המוזיאון לאהבה מודרניתהת'ר רוז7מהי אמנות?עבור האישה הזו -מרינה אברמוביץ'- אמנות היא אמת. היא מראה את הדברים בעולם כמו שהם, מקלפת את כל השכבות עד לגלעין הפנימי, ומזמינה את האנשים לבוא ולצפות בה, לבוא ולהשתתף במיצג. האמנית היא בעולם האמיתי, המיצגים אמיתיים, הסיפור בדוי.במיצג הזה, שיושבת בו האמנית מול כיסא ריק, מוזמנים האנשים לשבת מולה ולהסתכל לתוך עיניה. היא לא זזה כמעט, מביטה בהם ברוך ובנחישות. והם מוצאים בתוך עיניה את עצמם. מהי האמת שבתוכך? מה את/ה באמת? מה קורה איתך עכשיו? הם מוצאים משהו בתוכם וקמים ללכת, ומישהו אחר מתיישב במקומם. האנשים מתחלפים במשך כל היום, ולבסוף נסגר המקום והיא הולכת לנוח במקום שקט, עד למחרת בבוקר. בקומות העליונות של המוזיאון מוצגות עבודות קודמות שלה, כך שמתקבל מין מבט כולל יותר על העבודה שלה ועל חייה.המיצג הזה נמשך שלושה חודשים, והוא תופס אנשים במקומות שונים בחייהם. יש בספר כמה דמויות שנעות סביב המיצג, מושפעות ממנו, מבינות דבר או שניים על החיים שלהן. הדמות העיקרית היא מלחין ותיק שכותב פסקול לסרטים, הוא מגיע למיצג הזה כדי לצפות בו מן הצד, יוצר לעצמו מין העתק בביתו, ורק ביום הלפני אחרון הוא מתיישב מול האמנית. כאשר הוא ושאר האנשים יושבים מולה, משהו מתיישב בנפש שלהם, מוצא את מקומו. כך גם המלחין, מיישב את נפשו ומשנה משהו בחייו.אהבתי את הספר, הוביל אותי לחשיבה. הכתיבה טובה, נוגעת ולא נוגעת. האמנית עצמה מעניינת והאתגרים שהיא מציבה בפני הצופים הם אתגרים של גילוי עצמי וחשיפה עצמית. מומלץ לקרוא כשרוצים משהו אוורירי אבל לא שטחי.
פארק היורהמייקל קרייטון7המון זמן לא קראתי קלאסיקה כזו. לא חדשה, אך כתובה טוב ואיכותית. בספר יש המון ידע תיאורטי אבל לא משעמם. משולב בחכמה בתוך הטקסט. תיאורים חיים ומרתקים. בנוסף, גם הדמויות מאופיינות טוב. המבוגרים, הילדים. לכל דמות יש קווי אופי, קווי מתאר, וזה עוזר להתפתחות העלילה בספר וליצור אותה בראש במקביל. ובמיוחד נהניתי מהעלילה עצמה.העלילה מדברת על ביוטכנולוגיה, ובפרט ההנדסה הגנטית. מה קורה כשהיא נמצאת בידיים של אנשים שיש להם יותר מדי כסף, זמן פנוי, כח אדם ושיגעון גדלות. לדוגמה- אנשים כאלה יכולים לנסות ליצור פארק דינוזאורים. ודינוזאורים הם יצורים שלא חיו בעולם הזה כבר מליוני שנה (לדיונים על אבולוציה או בריאת העולם נניח לזמן אחר), וזה אומר שכל צורת החיים שלהם היתה שונה לחלוטין ממה שאפשר ליצור במעבדה.מה קורה בפועל בספר- צוות חוקרים מגוון בראשות אדם עם חלומות גדולים מפתח פארק על אי קטן מול חופי קוסטה ריקה, מצליח לייצר דינוזאורים מסוגים שונים ומצליח ליצור להם סביבת מחיה. אך אי אפשר לשלוט בהם עד הסוף, וכל השליטה תלויה בזרם חשמל רצוף ובעירבון מוגבל.בגלל המגבלות והתקלות שמתחילות לצוץ כאשר המנהל כבר רוצה לנוע לכיוון פתיחת הפארק, מוזמנים מספר מומחים חיצוניים לחוות דעת ולפיתרון הבעיות. לכל אחד מהם זווית ראיה שונה ויחד הם יוצרים את כל הזוויות המחשבתיות והמעשיות לבחינת הפארק, המכונה "פארק היורה" על שם תקופת היורה שבה במקור חיו הדינוזאורים, ששוחזרו במעבדה.ואז העניינים יוצאים משליטה. כלומר, הדינוזאורים.ברצף של מספר תקלות יוצא הפארק משליטת המחשבים והחשמל לזמן מה שבו הדינוזאורים מסתובבים חופשי. אנשי המקום והצוות נמצאים בסכנת חיים, ומתמודדים בדרכים יצירתיות עם היצורים הגדולים והטורפים. חלקם מתים וחלקם נפצעים אך שורדים עד הסוף שבו מגיעים לחלץ אותם מהאי.אהבתי את הסיפור. די מפחיד, הייתי אומרת. אך חוץ מזה היה משולב בו המון ידע. על הנדסה גנטית, על ביטוכנולוגיה, על דינוזאורים מסוגים שונים ועל תורת הכאוס. מומלץ לקרוא!
