ביקורת ספרותית על לפתוח את הראש - מסע פסיכדלי בנבכי התודעה מאת דניאל פינצ'בק
ספר מעולה

---

כשנכנסתי לעשור הרביעי בחיי הבנתי שזה מאורע שאיני יכול לפסוח עליו. חיי נראו אחרת כשהתקרבתי לגיל 30. הרבה הבטחות היו באוויר כשאגיע לגיל 30 לגבי השאיפות האמנותיות שלי ולגבי החיים באופן כללי.

החלטתי שלכבוד המעבר מהתבגרות לבגרות, המעבר מהפיזי לרוחני שכבר התחלתי את התהליך בפתיחת המעבדה לניסויים בחשיבה אחרת, במחקר מעמיק של עולם המודע, התת מודע וההכרה. שאלות רבות העלו תשובות שכולם הגיחו מתוכי ועוררו בתפישה שלי את החיים שלי והעולם שלי שהם מראות משתנים בהתאם למצב הרוחני שלי.
הרבה סיטואציות מוזרות שנפגשתי בהם גרמו לי לחשוב שאנחנו לא לבד בכלל בעולם הזה, ושאולי בינינו מסתתרים כוחות שנראים לכאורה רגילים, לא שפויים או מוזרים מידי בשביל לחשוב שאולי יש קצת יותר מעבר למוכר והרבה מהלא מוסבר.
עבדתי לא מעט שנים במסדרונות נפשי, פיתחתי את הדיאלוג הבריא ביני לבין עצמי, אך אני מודה שהיו עוד דברים שלא גברתי עליהם. החלטתי שאולי גיל שלושים זה סימן של התחלות חדשות והזדמנות לבדוק עוד מרחבים פנימיים אחרים ולהסתכל אל תוך עצמי, ולברר מה אני עוד יכול לגלות על עצמי. מי זה ה "אני" הזה שאני קורא לו כך אך כל מה שידוע לי זה רק מה שאולי נדמה לי או שאני מספר לעצמי.

התקשרתי לחבר טוב שלי וזרקתי לו שאני מעוניין לעשות משהו אחר שלא עשיתי עד כה ביום הולדת שלי. הוא ממש היה סקרן לדעת מה הקטע? בגלל שהתקשרתי אליו משום מקום, ואני הנחתתי את הפצצה ישר בלי יותר מדי הקדמות.
הצעתי לו שאני והוא ועוד ידידה טובה ניסע למדבר נבלה שם כמה ימים, רק אנחנו והטבע ונתנסה בסמים פסיכדאליים, כלומר ננסה אסיד.
חבר שלי שהוא סוג של היפי בגרסה עכשווית, ממש נדלק מהרעיון ודווקא שמח שזה בא ממני. אנחנו ככה מריצים בינינו איך זה יהיה? איך נשיג את זה ? לאן ניסע ? מה ניקח ? מתי ניסע? .
במהלך השיחה אלדד שואל אותי "תגיד יש בך פחד לגבי החוויה הזו שאתה רוצה לעבור?" ולמען האמת הפחד היה קיים שם כל הזמן. זו הסיבה שעד אותו הרגע שהצעתי את זה מעולם לא השתמשתי בזה. פחדתי מאד בגלל שלא ידעתי איך אני אתחבר לזה, איך אני אגיב לזה ? איך אני אשחרר מהחשש והפחד שזאת יכולה להיות חוויה מסוייטת שיכולה להשאיר בי נזק תמידי.
אמרתי לו "כן, אני עדיין פוחד מזה, אבל אני לא יכול לחיות כל החיים בפחד, ואם אני לא אנסה אז לא אוכל להתגבר על הפחד שלי...אני חושב שאני בשל ומוכן להתנסות הזו. ההחלטה הזו באה אחרי הרבה שנים של מחשבה בנושא ושיחות עם אנשים שיותר מנוסים ממני כמו הידידה המנוסה שלי ג'ניס".

ספרתי לו שהידידה שלי ג'ניס, שאני מתכנן לצרף למסע הטריפי הזה בכפל המשמעות שלו היא התנסתה בזה וסיפרה לי הרבה על זה. ובין הדברים שהיא ניסתה לתאר לי על החוויה הזו, שזו חוויה שאי אפשר להסביר במילים אך היא שווה את הסיכון כמו שאומרים. אני לא כל כך ידעתי מספיק על סמים מהסוג הזה. הכי רחוק שהגעתי זה לעשן חשיש וגראס ( אגב, התברר לי מאוחר יותר שהם גם מוגדרים כסמים פסיכו אקטביים ).ראיתי שזה לא הביא אותי למצבים קיצוניים כמו לקבץ כסף או למכור את גופי בשביל מנת הרואין או משהו כזה. מעולם לא התדרדרתי לסמים קשים, למרות שהסקרנות לגבי סוגי סמים כמו אסיד תמיד ריחפה באוויר.

