תודה דולמוש. כל המלחמות הן רעות ותמיד משלמים עליהם מי שלא רצו אותן בכלל. מנחם לדעת שישנם אנשים טובים שמאמצים ילדים לא רצויים מלידתם ומעניקים להם בית חם.

ביקורת מקסימה עם רגש מלחמות זורעות זרעי שנאה,יצא לי לפגוש באופן אישי חבר טוב קוריאני ,הוא נולד מזרע של חייל אמריקאי .החייל ברח כמובן ואימו הייתה צעירה מידי...לכן שלחו את כל הזרעים\ילדים קטנים לאימוץ בארה"ב וכך הכרתי חבר טוב שאומץ למשפחת כהן בניו יורק.

לאפרתי, מצדי שלא יהיו באים בתור. כולם היו בני. לא רוצה מלחמות אבל, כפי שאמרת זה תלוי בשוטר התורן העומד בראש הפירמידה העולמית.

הכנסת אותנו לתוך אווירת מלחמת ויאטנאם. ואכן, השאלה במקומה נותרת: למה נשלחים למלחמה רחוק מהבית. והתשובה ברורה: שוטר עולמי שפוחד שמישהו יתפוס את מקומו. עיין ערך אפגניסטן, עירק ומי הבא בתור?

פניוליטה תודה יקירה על המחמאות. "נתתי בשיניים" בצורה מטאפורית עם פיזור רמזים קלילים ביותר לכיווננו:) כך אני מקווה בכל אופן.

וואו איזו ביקורת חזקה היטבת לתאר את חוסר התוחלת שבמלחמות אבודות
מראש, ואת חוסר היכולת להודות בכך ולעשות את המעשה
הנכון ולדעת להפסיק בזמן.
היטבת לתאר את איבוד הצפון שנגרם לאנשים שחיים
זמן רב בתופת זו, מאבדים קודים אנושיים רגילים
ופועלים בקוד שהשגעון שבמצב מכתיב.
ביקורת נהדדדדרת.

לעמיר, תודה יקירי על השבחים. אני מאחלת למנהיגנו הציניים והפחות ציניים לחשובב פעמיים ושלוש לפני ששולחים צעירים למלחמות.
אני מקוה שהנוכחים שקולים יותר.

לבלו-בלו תודה יקירתי.

חזק מאד ומדכא מאד. ה"למה" שלך יכול להדהד עד אינסוף, ואנשים ציניים ממשיכים לשלוח בחורים צעירים להיהרג עבור מטרות לא ברורות, ולא לתת את הדין. סקירה מעולה.

ביקורת מצויינת ומחכימה!

לכל משבחיי התודה והברכה. אתם מחזקים אותי.

לדיזראלי היקר, תודה רבה מכל הלב על השבח, ההתיחסות והמילים החמות שכתבת לי ועל שחלקת עמנו פרק מהספר שאתה כותב. כבוד גדול הוא לי. הרבה פעמים כשקראתי את הספר הנחתי אותו בצד בסערת רגשות. למה? שאלתי. למה לשלוח את הצעירים הנהדרים האלו למלחמה נוראה כזאת ולחזור בשקית? הרי זאת לא היתה מלחמת אין ברירה. החיילים האמריקאים עשו את מה שיכלו ומעבר לזה. חס וחלילה להתייחס אליהם כאל פושעי מלחמה. אתה היית שם ושרדת את זה תודה לאל. כנראה שמישהו שם אהב אותך ואת כל אלו ששרדו. רק מי שהיה בשדה קרב יכול להבין לעומק מישהו אחר. את ההזדהות והכאב לחיילים שהיו שם לאלו שחזרו ולאלו שלא, אפשר להרגיש לאורך כל הספר.
ועוד דבר: ברגע שהספר החדש שלך יוצא לאור, אני הראשונה לקנות. זאת הבטחה לפני כולם:)

לטופי, צודקת. כשכתבתי את חוות דעתי טיפין טיפין מדי פעם שמתי לב שאני חושבת על מלחמה ספציפית מאוד שלנו כאן. ולא הזכרתי אותה כלל,מכיוון שהספר הוא על מלחמת ויאטנם בכל זאת. כן, זה רלוונטי לגבי הרבה מלחמות.

.....אבל זה לא היתחיל ככה אנקא..... .....אנקא אולי נתחיל מיזה שעשית עבודה נהדרת עים הביקורת שלך.....
.....אני מרגיש שכמעט גם את צעדת בביצות שם.....
ישר כוח
.....ההתחלה היתה מאוד צנועה..... סוד גדול ושמור מעטי מעט ידעו מה בידיוק קורה שם.....
.....כאן ניכנסה לתמונה עקשנות בילתי מובנת היום של קנדי והבא אחריו לנצח בכל מחיר ויהי מה.....
.....המיאסטרו הגדול היה גנרל .....William Westmoreland..... שהתאוריה שלו אמרה חברה להרוג כמה שיותר הרבה מהם ועכשיו..... כך נחזור כולנו הביתה יותר מוקדם..... הארץ היא ענקית אנקא לאמריקאי או אפילו אני מניח לישראלי הם כולם ניראים אותו הדבר..... לעזעזל את מי הורגים ?..... וכך זה היה היינו סופרים את הגופות בכל יום בכל שבוע בכל שנה..... וזה בכל זאת לא ניגמר..... ה V.C אחרי הכל היו בבית ואת הארץ עים הנהרות והגונגלים הם הכירו ממש כמו את כף היד..... כקצין צעיר..... ההחלטות אני אומר לך לא בידיוק היו קלות כל הזמן..... המשימות היו חוזרות על עצמן שוב עים התאוריה של ווסטמורלנד להרוג כמה שיותר ועכשיו.....
.....כך שהיו מקומות שכבשנו אותם אולי איזה עשרים פעם..... ושוב עזבנו לצד אחר של הארץ..... ומה את יודעת הם חזרו בחזרה..... בשלב מסוים אמרתי לעצמי אין את מה לנצח כאן..... האנשים עייפים מי שניתמזל מזלו והוא עדין חי מאוד מאוד רוצה הוא הביתה.....
.....אישית נימנעתי מפרוש של פקודות לא ברורות איך שנוח לי לפרש אותם..... וכניראה שבזה הישארתי כמה מאות עים לא אלפים של וויטנאמים בחיים שם.....
.....ימים קשים אנקא.....חברים נהדרים ניקברו שם אנקא.....
.....תיראי איך מאבדים חבר בשניה.....
..........ברשותך פרק מהספר שאני כותב עכשיו..........

