ביקורת ספרותית על תיק מצדה מאת יובל אלבשן
ספר מעולה

---

ספר מרתק המתאר כיצד טירוף מערכות מוביל לאבסורדים.
הספר מתאר טיפול בנושא חטיפת שבוי במדינת ישראל.
כיצד,נוצרים לחצים- על ידי משפחה ותקשורת צודקת תמיד ותאבת סקופים.
כיצד עולים רעיונות, ללא מנגנוני חזרה או נסיגה.
הוא מתאר בצורה נפלאה תהליך היסחפות של כל הדרגים מרגע שבו הרעיון עובר לשלב מתקדם הרי אין בקרה אלא כבר פתרונות לפלונטרים.
היריבות בין גופי השליטה : יועצים לראש הממשלה, גופי מודיעין וביטחון מתוארת בצורה בולטת.
והיצמדות למסלול המציל את עורם של בעלי הענין תוך שמירה על נאמנות לקוד החברתי, אתי מזוייף.

ולבסוף, אני חושב שזה המסר העיקרי של הספר, הפרט בכל המהומה.
משפחת השבוי שמורכבת מהורים , אשה וילדים, אשר לכל אחד מהם חוויות אחרות עם הנעדר ורצונות שונים לפיתרון. כולם תקועים במין קונצנזוז שאסור להפר אותו.אשת השבוי נשחקת במכבש הקונצנזוס.
ועם זאת הספר קולח, רהוט קל לקריאה עם הרבה מאוד תבונה.
יש בספר הרבה הומור ולפעמים אירוניה על מוסכמות. התנהגות של ממשלה תקשורת, זכרונות על תקופת הפלמח קצת מבט משועשע על בתי האבות ועוד ועוד.
למדתי גם הרבה בספר זה.
הפרשנות הניתנת לסיפור על ה"עץ הנדיב", שהוא בעצם סיפור על ניצול של הילד את העץ. במקור האנגלי העץ מתואר כ SHE ולא IT, דבר שמיועד לאינדוקטרינציה נשית לתת ולשרת.
הוא הריץ אותי לאינטרנט לבחון מחדש את שירו של טשרניחובסקי "ראי אדמה כי היינו בזבזנים" או כי בשיר שלו ,אומרים ישנה ארץ" שלו יש שני נוסחים.
ועכשיו, למרות ההלל איני בדעותיו של אלבשן. אני מקווה כי כוחות הביטחון לא פועלים כפי שהוא מתאר בסוף, ולא אוסיף כדי לא לקלקל לקוראים.
ועדיין שווה מאוד קריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על תיק מצדה