ככל שדיברנו על הפחד שלי מהתנסות בזה והרצון שלי לגבור עליו, תהיתי בתוכי אם זה באמת מה שאני רוצה לעשות? כל ההתלהבות והנחישות שלי הפכו לאזור דמדומים שאני תוהה לעצמי אם בכלל אנחנו נעשה את זה בסופו של דבר, כי כל החשק לזה התחיל להתנדנד לו לכיוון אחר ופחות חיובי. אנחנו ממשיכים לדבר בטלפון אני ואלדד שאני עדיין מתלבט, אבל מרגיש שאני חייב להתמודד עם הפחד. כל הזמן ברחתי מהתמודדות עם הפחד, אולי הפחד הגדול ביותר מנזק אפשרי מסמים פסיכאדאליים זה משהו שאני חייב לעצמי לעבור בשביל להשתחרר אולי פחדים אחרים. אולי אם אהיה בסביבה הנכונה בשביל לחוות בפעם הראשונה חוויה כזאת עוצמתית כמו שכולם מספרים.

שאלתי את אלדד אם הוא אי פעם ניסה, והוא אמר לי שגם הוא לא התנסה בזה אבל הוא לגמרי מוכן לעבור את כל החוויה. אלדד הוא סוג של נווד היפי כזה שהיה מטייל לו ברחבי הארץ עם הבית הממונע שלו. בעצם הוא גר בוואן שהיה בו הכל. מבחינתו לעבור לגור כמה ימים במדבר, זה אפשרי בהחלט והוא מעולם לא פחד או שלל רעיונות שנראו לי מאד נועזים בגלל שבהרבה מקרים החשש או הפחד קבע את הסכנה שהיא סופית ואין טעם לכל ההתנסות הזו.

מדי פעם שתיקות חוזרות ובאות ומקצרות בשטף השיחה, כי אני כל הזמן חושב על זה תוך כדי שאנחנו מדברים על מימוש מתנת היום הולדת שלי. בשלב כלשהו אלדד הציע לי לקרוא ספר ממש טוב שנפל לידיו והוא בדיוק קורא "לפתוח את הראש" ואני שוב מרגיש התרוממות רוח ואומר לו " נשמע בדיוק כמו הספר שאני צריך לפני שאני פותח לא רק את הראש, גם את כל הצ'אקרות" צחקקנו טיפה על היציאה החצי מצחיקה שלי. בדיחה אפויה שהלכה לאיבוד ונשרפה מכל חוש הומור. התחלתי להציף אותו במלא שאלות. שם הספר כבר הדביק אותי בסקרנות.

אלדד שהוא טיפוס מאד רוחני. אחד שקורא הרבה ספרי עיון, סוג של אוטודידקט כזה. אתה יכול למצוא בבית הנייד שלו לא כל כך הרבה ספרים, אבל כולם עוסקים במדע, רוחניות, תזונה. הוא מהטיפוסים שמאמינים ( כמוני) בעיתוי המושלם שבו דברים מסוימים צריכים ללכת או לבוא. הוא מאמין באנרגיות ובכל מה שקשור בדברים שאינם בהכרח מתיישבים באופן מיידי עם ההיגיון אלה מתחברים למקורות חיצוניים, שרבים מהם לא מוסברים אך כאילו אנחנו יודעים על קיומם באופן כזה או אחר ולא מוצאים להם הסבר ראוי ברוב המקרים.

אז הוא כזה אומר לי "אני חושב שאתה לגמרי צריך לקרוא את הספר הזה, אני אתן לך לקרוא אותו..השיחה הזו היא בהחלט סימן לכך שאתה מוכן לשלב הבא..." אני בשלב הזה טעון לגמרי עם אלדד על המפגש האינטלקטואלי שלי עם סמי ההזיה. בראש שלי כל הרגע הזה מתחבר להכל ומרגיש שהספר הזה בהחלט אולי המענה או אפילו הפתרון המעשי להתמודדות עם הפחד הזה ואולי עם פחדים אחרים ( כך לפחות קוותי). ואלדד ממשיך להדליק אותי על הספר " אני חושב שהספר הזה יכול להיות הכנה ממש טובה בשבילך, הוא ממש טוב ומעניין אני אומנם הגעתי עד החצי אך יש בו דברים שאתה בהחלט תופתע לגלות" כל מה שהיה לי להגיד זה "אז מתי אנחנו נפגשים ואני מקבל ממך את האוצר הזה כפי שאתה מתאר אותו? " והוא אומר "אתה לא תאמין זה בהחלט אוצר של ממש הספר הזה".

