“אני אוהב לקרוא ספרים שמכניסים אותי לקרביים של ארה"ב, והספר הזה הוא כזה ממש. מחבר הספר, אריק לארסון, בחר בשני סיפורים מרתקים שהתרחשו במקביל, באותו זמן ובאותו מיקום - שיקגו, 1893, על אף שאין קשר ישיר ביניהם. לארסון מספר את שניהם לסירוגין, והתוצאה נפלאה. סיפור אחד עוסק במעשה הקמתו של "היריד העולמי" בשיקגו. היריד שנדד בין מדינות היה הזדמנות להציג לראווה את מיטב הישגיה של המדינה הנבחרת ואף להבליט את מחמדיה של העיר שתיבחר לארח אותו. העיר שיקגו התחרתה בעיר ניו יורק וזכתה. מה תעשה שיקגו עם הזכייה המפתיעה? כיצד תוכל העיר הקרה, המלוכלכת והמסריחה מתעשיית הבשר הנרחבת שבה להאפיל על ניו יורק, ויתרה על זאת - על פריז בה הוצג ביריד העולמי האחרון מגדל אייפל?! לשם כך גויסו מיטב האדריכלים והמהנדסים, ותיקים וחדשים, יצרו חזון לתפארת ומימשו אותו. נעשה ביריד שימוש רב בחידושים טכניים רבים שהקהל הרב שבא בשעריו כלל לא לא היה מודע להם: חידושים הנדסיים, חידושים בתחום טיהור המים והובלתם באמצעות משאבות, תחנות כוח חשמליות, שימוש מסיבי בנורות חשמל, גלגל ענק ועוד ועוד. תחום אדריכלי חדש שהיה אז בחיתוליו בא לידי ביטוי מרהיב - אדריכלות נוף. אף פעם לא חשבתי מה זה אומר "אדריכלות נוף", והספר מסביר וממחיש באופן מרשים מהו התחום הזה. ההשלכות של היריד בתחום המראה של בנייני הציבור ברחבי ארה"ב - תחנות רכבת, ספריות, בתי משפט, בנייני ממשל - היה דרמטי: בנייה לגובה, מראה ניאו-קלאסי (חשבו על עמודי הענק בכניסה להרבה בנייני ממשל בתי משפט וכו' שתמיד רואים בסרטים / סדרות טלוויזיה). ובמקביל לכל זה, התרחש בעיר שיקגו סיפור מזוויע ברמות בלתי נתפסות. באותה העת ממש, בסמיכות רבה למיקום היריד העולמי, פעל באין מפריע לאורך תקופה ארוכה פסיכופת רצחני מהזן השטני ביותר שאפשר להעלות על הדעת. נמצאו ממצאים חד משמעיים לתשעה מעשי רצח שהוא ביצע, אך ברור לחלוטין כי מספר קורבנותיו הגיע לעשרות רבות. לארסון מספר את שני הסיפורים לסירוגין באופן מרתק להפתיע - כתיבתו דרמטית, קולחת, שוטפת. לחובבי ז'אנר רומן המתח הדוקו-היסטורי - קריאה מומלצת ביותר.”

“עם כל חוות הדעת על הספר (המובאות בעמודים הראשונים של הספר) חשבתי שיהיה יותר סוחף. היה מעניין לקרוא על אפיזודה, אירוע אמיתי (הכל עם אסמכתאות) על אתגרי הקמת יריד ענקי ומרשים תוך זמן קצר שאכן התרחש בשיקגו בעבר. ובין לבין יש סיפור נוסף על רוצח סדרתי שפעל בסמוך (חששתי שהתיאורים יהיו מזוויעים אך זה ניתן היה לקריאה). הספר מעניין אבל כאמור לא סוחף כפי שחשבתי תחושה של סיקור עיתונאי על אירוע שהיה פעם אולי ידבר יותר לאדריכלים והעובדים בתחום הארכיטקטורה. או למתעניינים ברוצחים סדרתיים.. (רוב משקל הספר על הקמת היריד).”

“אחד הספרים הגורמים לי להפסיק להתייחס לביקורות הקוראים, עם כל הכבוד העלילה מקרטעת קרובה יותר לדו"ח או פירוט עובדות היסטוריות, מתח זה לא. אימצתי את ביקורות הקוראים בפועל לא נעים לי אבל אין שום קשר. המתח התנדף אפילו דמות הנוכל והפושע דומה לכל איש מכירות ופרסום מצוי (נכון הם לא הורגים אף אחד). היה קשה לי לסיים אותו אם הייתי רותה רומן החסטורי הייתי ממליץ על הסופרת טוכמן והיא הפכה עובדות היסטוריות לעליה מושכת מה שחסר ברומן זה.”