השלישי עלה... שמעתי את ההליקופטר מרים את עצמו למעלה ברוח והגשם הנוראים שירדו עלינו...
שניים עולה... ראיתי את השנוק מתחיל ליצבור גובה... שובר ימינה ומתחיל להעלם לתוך החושך הנוראי
עים הגשם החזק והרוח המערבית..
...וולף... אני צריך לצאת... שמעתי את דייב קונטרמן צועק לי... בידיוק עכשיו ודווקא פה ?...
יש לנו בקושי שעה עד הבית... לא אוכל להחזיק את זה יותר הוא אמר...
טוב כנס ליער... תן לי עשר קשות אני חוז אמר ורץ לכוון היער...
אים לא היינו איפה שהיינ אולי אפילו הייתי מוצא את זה למצחיק חשבתי לעצמי...
העשר דקות חלפו... ואולי עוד עשר... עוד מעט גם אני ארצה לצא. שמעתי את סטיבן הטייס ספק צוחק ספק רציני לוחש לי...
אולי כדאי שתיראה מה קרה איתו... עוד מעט יעלה השחר...
כן עניתי ממלמל עוד מעט יעלה השחר... וכמה שחלש הירגשתי וכניראה גם עים רסיס של רימון ברגל היתחלתי להרגיש את העיפות הנוראית מתחילה להישתלט
עליי...
דייב... דייב... היתחלתי לילחוש איפה אתה לעזעזל...
הירמתי את הקול... דייב דייב... כלום חושך איימים לעזעזל איפה אתה...
היתחלתי לחשוב שהוא משחק איתי... אני השאיר אותך כאן היתחלתי ליצעוק...
שובר את כל הכללים... ונותן להם ל V.C שבאזור את הכיוון שבוא אני נימצא...
היתחלתי לישמוע גניחות עולות מהשביל שהיה בערך איזה עשרים יארד מימני...
היתקרבתי לאט מרגיש שוב את הסכין חותכת לי את הגב בידיוק באמצע...
לא...לא...לא... אמרתי לעצמי לא זה לא קרה...
ראיתי את הבור... אלוהים זה פנזיי סטיק... מילמלתי לעצמי בשארית הכוח... מין מלכודת שהיו הוייטקונג בונים ואיתה טבחו בנו בלי הפסקה...
Punji stick
The Punji stick or Punji stake is a type of booby trapped stake. It is a simple spike, made out of wood or bamboo, generally placed upright in the ground. Punji sticks are usually deployed in substantial numbers
הבור היה בערך שש פוט בעומק... איזה עשרה פוט באורך... ואולי בן ארבע לחמש ברוחב...
מספיק גדול בישביל סקנד לווטנאט דייב קונטרמן...
הסגן שלי בוייטנאם...
קני הבמבוק היזדקרו למעלה דרך גופו לא מותירים לו שום סיכויי....
הקצה שלהם בדרך כלל מרוח בארס של נחשים...
המראה היה נורא... אפילו בישבילי... אחד שתמיד אמר אני אף פעם לא בוכה....
העניים שלו היסתכלו עלי כאילו אומרות לי...
פק יו דישראלי... למי אתה מחכה... לא ידעתי עים הוא מת... או עדין חי...
הירמתי את הרובה... ועצמתי את העניים...
איפה דייב ? שאל אותי סטיבן הטייס...
דייב לא חוזר עניתי הוא החליט להישאר כאן...
הירגשתי איך ההליקופטר אוסף גובה ושובר ימינה...
עוד מעט יעלה השחר... אנחנו בדרך הביתה.....

.....אנקא יפה שקראת את הספר..... אצלי את עכשיו בראש הרשימה.....
.....לא אנקא לא אנקא..... לא כולנו היינו פושעי מילחמה.....
.....רובינו האמנו שאנחמו עושים את הדבר הנכון.....

תאור נוקב של כל המלחמות כולן

לחמדת. מעניין באמת מה דיזראלי חושב אם במקרה קרא את הביקורת.

קיסריתי הנאוה, תודה רבה על הפירגון. גם אני אוהבת אותך. שבת שלום יקירה.

לחלבי היקר, תודה על השבחים. אני שמחה שביקורותיי מוצאות חן בעיניך.

מעניין מה דיזראלי יאמר על כך ?

תמיד מעניינת יקירתי אנקה... תמיד יצרת בגלגול עיטך בקורות מאלפות אני אוהב את מה שאת כותבת בחן ובעדנה