחב ובזמן. מזל הוא שהעלילה בסוף מתכנסת לנקודה אחת.
גם המוטיב המרכזי הטיגריס והנערה "הבתולה?" ההופכת למלכתו, או במקומות אחרים היפה והחיה, אינו חדש.
תולדותיו כימי בראשית והוא נמצא בהרבה אגדות עמים.
יסודו הוא כמובן פסיכולוגי ומדבר על האיזון שבין החיה שבנו לתרבות ולאנושיות.
ה"טיגריס", הוא כמובן גם המלחמות המאכלות את הבלקן.
אבל כמו שאמרתי קודם, ניתן לקחת חומרים מצויינים לעוגה והתוצאה לא תעלה יפה.
אולי הסיפור והמחברת קיבלו פרס אורנג' מיתוך היותו "אקזוטי" , אבל זה לא המכלול.
מדוע נתתי לו ציון 3?
כי אם קוראים פרקים מסויימים כסיפור קצר, או מתייחסים אליהם בנפרד מגלים קסם.
כבר בהתחלה, הסבא והנכדה ,הולכים לגן החיות . ושם הסב קורא את ספר הג'ונגל על בגהירה הטיגריס בסיום הפרק הטיגריס נושך יו של המנקה את הכלובים.
הפרק יפה. ואז חכיתי להמשך. ואין.
יש פרק יפהפה של הנגן החובב שמנגן על כינור בעל מיתר אחד( גוסלה). אומרת לו המחזרת אחריו כי כינור אמיתי שווה יותר. לכך הוא עונה "חמישים מיתרים יודעים לשיר שיר אחד, אבל המיתר היחיד יודע אלף סיפורים" ( עמוד 180).
ויש עוד.
המלצתי : לקרוא את הספר כאסופה של אפיזודות ודמויות, אז ניתן להפיק ממנו את המירב.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת