זוכרים את התקופה הזו כשהייתם נערים תקועים באיזו פנימיה מרגישים את הזמן זוחל לאיטו ומשתעממים עד מוות ממש...? אז בטח תיזכרו בספר ההוא שגיליתם זרוק
באחד החדרים, עלעלתם בו לא היה משהו יותר טוב לעשות מאשר לקרוא או להקשיב לרדיו, אינטרנט היה נחלת העתיד. אז לקחתם את הספר לידיים התחלתם לקרוא...
ולא הצלחתם לעזוב עד הסוף...
יוסי גינזבורג מספר פה את סיפור אמיתי שאף עובד לסרט, אולם כרגיל הספר עולה עליו באיכותו. הקורא נשאב לתוך הספר, מטייל בג'ונגל עם הכותב,
ומרגיש את טיפות הגשם השוטף צולפות בו. ספר חובה.

ספר יפה. אדם מעניין, ומעניין אותי לדעת איך כל מה שהוא עבר בג'ונגל השפיע על מי שהוא היום.

אחד מהספרים הישראליים הכי מיוחדים שיש!
זה לא ספר מתח הבנוי כשטאנצ כדי להימכר ולהפך לרב מכר בלתי נשכח,
והוא עוד יצא בתקופה שבה לא צצו כל כך הרבה פטריות אחרי הגשם (על משקל מבצעים חסרי תקדים במחירי רצפה של כ-20 שח לספר).
חוויה אישית חזקה ומתלתלת העוברת לקורא באופן הכי אמיתי שיש.
יוסי גינסברג עבר מסע מדהים, נפלא ומפחיד -הכל ביחד, בדרום אמריקה, וכמו שאומרים בהוליווד – הוא שרד כדי לספר על זה.
ספר שלא ניתן להניח מהיד (=ספר טיסה נהדר!) ומתאים גם לקריאה לבני 15
(כמו בגילי כשקראתי אותו במשך יומיים כשהוא עבר כמו כדור בין חברי כיתתי).
היו טענות בזמנו שחלק אחד קטן ואולי הכי מזעזע בספר הומצא (פרטים במסר ;) אני לא כותבת ספויילרים), אבל אני לא נטפלתי לקטנות. מבחינתי כל מה שיוסי עבר היה מעל ומעבר לאדם הממוצע המטייל שם.
חווית קריאה חובה למטיילים ולישראלים בפרט.
מומלץ בחום!

בגדול ספר מעניין, מתואר המסע בג'ונגל, היחסים בין היוצאים למסע וההתפכחות שלהם מרגע היציאה עד ההגעה לשטח וההבנה שזה לא פיקניק.
אין סופרמרקט, וכדי להגיע לאוכל צריך להרוג חיה שהרגע ראית אותה חיה. היה להם בהתחלה קשה עם זה. שמחים שהמדריך פעם אחת לא פגע באיזה חיה שניסה להרוג. והיחסים ביניהם - היה מפתיע שגם בנים עושים חישובים ויש ביניהם יחסים של "אני איתו, אני לא עם ההוא , ההוא פחות מדבר איתי", וכו'...
היה שלב מסוים בו בכיתי כשבעזרת דמיון מודרך דמיין שיש איתו מישהי שדירבנה אותו לפעול וללכת וזה מה שעזר לו להתגבר.
וגם היה מרגש כשהודיעו להוריו שהוא נמצא, ביום השני של חנוכה.
מקבלים גם מתכון לפיצה ולחביתה עם גבינה ובצל "על הדרך"... כשהיה בהזיות וחלם על אוכל.
עם זאת, יש קטעים בספר שלי אישית לא הסתדרו. כמו אדישות במפגש עם הנמר, חוסר פחד מול נחש ארסי ופעמיים היחלצות מביצות.

ספר מעולה!!
התיאור מאוד אמיתי עד כדי כך שממש הרגשתי את כל מה שתואר שם מהרעב הקשה דרך כאבי הרגליים עם כל הסבל וההזיות ועד החברות שנרקמה בין יוסי לקווין מתחילת הסיפור עד סופו.
הפחדים, החששות, המחשבות, ספר שלקח אותי למקום עם המון כוח נפשי ופיזי, מקום שלא קל להתמודד בו... כתיבה יפה, ברורה וספר סוחף.
נהנתי מאוד!!!