“דוקו-מתח. זה בודאי היה האיפיון, לו הספר הזה היה סרט. אבל זה בכלל לא ספר מתח - למרות פרס ה"אדגר" לספרות מתח בו זכה. אם הייתי צריכה לאפיין אותו - ואני חושבת שהוא סוג לעצמו - הייתי אומרת שהוא ספר שמחליף מכונת זמן: הוא מאפשר לנו לבקר בעבר ולהבין די הרבה דברים על ההווה. שיקאגו זכתה אחרי קרב צמוד ועיקש להקים את היריד העולמי לזכר קולומבוס ב1893. הסיפור המרתק על הקמת היריד בעיר כה תזזיתית ונובו-רישית מתאר לא רק פיסת היסטוריה, הוא מתאר את הטבע האנושי - בגלוי וללא כיסוי. שיקאגו של אותה תקופה היתה עיר תוססת, שעיקר תעשייתה על בתי מטבחיים ותעשיית הבשר, מדממת, מסריחה ומלוכלכת. היריד שקם היה כל מה שהיפוכה: עיר לבנה, נאו-קלאסית, אלגנטית, חלומם שהתגשם של אדריכלים מגודלי-אגו, שהמוני בני אדם הגיעו אליה מרחבי ארה"ב ואירופה, שסיפקה את הרעב המתמשך של בני אדם לשעשועים אם לא ללחם...כל זאת באווירה של משבר כלכלי הולך ומחריף, פשיטות רגל והתאבדויות. במקביל החייה לארסון את דמותו המזוויעה של הנרי הולמס שהיה כנראה הרוצח הסידרתי המתועד הראשון, שפעל בעיר באותה תקופה והיה אחד הפסיכופתים שתאור מעשיו ובעיקר חוסר החשדנות של קורבנותיו (ושל הרשויות) מדהימים אותנו היום. הספר כתוב על בסיס תחקיר מעמיק ויסודי, כולל תמונות, ציטוט ממכתבים, ראיונות, יומנים, מאמרים וספרים. הוא מעלה לנגד עינינו התנהלות אנושית שניתן להבינה, ובונה את הדמויות הראשיות בקפדנות רבה. הספר כתוב היטב, מרתק לכל אורכו ומאפשר להיכנס לתקופה ולהיות שם. מי שאוהב סיפורים מבוססים על מקרים שהיו - ומעריך אמינות וניתוח, יאהב את הספר הזה. ולמרות שאני בדרך כלל לא אוהבת סיפורים דוקומנטריים - אהבתי אותו מאד.”

“אני אוהב לקרוא ספרים שמכניסים אותי לקרביים של ארה"ב, והספר הזה הוא כזה ממש. מחבר הספר, אריק לארסון, בחר בשני סיפורים מרתקים שהתרחשו במקביל, באותו זמן ובאותו מיקום - שיקגו, 1893, על אף שאין קשר ישיר ביניהם. לארסון מספר את שניהם לסירוגין, והתוצאה נפלאה. סיפור אחד עוסק במעשה הקמתו של "היריד העולמי" בשיקגו. היריד שנדד בין מדינות היה הזדמנות להציג לראווה את מיטב הישגיה של המדינה הנבחרת ואף להבליט את מחמדיה של העיר שתיבחר לארח אותו. העיר שיקגו התחרתה בעיר ניו יורק וזכתה. מה תעשה שיקגו עם הזכייה המפתיעה? כיצד תוכל העיר הקרה, המלוכלכת והמסריחה מתעשיית הבשר הנרחבת שבה להאפיל על ניו יורק, ויתרה על זאת - על פריז בה הוצג ביריד העולמי האחרון מגדל אייפל?! לשם כך גויסו מיטב האדריכלים והמהנדסים, ותיקים וחדשים, יצרו חזון לתפארת ומימשו אותו. נעשה ביריד שימוש רב בחידושים טכניים רבים שהקהל הרב שבא בשעריו כלל לא לא היה מודע להם: חידושים הנדסיים, חידושים בתחום טיהור המים והובלתם באמצעות משאבות, תחנות כוח חשמליות, שימוש מסיבי בנורות חשמל, גלגל ענק ועוד ועוד. תחום אדריכלי חדש שהיה אז בחיתוליו בא לידי ביטוי מרהיב - אדריכלות נוף. אף פעם לא חשבתי מה זה אומר "אדריכלות נוף", והספר מסביר וממחיש באופן מרשים מהו התחום הזה. ההשלכות של היריד בתחום המראה של בנייני הציבור ברחבי ארה"ב - תחנות רכבת, ספריות, בתי משפט, בנייני ממשל - היה דרמטי: בנייה לגובה, מראה ניאו-קלאסי (חשבו על עמודי הענק בכניסה להרבה בנייני ממשל בתי משפט וכו' שתמיד רואים בסרטים / סדרות טלוויזיה). ובמקביל לכל זה, התרחש בעיר שיקגו סיפור מזוויע ברמות בלתי נתפסות. באותה העת ממש, בסמיכות רבה למיקום היריד העולמי, פעל באין מפריע לאורך תקופה ארוכה פסיכופת רצחני מהזן השטני ביותר שאפשר להעלות על הדעת. נמצאו ממצאים חד משמעיים לתשעה מעשי רצח שהוא ביצע, אך ברור לחלוטין כי מספר קורבנותיו הגיע לעשרות רבות. לארסון מספר את שני הסיפורים לסירוגין באופן מרתק להפתיע - כתיבתו דרמטית, קולחת, שוטפת. לחובבי ז'אנר רומן המתח הדוקו-היסטורי - קריאה מומלצת ביותר.”

