שוכב אני על המיטה. רגליי שמוטות, גבי מוטה מעט ופניי אל החלון, מנקה לרגע במטלית הסגולה את עדשות משקפיי ומביט אל השמיים התכולים – לבנים. מן החלון ניכר כי משהו השתנה במזג האוויר: השמש הגיחה פתע, לאחר ימי גשם צפופים וממטרים רבים, והנה היא הופיעה בקרניה היוקדות, מאירה את העולם בנוגה קרניה, על הכבישים, המדרכות, הבניינים, ענפי העצים הלחים, השדות המוריקים, האנשים, השדרות. השתקפויות. לאחר ציפייה היא הגיעה. ציפייה הנעה בין ציפייה לאכזבה יומיומית. לזמן יש את הקצב שלו: מהיר ורוטן, איטי ומופנם, גולש לאיטו. מה שכן אין ניתן למרוד בחוקיו, לעלעל בזיכרונות, כיסופים וחרטות. אין ניתן לבלום את מרצו אלא רק להיות כפוף אליו. כעבד בפני אדונו. וכבר תיארו זאת יפה בימי הביניים.
והיום סיימתי את ‘הכל זריז’, ספר שהיה לי קשה להניח אותו מן הידיים והעיניים, וכאשר ראיתי אותו על השולחן, נח לו, כמו מאס קצת מעיניי אשר שוטטו בו יום וליל בשבוע – שבוע וחצי האחרונים, הבנתי שלעתים צריך להשתהות, להשהות, להרפות ולתת לזמן לעשות את שלו.
שרי שביט מספרת לנו את סיפורה של מלי מועלם, ילדה בשנות העשרים לחייה, ילדה מאומצת, עם לב שבור, שלאחר שאחיה נעלם בהודו – הם נסעו יחד ‘לעשות מכה’ אך העניינים הסתבכו, היא יוצאת עם חוקר בשם כנען גרוס, חזרה להודו, לנסות למצוא אותו. למעשה, הם יוצאים יחד למסע ברחבי הודו, בכדי להבין לאן נעלם יזהר אחיה. במסע הזה, הנע בין עבר להווה לעתיד, בין הביקור הראשון של מלי בהודו, החברויות והאי חברויות השונות, האנשים שמלי ויזהר הכירו, הקשרים שיצרו, הביקור הראשון של כנען בהודו, האהבה והלב הדואב, הילדות אצל סבתא אסתר וסבא חיים בשכונת הדר יוסף, המחשבות על מה יהיה ועל מה יקרה. זהו ספר מסע וכמו בספר מסע, הנוף מאוד חשוב להתרחשות. והודו הינה סיפור בפני עצמו. אף פעם לא הייתי בהודו – למרות שהייתה תקופה שמאוד רציתי – ובספר הרגשתי כאילו אני מטייל ברחובותיה ובמרחביה של הודו: נע בשבילים המפותלים, מהלך ברחובותיה הפתלתלים והמסואבים, מריח את הריחות השונים, מצפין ומדרים ברכבות צפופות ולא נוחות, טס בטיסות שונות, ובעיקר חווה את הטרנספורמציה שהודו מאפשרת. להודו יש חוקים משלה, חוזרת על כך מלי שוב ושוב וכנראה שה ‘חוקים משלה’ מאפשר גם למלי להשתנות. לחשוב אחרת. אך אצל שרי שביט הודו היא שונה. הודו עוזרת להשתנות, למצוא ולגלות אבל גם הודו עשירה ומינית ומהירה. הודו כמקום שאפשר לעשות בו כסף. זה כבר לא הניגוד הברור בין המערב למזרח.