באותו שבוע או כמה ימים אחרי השיחה הלא כל כך קצרה שניהלנו אני ואלדד בטלפון נפגשנו. אלדד הושיט לי את הספר בצירוף של חיוך על פניו שאומר לי "זה לא יכול היה להגיע אליך בזמן יותר טוב מעכשיו, אתה בהחלט תהנה מזה".
ומאותו יום אני פשוט במשך שבועות ארוכים קראתי בספר בדריכות רבה. הלכתי איתו לכל מקום. בזמנו נסעתי הרבה באוטובוסים לעבודה וזו הייתה נסיעה לא כל כך קצרה, ופשוט שקעתי לתוך עולם מרתק או יותר נכון מסמך תיעודי על ההיסטוריה של כל סוגי הסמים בכלל.

דניאל פינצ'בק מחבר הספר, הוא עיתונאי שלקח על עצמו את המסע החוצה תרבויות ומדבר על פילוסופיית הסמים הפסיכודאליים בעיקר וגם על סמים קלים תוך התייחסות לכל מיני תחומים כמו חברה, אומנות, מדע, ביולוגיה, פילוסופיה וגם תרבות ומסביר את הקשר בין כל התחומים האלה לסמים ולשינויים חברתיים, תודעה קולקטיבית ואנדבידואלית. כמובן שהוא מתייחס גם לממשל והרשויות והטיפול שלהם בנושא הזה וגם מדבר על הסכנות והסיכונים שיש בלקיחת סמים מסוימים. הספר הוא מסמך אישי על ההתנסויות שלו בסמים על המפגשים שלו עם טיפוסים ודמויות מרתקות מתחומים שונים שנפגשו גם הם עם עולם הסמים במקרה או לצורך מחקר, והקדישו הרבה מזמנם לחקור באופן מעמיק בעולם הזה בשביל להבין את החשיבות של הסמים הספציפיים האלה בחיי האדם.
הקריאה בספר באה בזמן כל כך טוב שלפעמים הייתי לוקח הפסקות מהספר בעת הקריאה. מביט על כל האנשים החצי רדומים באוטובוס שעומדים ובוהים בנקודה בלתי נראית רק בשביל לא לעצום את העיניים ולפספס את התחנה שלהם. חלק מהאנשים היו מרוכזים במוזיקה שלהם שתשאיר אותם ערנים במסלול האוטובוס היומי שלהם, בוהים באנשים מחוץ לחלון האוטובוס המרוכזים בחיי היומיום שלהם ממהרים למקומות עבודה, מחכים לאוטובוס שלהם שיביא אותם ליעד שלהם.

בזמן הקריאה הרגשתי שאני במנהרת הזמן, מדלג בזמנים שונים בהיסטוריה העולמית ומבין עד כמה הספר הזה הוא עדות חשובה ומאד מקיפה ורחבה על משהו שלא ידעתי עליו מספיק. פתאום הרגשתי מחובר יותר, ער יותר לסביבה שלי, חשתי שאני נחשף למשהו שאחרים בכלל לא יודעים. שיש בידיי ידע חשוב שצריך להעביר הלאה וכל אחד חייב לעצמו את זה. לעצור את ההווה בשביל להבין אותו באופן יותר בהיר. אני מסתכל על כל האנשים באוטובוס וחושב לעצמי " אני יצאתי מהמטריקס, אני יודע משהו שאתם לא יודעים. בזמן שאתם שקועים בשגרה האפורה שלכם ומצייתים להרגלים שלכם אני בחרתי להסתכל על הירח והשמש, אני בחרתי לעצור את כל הטירוף הזה ובאמת להביט פנימה והחוצה ולראות כמה אנחנו מנותקים מעצמנו. מופרדים על ידי כוחות העידן החדש של עבודה, כסף, קריירה, הצלחה, הצורך בהכרה במעשים שלנו. אך למעשה אנחנו כל כך רחוקים מלהבין מה באמת מניע אותנו. מה השתנה בנו, מה אנחנו מגלמים בתפקיד שלנו כבני אדם בעולם הזה, ויש הרבה עולמות שטרם חקרנו ושללנו על הסף בגלל שמישהו פעם החליט לא לתת לנו את החופש לבדוק בעצמנו מה עוד יש שם בחוץ". אני מרגיש איך שפתיי מתפשטות על פניי ומתעצבות לחיוך רחב ובטוח כזה, לחיוך של התענגות על תחושת ההתעלות הנפש שלי. אני מרגיש שנפלה בי הזכות להיחשף לספר המופלא הזה והרגשתי שמשהו בתוכי משתנה. שההכרה שלי והתודעה שלי מתחברים למקומות על זמניים, למקום שהאינסוף נראה ממש מוחשי ואמיתי.