“עם כל חוות הדעת על הספר (המובאות בעמודים הראשונים של הספר) חשבתי שיהיה יותר סוחף. היה מעניין לקרוא על אפיזודה, אירוע אמיתי (הכל עם אסמכתאות) על אתגרי הקמת יריד ענקי ומרשים תוך זמן קצר שאכן התרחש בשיקגו בעבר. ובין לבין יש סיפור נוסף על רוצח סדרתי שפעל בסמוך (חששתי שהתיאורים יהיו מזוויעים אך זה ניתן היה לקריאה). הספר מעניין אבל כאמור לא סוחף כפי שחשבתי תחושה של סיקור עיתונאי על אירוע שהיה פעם אולי ידבר יותר לאדריכלים והעובדים בתחום הארכיטקטורה. או למתעניינים ברוצחים סדרתיים.. (רוב משקל הספר על הקמת היריד).”

“אחד הספרים הגורמים לי להפסיק להתייחס לביקורות הקוראים, עם כל הכבוד העלילה מקרטעת קרובה יותר לדו"ח או פירוט עובדות היסטוריות, מתח זה לא. אימצתי את ביקורות הקוראים בפועל לא נעים לי אבל אין שום קשר. המתח התנדף אפילו דמות הנוכל והפושע דומה לכל איש מכירות ופרסום מצוי (נכון הם לא הורגים אף אחד). היה קשה לי לסיים אותו אם הייתי רותה רומן החסטורי הייתי ממליץ על הסופרת טוכמן והיא הפכה עובדות היסטוריות לעליה מושכת מה שחסר ברומן זה.”

“דוקו-מתח. זה בודאי היה האיפיון, לו הספר הזה היה סרט. אבל זה בכלל לא ספר מתח - למרות פרס ה"אדגר" לספרות מתח בו זכה. אם הייתי צריכה לאפיין אותו - ואני חושבת שהוא סוג לעצמו - הייתי אומרת שהוא ספר שמחליף מכונת זמן: הוא מאפשר לנו לבקר בעבר ולהבין די הרבה דברים על ההווה. שיקאגו זכתה אחרי קרב צמוד ועיקש להקים את היריד העולמי לזכר קולומבוס ב1893. הסיפור המרתק על הקמת היריד בעיר כה תזזיתית ונובו-רישית מתאר לא רק פיסת היסטוריה, הוא מתאר את הטבע האנושי - בגלוי וללא כיסוי. שיקאגו של אותה תקופה היתה עיר תוססת, שעיקר תעשייתה על בתי מטבחיים ותעשיית הבשר, מדממת, מסריחה ומלוכלכת. היריד שקם היה כל מה שהיפוכה: עיר לבנה, נאו-קלאסית, אלגנטית, חלומם שהתגשם של אדריכלים מגודלי-אגו, שהמוני בני אדם הגיעו אליה מרחבי ארה"ב ואירופה, שסיפקה את הרעב המתמשך של בני אדם לשעשועים אם לא ללחם...כל זאת באווירה של משבר כלכלי הולך ומחריף, פשיטות רגל והתאבדויות. במקביל החייה לארסון את דמותו המזוויעה של הנרי הולמס שהיה כנראה הרוצח הסידרתי המתועד הראשון, שפעל בעיר באותה תקופה והיה אחד הפסיכופתים שתאור מעשיו ובעיקר חוסר החשדנות של קורבנותיו (ושל הרשויות) מדהימים אותנו היום. הספר כתוב על בסיס תחקיר מעמיק ויסודי, כולל תמונות, ציטוט ממכתבים, ראיונות, יומנים, מאמרים וספרים. הוא מעלה לנגד עינינו התנהלות אנושית שניתן להבינה, ובונה את הדמויות הראשיות בקפדנות רבה. הספר כתוב היטב, מרתק לכל אורכו ומאפשר להיכנס לתקופה ולהיות שם. מי שאוהב סיפורים מבוססים על מקרים שהיו - ומעריך אמינות וניתוח, יאהב את הספר הזה. ולמרות שאני בדרך כלל לא אוהבת סיפורים דוקומנטריים - אהבתי אותו מאד.”