את הספר הזה קראתי בתוך לא יותר מיומיים, ולא בגלל שהייתי מרותק למה שנכתב בו אלא שכקורא חשתי שהסופר בחר להביא בו את העמדה שלו כחבר שעל כוס קפה מנסה להספיק ולספר לי כקורא על החיים שחי בפרק מסויים בחייו ויש בהם משהו מן הסוריאליסטיות.
מצד אחד זה טוב שיש סופרים שלא מורחים יותר מדי עמודים על מה שהם מנסים להעביר לקוראים שלהם, אבל מצד שני גם להיות קצר מדי זה גם לא טוב. כמי שקרא כבר ספרים דומים לזה, נהנתי מהקריאה אבל חשתי כמי שצופה בסרט שהעלילה שלו רצה בהילוך מהיר מדי וסופרים אחרים היו בוחרים להתמקד יותר בדברים מסויימים.
מכל מקום הספר מביא סיפור חיים שיהיו כאלה שיאמרו עליהם מי צריך חיים טובים יותר מאלו של כתב צעיר החי במנהטן, לדעתי אפשר היה בקלות להפוך את מקום ההתרחשות לעיר גדולה אחרת, אפילו משלנו כמו תל-אביב. בת הזוג שלו היא דוגמנית ועם התקדמות העלילה אנחנו יכולים לרדת לטיב היחסים ביניהם. כמה שהפתגם שלא כל מה ש'נוצץ הוא יהלום' יכול להתאים להם, ואגב לגבי השם שלו, אין שום איזכור לכך, אבל שם הספר הוא כשם אחד משירי הבלוז של ג'ימי ריד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
