לצערי, אני קוטעת את הביקורות התומכות של הספר הזה למען ביקורת קצת יותר.. בונה.

אתחיל עם הקטע הביקורתי של הביקורת הזאת :O ובגלל שהסעיפים מבולבלים לי מול העיניים אני אסמן כל סעיף בכוכבית.

*אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי יש בעיה עם סימני קריאה לא במקום. בעיה גדולה עם זה. יש לזה אפילו כרכים!
החלק הראשון היה "תקיפתם של סימני הקריאה" אני בחרדות מזה מאז "אוקסה פולוק" ועכשיו הגענו לחלק השני "שובם של סימני הקריאה", רוצו על נפשכם!! הזוועה!!
*עוד נקודה שחירפנה לי את השכל הישר הייתה הכתיבה. כאילו, damn! הגעתי למסקנה שהדמויות בספר הזה חושבות יותר מידי. שזה עצוב =.=
דמויות רגשניות עצבים*, גם לכם יש דמויות רגשניות בבית? נסו את "קוטל הדמויות" שלנו!! D:
כפי שהבנתם, הדמויות רגשניות מידי. כאילו, ממש רגשניות. דנה מעצבנת אותי כי היא... פשוט תמימה בצורות מדהימות, ועיוורת להכל. אני מדברת על הכל כולל הכל. ובנוסף לזה היא רגשנית!! הם גם מדברים ברגשניות מעצבנת וחופרת ואלוהים, דיי!!!!!!!!!!!!!!!!! :'(
דבר נוסף הוא (ומתקשר לסעיף הקודם) שעברו הימים ועברו השנים או וואטאוור ופתאום... "אופס! גיליתי רק עכשיו שכל השאר לא אוכלים!" או "ארון מתים בחדר... הרהור* כנראה לא היה להם מקום בבית קברות." או אפילו "הוא נראה כמו מומיה מהלכת, תאונה קטנה בפורים, כן?"
זה גורם לי לרצות לקלל קללות שלא ראויות לדעתי לעלות על הדף. ואני חושבת שאפילו תלשתי שיערות בזמן הקריאה.
*עוד דבר הוא (קשור לאחד מהסעיפים הקודמים) שהעלילה נמרחת שעות באמצע קטעים, גם בקטעי אקשן (שממילא אין הרבה), והדמויות חושבות וחושבות וחושבות ומגיעות למסקנות שאנחנו הבנו חצי ספר קודם!! (תהרגו אותי, תדררסו אותי, תמעכו אותי... משהו!!)
*אין טיפת היגיון במה שקורה שם. לדעתי. כן, זאת פנטזיה. אוקיי. אבל זה פשוט... הרעיון מוזר. ממש מוזר. דנה עוד יותר מוזרה. הכל פשוט לא מסתדר לבן אדם בראש שהדברים אמורים לבוא למקומם בסוף הספר. אה, והסוף? הוא מזכיר לי את הסוף של "יום שישי ה-13". (במשפט אחד שעלול להביא ספויילרים: סוף פתוח עם שובו של הרשע)
*ובסופו של דבר: יש מיעוט מדהים בדמויות. כמעט שום דבר לא קורה וממש משעמם לבן אדם. והוא יושב ושוקע בעולמות אחרים כשהעיניים ממשיכות לעבור על הדף ושאתה מעביר דף אתה חושב לעצמך "לעזאזל, מה קראתי??"
אני לא אספיילר. אבל יש מעט מאוד דמויות!!

"אתם מוזמנים למסע קצבי, מסחרר ומרגש בצידו האפל של העולם."
הגרסה שלי למשפט: "אתם מוזמנים למסע מייגע, מעיק ומחרפן בצידו המתיש של העולם."
שאני אומרת מתיש, אני מתכוונת לזה, באמת ובתמים. הספר הזה התיש אותי והעיק עליי במשך יום שלם, כל היום שקראתי אותו. רציתי לדפוק את הראש בקיר ולהרוג מישהו, ואז להתאבד (כן... אל תקראו לפסיכולוג). גם עכשיו שאני כותבת את הביקורת מעיק לי. אוף, איזה ספר מעצבן, אלוהים.

