הספר מדבר על הונגריה מסוף מלחמת העולם השניה ועד השלמת ההשתלטות הקומוניזם ובריחתו של הסופר למערב.
ראשית, מורגש כי מדובאר באישיות בעלת עומק, רגישה עם התבוננות מיקרוסקופית אל ועל אנשים.
האנשים יכולים להיות, שכנים עוברי דרך מזדמנים, שותפים לארוע וגורל, או אפילו כובשים /משחררים רוסים.
האבחנה של מאראי היא מאוד דיפרנציאלית. הוא מזהה ומתיחס לאנשים ודמויות בתוך הערב רב. הדוגמאות לא חסרות: כשמופיע הצבא האדום הוא מנהל שיחות עם החיילים על... כמובן ספרות רוסית.
להוותו הוא מגלה שהם אינם מכירים את הסופרים הרוסים אלא רק בשמותם. אלו שמכירים ,והם מעטים, מסתתרים מאחורי כוהל ואינם ששים לחשוף את עצמם.
במידה רבה הוא מציג את זה בהתנשאות מסויימת.
אבל האם הוא שאל את עצמו האם יסתכל בחתך אקראי בארצו וישאל על סופרים הונגריים, כמה תשובות עמוקות יקבל?
אני חושב כי אם מישהו ידבר עם חיילי צה"ל על סופרים ישראליים , כמה מהם ינתחו את יצירות שי עגנון או אפילו גרוסמן?
עם זאת הוא חי בבועה. הצרות שהוא רואה הן שלו ושל שכמותו. והוא היה סופר גם קודם. סיים את מלחמת העולם השנייה בתנאים לא רעים בכלל: משרתת, בית נאה ומזון ברמה סבירה.
כך שהגרזן הקומוניסטי פגע בו קשה מאוד.ביתו בפשט נהרס בזמן הכיבוש הסוייטי כחלק מתהליך מלחמתי.ואפילו החוילה שהוא גר בה לשפת הדנובה, נוצלה כבית מלאכה לתיקון טנקים וציוד מלחמה.
ההתקרנפות הסובייטית באה לאחר מכן( או במהלך הכיבוש) והספר מדבר עליה. היא קשה, מרסקת כל מירקם חברתי קודם ומכילה תחלואים שאנו מכירים על הקומוניסטים.
אחרי כל זה עלי לציין כי נמשכתי לספר בגלל הסופר.
הכתיבה הפרטנית , נוקדנית לעיתים יוצרת מסה.
אדם בעל שאר רוח כמו שאנדור מראי העשיר אותי בהרבה תובנות קטנות וגדולות והכריכ אותי לרוץ לאינטרנט כדי להבין ולחדד נושאים ומונחים מתחומים שונים שהוא בקי בהם.
אין זה רומן וגם לא ספר קריאה שוטף. זה ספר מאתגר שמי שיקרא עד הסוף , יתעלם ממרכיבים חצי תעמולתיים, יבוא על שכרו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