ככל שהזמן עבר ואני נשאבתי אל המסע של דניאל פינ'צבק בהחלט הרגשתי שנפתח לי הראש במובן הכי משמעותי שאפשר לחשוב עליו. הבנתי יותר על סמי הזיה ולמה הם היו נחוצים אז וגם היום. למה בכלל סמים הם חלק מהתרבויות השונות בעולם. כמה הצמחים העתיקים האלה הם ידע עצום שהתנאים האנושיים שלנו והתכתיבים שלתוכם נולדנו לא מאפשרים לנו באמת להכיל או להבין את משמעות קיומם בעולמנו. גם בגלל היכולת האנושית המוגבלת שלנו לקבל את כל הדברים התלושים האלה כדברים שקיימים ואפשריים הזויים ככל שיהיו.

בשלב מסוים בתהליך הזה עם הספר, אני איבדתי את הספר על ספסל בפלורנטין. התקשרתי לאלדד מתנצל כל כך ומבואס שבאמצע התהליך אני ברגע של שאננות הצלחתי לאבד את הנכס החשוב הזה. אלדד כמובן הסתכל על זה בצורה קצת אחרת ממני, הוא אמר לי "כנראה שסיימת את התהליך, אתה מוכן לשלב הבא. אם איבדת את זה, כנראה שמישהו אחר צריך לעבור את השיעור הזה " היחס המפויס של אלדד עם איך שהדברים קורים קודם כל הרגיע אותי אך מבפנים לא הייתי כל כך רגוע אמרתי לו
" תשמע אלדד אני לא שלם לגמרי עם כל זה, אני לא חושב שסיימתי את התהליך אני מרגיש שקיבלתי המון מהספר. אני בהחלט נמצא בדרגה אחרת של הבנה בנוגע לנושא הסמים הפסיכידאליים ובכלל מבחינה רוחנית אני מרגיש עשיר יותר ממה שהייתי אי פעם בכל חיי. אך אני חייב לסיים את הספר". לא הרבה זמן אחרי שזה קרה הצלחתי דרך המקום עבודה שלי לארגן שתי עותקים חדשים. אחד לאלדד, בגלל שהרגשתי שכבר קיבלתי את המתנה שלי ליום ההולדת ובגלל שהוא גם לא סיים לקרוא את הספר, וכמובן עותק בשבילי שאוכל לסיים לקרוא את הספר.

כשסיימתי לקרוא את הספר הרגשתי רגוע ושלם יותר. הרגשתי שעברתי המון שינויים ותהליכים פנימיים עם הספר וקיבלתי יותר ממה שיכולתי לחשוב מקריאה בספר הזה. פתאום החשק להתנסות באסיד וכל ההתעניינות בהתנסות הזו נעלמה. הרגשתי שקיבלתי מהקריאה חומר רב למחשבה, ושמחתי שיש לי עותק משלי שאוכל לחזור לשם מדי פעם, ולהיזכר איפה אני נמצא כשאני הולך לאיבוד במציאות המטורפת הזו. חשתי שאני לא באמת צריך ללכת רחוק ולהתנסות באסיד בשביל להגיע למקומות גבוהים יותר של הבנה. שלמעשה עצם הקריאה בספר העניקה לי חוויה הן במישור האינטלקטואלי אך גם במישור האישי/ רוחני. הקריאה בספר היא כמו טריפ ארוך ובטוח, בלי שום סיכונים פיזיים או נפשיים. אני מודה שבמבחן האמת עדיין פחדתי להתנסות כי בשביל לנסות את זה צריך להיות בסיטואציה הנכונה וזה הימור לכן הסתפקתי בקריאה.

עכשיו כשאני בדיוק סיימתי לכתוב את הסיפור על החוויה האישית שלי עם הספר ואיך הגעתי אליו, ומה אני זוכר ממנו עוד מאותה תקופה ומה נשאר ממנו בתוכי. אני חושב שאין עיתוי יותר טוב מזה כמו חג הפסח לכתוב על הספר הזה. בשבילי הוא אירוע מכונן וחשוב, עבור כל מי שהתנסה בסמים כאלה או אחרים וגם כאלה שמעולם לא השתמשו אך קצרה ידיעתם על העולם הזה שאולי נשמע מרתיע ומאיים. הספר הזה בהחלט יכול לעשות את העבודה ולפתוח להם את הראש ואולי גם מעבר לזה בלי שום קשר לסמים. הספר מוגש בצורה קולחת ומרתקת, מפגישה אותנו עם העולם האינסופי של התודעה האנושית. הקריאה בספר הזה היא באופן מסוים יציאה מעבדות החשיבה המערבית המודרנית לחירות הנפש הנצחית.

» ביקורות נוספות של online poet
» ביקורות נוספות על לפתוח את הראש - מסע פסיכדלי בנבכי התודעה