ברייטון היא עיירת נופש ידועה בבריטניה. יש בה כל מה שנופש בריטי ואירופי מחפש לו בקיץ: חוף ים (זרוע סלעים, ובכל זאת...), מסלול מירוצי סוסים שם אפשר להמר ולעתים לזכות, פאבים שאפשר לשתות בהם מספיק כדי שהחיים ייראו נסבלים. וכמו בכל עיר קייט, ברייטון מצמיחה גם עבריינים מקומיים - אלה המתקיימים על התיירים שידם קלה על הארנק, קצת מרמים, קצת מכייסים וקצת אלימים יותר.
גראהם גרין כתב ב 1934 רומן על פשע בברייטון. הגיבור שלו, פינקי, הוא נער בן 17 שמנסה להיות פושע מתוחכם, לנהל כנופיית פושעים במקום, ונקלע לסחרחורת של ארועים, כשכל בחירה שלו מאלצת אותו למעשים נוספים, שידחפו אותו עד לסוף ההכרחי.
קראתי בביקורות קודמות הערכות על כך שהנער הזה הוא "מהות הרוע" וסובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית. אני לא חשבתי כך. אני ראיתי פשוט ילד. נבער, שטוף באמונוה ופחדים של דתיות אפויה למחצה, כזה שאינו מבין לאשורן את תוצאות מעשיו. כזה ששאיפתו האמיתית היא להתרחק מילדותו האומללה, וככל שהוא בורח ממנה יותר הוא מתקרב אליה.
גראהם גרין, סופר פורה ומוערך, בן למשפחה מיוחסת לא ידע עוני. הדבר ניכר מאד בסיפרו זה, והוא הנקודה החלשה בו. הוא מנסה להסביר את פעולותיהם של פינקי ורוז (בת זוגו מכורח) בגדילתם במשפחות דלות, אבל תאורים מופרכים אלה יחד עם חוסר ההבנה של הסופר לנפשות גיבוריו, פוגמים מאד בסיפור ומשאירים את הקורא מבולבל ואת הסיפור לא ממוקד.
הצד החזק של הסופר הוא כישרון הכתיבה והתאור. התאורים ממש נפלאים ומחיים את הסיפור.
אז מה אני אומרת? הספר בסדר. קריא מאד, יש בו תאורים יפים, וכתיבה רהוטה. אבל בניגוד לספרים אחרים שלו שקראתי - את הסיפור הזה הוא פיספס. עדיף היה לו להישאר במחוזות מוכרים ועם אנשים שהוא מבין.
*
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