אז לסיכום, אם הכתיבה עיצבנה אותי, הדמויות העיקו עליי, והעלילה חירפנה לי את השכל, למה נתתי לספר שני כוכבים ולא אחד?
צרצרים
חשיבה חשיבה חשיבה
לא יודעת. אני אלך לשנות את הציון?
נאאא.
אה, הבנתי.
אז זהו, שהספר הזה משך אותי לתוכו. אין לי מושג למה. אולי בגלל הדמות של דניאל, שהיא בעצם הדמות האהובה עליי (~אני לא אספיילר, אני לא אספיילר, אני לא אספיילר, נוו, אנג', את חייבת להפסיק עם הספויילרים!! >אוקיי, זה עלול להיות ספויילר קטן שייחתם בסוגריים: אולי כי דניאל הוא הדמות היחידה חוץ מדנה? ודנה היא לא דמות משהו שחושבים על זה =.= ><).
יש משהו שממש מושך בספר. והוא ממש מוזר. אתה פשוט מרגיש חייב לדעת מה הסוף גם אם הספר לא טוב כל כך. אולי זה דניאל, מי יודע.
אולי זה לא רק הוא.... אולי :O

טוב, אז לספר שני כוכבים. לא יודעת אם להמליץ או לא... כי יש לו כל כך הרבה פגמים... אולי יועיל לכם לא לקרוא אותו מההתחלה.
אתם יותר ממוזמנים להגיב אם אתם חולקים על דעתי :O

היינו בסיפריה, אני ושתי חברותיי, אחת בעל טעם דומה לשלי, נכנה אותה ניני ואחת בעל טעם הפוך לגמרי ואני מתכוונת אהבה את "לנצח" "יומני הערפד" ו-"קיץ אחד ביחד". (השילוש האפל טהטהטהטהטהההה....) אז שלפתי את הספר הזה מהמדף והצגתי אותי לפני ניני, שונאת מושבעת של סיגלית דיל. היא גילגלה את עיניה " תפסיקי לקרא ספרי דרמה גרועים! אולי תקראי "נשים קטנות"? "כבר קראתי את זה!" "למה את צועקת עליי?" "כי את אף פעם לא מסכימה איתי!" "אויש נו באמת!" "צאי לי מהביקורת!". בסוף לקחתי את הספר והיה שקט, ניני לקחה את פרוייקט רוזי שאני מתה לקרא וטריס לקחה את הספר השני בסדרת "יומני הערפד" . (תקוללי טריס!).

אוקי דוקי, (וואו, זה צירוף מילים משונה שאף פעם לא השתמשתי בו! יששש אמא גיליתי מילה חדשה! כדאי לך להכניס את זה לספר שאת מתרגמת! חמודה החם עלה לך יותר מדי? אמא!) בואו נתחיל.
די היתאכזבתי, ציפיתי שהספר יהיה ברמה של "טירת כחולי העין", אבל הוא לא.
מסופר על דנה, שנוסעת לפנימייה בגלל האוזניים שלה או משהו כזה, אני כבר לא זוכרת ואני לא אספלייר את הספר. (וואו! ספויילר בצורת עתיד! אמא!! טוב, אני לוקחת אותך לרופא) הוכים לרופא.... חוזרים. היא מגיעה ויש שם בניין מסתורי ואפלולי. מה היא עושה, היא הולכת לעברו, השער נסגר מעצמו והיא חושבת, "המממ.. בניין מוזר ואפלולי, אין פה ילדים, השער נסגר מעצמו.... בואו נכנס !!" הו, דנה. את כל כך חכמה שזה הורג, אותך.

זה נראה כאילו לדיל (למה אני מכנה את הסופרים בשם המשפחה שלהם? הביקורת אלי! הביקורת!) נגמרו הרעיונות והיא מנסה לשחזר אותם.
הבנו שאת אוהבת מסתורין אבל זה כבר טו מאצ' (מה? את חושבת שאם תכתבי באנגלית-עיברית זה יעשה אותך מגניבה יותר? אויש תסתמי!). לא הבנתי 2 שליש מהספר וממה שהבנתי היא רק פירטה על הנבואות העתיקות.