מלי מועלם הינה ילדה רגישה ועם חושים חדים לסביבה שלה. מלי היא הילדה שנמצאת על יד. על יד יזהר, אחיה הכל כך חכם וזה שעוד יעשה את המכה ויעזור למלי ולסבתא אסתר להיות עשירים ויחזיר על כל האהבה של הנשים הדומיננטיות בחייו. על יד כנען החוקר, אשר מוביל את החקירה ומוביל את מלי לכיוון שלו. על יד ברי החבר לשעבר שהיא נשבית בקסמיו ואט אט מתפכחת ומתפקחת (מנסה לפחות. חושבת כך לכמה רגעים). ואט אט מלי מועלם משתנה – כנראה שהודו מסייעת לכך – ולוקחת את המושכות בשתי ידיה, מובילה ומחליטה ובמקום הריצה המטורפת היא אף מחליטה קצת להרפות. ולא רק מלי משתנה. יזהר אינו אותו אדם שהגיע להודו, כמו גם היפני ואולג וקוויקאה ומלודי – הדמויות שליוו את מלי ויזהר בניסיון לעשות את המכה הראשונה. כל דמות מלאת ניגודים ושוני ואט אט במסע החוזר להודו, השכבות נחשפות, הכיסויים נופלים ומתגלה האדם עצמו. על מי שהוא. מי שהיא. חושב שהיחידה שלא משתנה זו סבתא אסתר שנמצאת בישראל. אולי היא המגדלור. היא יציבה וקיימת. והיא האהבה והאמת. היא המצפון. מצפן המוסר.
זהו סיפור של אחים. של מלי ויזהר ושל אהבה בין אחים והעוצמה הזו החזקה שרק אחים הקרובים אחד לשני יכולים להרגיש. רק אחים עם קשר מדהים כמו הקשר והחיבור בין מלי ויזהר יכולים להרגיש. זה סיפור של אהבה. כי אהבה לא הייתה כשהיו ילדים והגיעו לאימוץ. אהבה הייתה קיימת אצל סבתא אסתר וסבא חיים. סבתא אסתר עם הבישולים שלה, משפטי החוכמה שגם שנים של שיטוטים בהודו לא יעזרו. סבתא אסתר עם הדאגה והאכפתיות. סבתא שהוציאה את כל חסכונותיה למצוא את יזהר ושכרה את שירותיו של חוקר בכיר, כנען גרוס – נחל כבר הצלחה בסיפור קודם של הצלה, יותר נכון מציאת גופה. סבתא שהגעגועים אליה הם אינסופיים.
זה סיפור על חסך: חסך באהבה, יתמות, חסך בעושר והרצון להשיגו, חסך במציאת מי אני בחיים, הצורך בלמצוא משמעות. חסך בחברויות והצורך בחברויות אמת. חברות נפש. חסך בחופש והצלחה והרצון למצוא ולעשות זאת.
והספר כתוב בצורה כל כך סוחפת, מהירה, כמו הסם שמלי ויזהר ייצרו בהודו ‘הכל זריז’. ואין רגע דל. בין ההווה לעבר, לעתיד. ויש משהו במהירות הזו שכאילו נמצא בסתירה להוויה של המזרח, להודו, שדברים שם אמורים לקרות לאט. שלזמן שם יש חוקים משלו. ויש משהו ייחודי שדווקא שם, בהודו הפגאנית, הכל כביכול רץ כל כך מהר – כמובן שהכתיבה, העלילה, הדרמה והמתח שנוצרים גורמים לכך – אך בתוך כל הריצה הזו מלי מגלה דברים שלא הייתה יכולה לגלות כשהייתה יושבת על החומה עם נושי – חבר ילדות – על החומה בבית בהדר יוסף.
ולמרות שיש נושאים שעולים ולא מעובדים כמו שצריך – הפוסט טראומה הצבאית, הנטיות של מלי מועלם, מעמדות, פגאניות – זהו ספר שכיף לקרוא. כיף להיות בו. כיף להיות בראש של מלי מועלם לכמה ימים וכיף להיות בהודו לכמה ימים. על נופיה, מרחביה, אנשיה, היופי, הקסם, העושר והאושר שבה.