בחזרה מטואיצ'י הוא סיפור אמתי שמספר אותו יוסי מנקודת מבטו.
מרקוס, קווין ויוסי החליטו לצאת למסע בג'ונגל הבוליביאני.
אף אחד לא ידע מה עומד לקרות.
הם היו שלושה אנשים תמימים אשר אינם ידעו מה מצפה להם.
בהמשך הדרך הם פגשו בקרל, אשר התחזה למורה דרך מקצועי אשר ידריך אותם במסעם המופלא, והם לא חשדו בדבר. שילמו לו לפני הכל מפני שציפו לעזרתו, אך עד מהרה מרקוס לא יחל להמשיך במסע מפני שנפצע ברגליו ואינו יכל להמשיך עוד לצעוד רבות ולהנות עם קווין ויוסי. אז הם שלחו אותו ואת קרל בחזרה והמשיכו לבדם. מעשה זה היה טעות נוראית. הם לא ידעו כי קרל הוא פושע נימלט ואינו מורה דרך בכלל, לא ידעו שמרקוס המסכן אשר נשער לבדו עם עבריין צעיר לא ישוב עוד לעולם.
אך בעוד יוסי וקווין ממשיכים במסע, לא יודעים דבר על שני הנערים האחרים, הסכנות והקשיים התרבו מרגע לרגע.
בינתיים יוסי מספר: "הרעב גבר. באין ברירה התחלנו לאכול קופים. ההרגשה נוראה אבל הטעם סביר".
אבל אז הגיע נורא מכל. בעודם שטים ברפסודה הגיעו למפל גועש ויוסי נסחף מהרפסודה אל הג'ונגל.
כך הוא מספר:
"קווין זינק למים, נסחף הצידה והצליח להימלט מהמפל הגועש. אני נסחפתי עם הרפסודה כיוון המפל. אז התחיל מסע המוות. סלע ענק קרב במהירות מולי..."

וכך מספרים בכריכת הספר: 'שלושה שבועות שהה יוסי לבדו בג'ונגל, מיטלטל בין תקווה ליאוש,נאבק ברעב, במחלות, בנחשים, בנמרים ובנמלים טורפות.'

יוסי המסכן חי לבדו כשלושה שבועות לבדו בג'ונגל. חייו היו על סף מוות, עד ש...

איך חווית טיול שאמורה להיות מופלאה, הופכת לסיוט לחוויה שלא תשכח לעולם.

הסופר "לוקח" את הקורא לתוך החוויה שהוא חווה.
מנסה להמחיש כמה שיותר את המציאות הכואבת ואת כושר ההישרדות שבו הוא היה נתון, כדי לקרב את הקורא לסיפור שבעצם לא רגיל : זהו סיפור אמיתי שכל המסע שהסופר חווה מקרב את הקורא לתחושותיו של הסופר, כל רגעי הקושי, ההישרדות, הסבל והרצון לחזור הביתה בשלום.

הסיפור מרגש, מנתק את הקורא מהמציאות ו"מכניס" אותו לחוויה המיוחדת של הסופר - מומלץ!

השתחררתם? אורזים את התרמיל לכיוון דרום אמריקה?
קחו אותו איתכם.
ואל תשכחו גם מנעול ועוד אחד רזרבי
ושמרו על כל הציוד שנוטה להיעלם שם בהוסטלים
שמרו גם על הספר - הוא מדויק שם.
הוא מהנה מאוד גם מהכורסא.

נתחיל בחצי הכוס המלאה: הסיפור מטורף ומעניין, מסופר על גבר צעיר שנקלע לסיטואציות שקשה אפילו לדמיין. והחלק הכי כייפי, שזה סיפור אמיתי. אני במחנה של יותר מ4 ימים כבר רוצה לחזור הביתה, ויוסי (המספר) חווה על בשרו 21 ימים בג'ונגל היפהפה והאכזרי המלווים במאמצים פיזיים עילאיים: הליכה במבול ובלחות תמידית, התמודדות עם חיות בר כמו נמרים וטרמיטיים מרושעים, עייפות ורעב שקשה נורא לתאר אותם, ועוד סיטואציות לא נעימות בלשון המעטה כמו אזהרת ספויילר הקטע שלעולם לא ייצא לי מהראש בו יוסי תיאר את הנפילה שלו על שפיץ של עץ הנכנס לו לפי הטבעת וגרם נזק רציני... בעעעעכס*** אבל חצי הכוס הריקה היא שעם כמה שיוסי בן אדם מדהים וחזק בטירוף נפשית ופיזית, הוא לא סופר. הפרטים לעיתים הועברו בצורה קרה ומרוחקת וכאילו כדי לסמן "וי" שסיפר אותם. עם כמה שרציתי להתחבר ולחיות את הספר היה לי קשה כי הוא היה מסופר כמו יומן מסע ופחות כמו ספר עם עומקים וכוונות. אבל בסך הכל אני בכלל לא מתחרטת שקראתי אותו.