העולם מחולק ל-2 סוגים, הטובים והרעים. יש תאומי אופל ותאומי אור. הפנימיות מנסות לאתר את התאומים הללו (לכל תאופ אור יש כפיל שהוא נראה כמוהו והוא תאום חושך). נדוש!!! משעמם!.
לא נמאס לה? אני חושבת שהיא צריכה להתחיל לכתוב דברים אחרים, אולי תנסה ז'אנר אחר.
טוב, להיתראות לך סיגלית דיל ושלום פרוייקט רוזי.

סוף. (למה את כותבת את זה בכל ביקורת?)

ספר מפחיד ומצמרר! וממש אהבתי את זה! הספר היה לי בראש כל הזמן אחרי שסיימתי לקרוא:)
הספר מושך אותך חזק וחייבים להמשיך לקרוא...
אני בטוח רוצה לקרוא אותו שוב אבל עוד קצת זמן כי זה עדיין קצת מפחיד אותי חחחחחח
אבל אני ממליצה על הספר!

הפנימייה שלא היתה.
לא.
פשוט לא.
אני לא יודעת.
האם לכתוב ביקורת
לא לכתוב
לכתוב.
אני כותבת-
אני לא אוהבת את הכתיבה של סיגלית דיל
הספרים פשוט חוזרים על עצמם ברעיון אחר.
לא
אז לא
אבל את הפנימייה שלא היתה הייתי חייבת לנסות.
אולי בגלל הכריכה, ההמלצות אולי ואולי.
אז ניסיתי
לא אהבתי
קורה.
אני פשוט לא ממליצה על זה, יש בספר משהו מוזר והעלילה לא מתקדמת לשום מקום- אם בית, אב בית, קקה בית.
דניאל חבר אמת דניאל הזין.
סליחה על המילים.
שיעמום ומוזרות.
אז לא
אל תקנו או תקראו כי באמת אני לא מבינה איך הספר מצליח
הוא ריק
כשקראתי אותו הרגשתי ענן שחור במצח
אני מרגישה רעה ממש כשאני כותבת ככה אבל באמת מהכירותי עם הספר לא אהבתי אותו. שלא תחשבו עליי דברים רעים אני חננה בהסוואה, אני הכי מקובלת בשכבה והכל אבל כאן אני מרגישה שאני יכולה לתת ביקורת על ספרים, ביקורת מהלב. ואני באמת לא רוצה שתעשו את הטעות עם הספר.
אבל כעיקרון אני אוהבת את כל הספרים חוץ מאשמת הכוכבים ונראלי שאני היחידה שלא אוהבת את זה................................
אני פשוט בן אדם (נקבה) מאוד חיובייייייייייייייייייייייייייי אללה חחחחחחחחחחח.
טוב
נחזור לביקורת
הדיכאונית.
ביוש

ספר מותח ומרתק.
דנה היא נערה שיש לה אוזן משונה והיא סובלת מהתנכלות של חברותיה לכיתה-ובגלל זה היא בוחרת לעבור לפנימייה לנערים. אבל היא עשתה את הטעות הכי גדולה של חיה. הפנימייה היא דבר אפל המנוהל בידי שני אנשים מרושעים שכל חייהם הם אפלים.
מה קרה באמת לילדים של הפנימייה?
מדוע הילדים לא יודעים שום דבר על הוריהם?
מה סודותיהם האפלים של מנהלי הפנימייה?
מותח עד מוות...
שווה קריאה.
סיגלית דיל היא מדהימה!!!

מצטער על הביקורת הנוקבת, אבל אני פשוט חייב...
ספר כל כך גרוע לדעתי! פשוט חיכיתי שהוא יגמר...
ממש מבאס אותי שזאת החוויה שלי כי בתור נער כל כך אהבתי את סיגלית דיל, לא יודע מה התפספס לי בספר הזה - אולי אני כבר גדול מדי? (למרות שאני עדיין קורא ונהנה מספרי נוער).
בכל מקרה - לגבי הכתיבה - פשוט לא לטעמי. השפה קצת מוזרה, מי שקרא בטוח מבין אותי. ולא, זה לא שהשפה גבוהה מדי - היא פשוט לא מודרנית! הרגשתי שקראתי ספר שנכתב לפני 30 שנה (לפרוטוקול, יש ספרים שנכתבו לפני 30 שנה שקראתי והם דווקא זרמו לי מאוד).
לגבי העלילה - הרעיון חמוד, הביצוע? לא משהו... קודם כל לא הייתה זרימה בספר, לא היה רצף, הקונטקסט היה מוזר בטירוף... ובלי קשר, אני באמת חושב שהיה אפשר להוציא מהסיפור הזה הרבה יותר...
ודבר אחרון שפשוט שיגע אותי אישית - כל שלוש שורות סיגלית דיל מרגישה שהיא חייבת להזכיר לנו שיש לגיבורה אוזן ממש גדולה, וזה פשוט מעצבן!!!!!!
"היא שמעה באוזן הגדולה שלה"
"היא הצמידה את האוזן הגדולה והמעוותת שלה"
נו בחייאת?! הבנו שיש לה אוזן גדולה! בפעמים הראשונות זה היה סתם מצחיק ולא מובן, ואני בטוח שזאת לא התגובה שהיא ציפתה שתתקבל, בכל זאת ספר אימה (אמור להיות), וכשזה חזר על עצמו בלי סוף - זה כבר גבל בצעקות של "חלאס!" על הספר.
בקיצור, פחות אהבתי לצערי.

את האמת, ספר נחמד ותו לא.
בהתחלה, הפרקים חזרו על עצמם, כאילו, היא ירדה מהרכבת, ואז חשכה חשכה, פרק חדש, חשכה חשכה , היא בוכה ,פרק חדש, קר לה, חשכה חשכה, וככה זה עד פרק 7 בערך...
אחר כך, העלילה נהייתה יותר מעניינת , היא פוגשת את דניאל, והוא החבר היחידי שלה בפנימייה, שבאמת דואג לה.
ס-פ-ו-י-ל-ר!!!!!
דניאל אח שלה....... כאילו רציני? טוב שלא אמרו את זה מההתחלה...

ס-ו-ף- ס-פ-ו-י-ל-ר!!

לסיגלית דיל יש הרבה דמיון, ושאר הספרים שלה גם מאוד יפים
לא אמרתי שהספר לא יפה, פשוט הוא כתוב לילדים בני 8-11
סליחה על החפירות......

אני אוהבת ספרי מתח, אז קראתי אותו. ואני חייבת לומאר שהתאכזבתי.

ספוילר ספוילר ספוילר ספוילר


איך שהיא השתמשה בחיסרון של הילדה עם האוזן והפכה את זה למפתח פשוט היה פטתי, איך שהכל שם עם שלדים, רוחות רפאים וכל היצורים האלה שלכולם כבר ירד מהם היה פטתי.
איך שהיא כל הזמן מתארת עד כמה היא מפחדת היה פטתי.
והכי הכי מעצבן!!!!! שכל הספר היא שומרת על אותה רמת מתח ככה שזה הופך אותו למשעמם!! כל פעם, ראיתי את השלדים במסדרון, ירדתי לחדר ופחדתי, זה מ-ש-ע-מ-ם. אין איזה פיצוץ שירתיע אותיי ויגגרום לי להפוך עמוד, אין איזה משהו מרהיב שפתאום יקרה, זה פשוט שומר על אותה רמת עלילה כל הזמן.

בסופו של דבר אפילו לא סיימתי את הספר וביקשתי מחברה שתספר לי מה היה בסוף.

קראתי את הספר הזה בשנה שעברה, ונורא אהבתי אותו. הוא היה גם מעניין וגם מפחיד במקביל. היה בספר הזה משהו סוחף, משהו שגרם ללב שלי להתכווץ במהלך הקריאה. היה שלב כזה במהלך הקריאה שפשוט נבהלתי מאוד, ולא רציתי להמשיך לקרוא, אך המשכתי בכל זאת עד הסוף ולא הצטערתי שהמשכתי.
הספר באמת מאוד מעניין, וממומלץ מאוד לקרוא אותו.