IVF : המדריך הידידותי לטיפולי פוריותתמר מדינה-הרטום4לפני כמה שנים הייתי בעיצומו של מסע לטיפולי פוריות. כן, לא טיפולי פוריות עצמם, יותר ההכנה אליהם. איסוף של בדיקות מכמה רופאים, הכנה נפשית ופיזית וזוגית ותודעתית. והספר הזה ממש ריכך לי את כל הטיפולים. דרכו למדתי איך הרגישה המחברת, שזה לגמרי נורמלי להיות לא נורמלית במהלך טיפולי פוריות, ועד כמה זה נכון להגיד בשלב כלשהו די, לא רוצה יותר להמשיך בטיפולים.אז אמנם לא עשיתי הרבה טיפולי פוריות, ולא נולד לי ילד או שניים כמו שקיוויתי כל כך, אבל הספר הזה חיזק אותי בנושא בתקופה ההיא, ואני מודה על כך מאד :)
השבוי ואשת השבוינורית הרפז20לפעמים זה מנחם לדעת שלא הכל התחיל עכשיו. שהתקופה הזו היא אחת מני רבות שעברו עלינו כעם וכמדינה וכהיסטוריה עולמית. מנחם לדעת שיש אנשים שעברו לפנינו את הקושי הנוכחי ושרדו אותו כדי לספר לנו איך הם עשו את זה.במהלך כל שנות המדינה נלקחו אנשים בשבי האויב. בדרך כלל הם היו גברים צעירים, בדרך כלל חיילים. לפעמים היו להם משפחה וילדים, לפעמים לא. והרוב חזרו, חיים. יש ארגון של פדויי שבי, יש תקנות מדינתיות בקשר אליהם, ויש התמודדות שלהם כחבורנ וכיחידים לאורך השנים שעברו מאז ועד היום.בספר הזה יש סיפור של אחד מהם. רמי הרפז נפל בשבי המצרי בשנת 1970. הוא היה בשבי בתחילה לבדו ואחר כך עם עוד חיילים ישראלים, במשך שלוש וחצי שנים.בספר הזה מובא הסיפור שלו על חייו בשבי, ובמקביל הסיפור של אשתו וילדיהם. כי החיים בארץ המשיכו כרגיל גם בזמן שעבורו הם התקיימו במימד אחר.הספר הזה חשוב, אהבתי אותו ולמדתי המון.א. הוא מראה שאדם לא סתם מטפח כישורים, לא סתם נולד עם מערך תכונות מסויים, לא סתם מגיע למקום עם אנשים ספציפיים. לכל אדם יש תפקיד והוא מיוחד לו לפי תכונותיו כישרונותיו. ובשעה הנכונה כולו מגיע לידי ביטוי ומימוש. כשרמי הרפז היה בשבי, הוא הביא איתו את כל מה שלמד עד כה, ואת כל תכונות האישיות שלו, ואלו הפכו אותו למנהיג הלא רשמי של חבורת השבויים.ב. יש חיים אחרי. אחרי המשבר, התקופה הקשה, יש חיים אחרי. יש חיים ויש מוות, יש עליות וירידות. החיים לא נגמרים עד שהם נגמרים באופן סופי. אחרי שרמי הרפז חזר מהשבי המצרי, ויחד עם אשתו חזרו לחיים מלאי עשיה ומשפחתיות, נולד להם בן. והבן הזה מת בגיל 26. כלומר זה לא שהם חיו באושר ועושר. החיים ממשיכים אחרי תקופה קשה, על כל מה שהם מביאים איתם.אני ממש ממליצה לקרוא, גם בהקשר הנוכחי של החטופים שהיו שם וחזרו חייים, וגם בהקשר הכללי שלכל דבר יש שני צדדים. יש את השבוי ויש את אשתו. יש את האור ויש את החושך.
ישנן בנותג'ניפר ויינר8בת מצווה. קהילה יהודית בארצות הברית. משפחות מורכבות. יחסי אם-בת. זה הנושאים העיקריים בספר. המושגים קצת שונים מאשר בארץ. בת מצווה שם חוגגים בגיל 13, כמו לבנים, והנערה קוראת בתורה, כמו בן. זה דומה יותר ליהדות רפורמית מאשר ליהדות אורתודוכסית, אבל זו עדיין יהדות, באיזה אופן. יש בספר אמא שהיא סופרת שכתבה ספר מביך רב מכר, ובת שלא ידועת מה האמת בספר הזה ומה לא. בזמן שהבת מפלסת את דרכה בתחילת גיל ההתבגרות ועורכת תחקיר על הספר של אמא שלה, האם מתמודדת עם הבת שלה וגם עם שינויים נוספים בקריירה ובמשפחה הגרעינית שלהם. הדמויות כתובות טוב, העלילה מתפתחת ומעניינת, והסוף לטעמי קצת מהיר מדי. למרות זאת, מומלץ לקרוא!
אפשרויות של שנינולורה בארנט11תארו לכם שאתם כותבים ספר. אתם מניחים בקו ההתחלה גבר, אישה, רגע מפגש. מה יקרה מעכשיו- זה רק אתם מחליטים. או... שלא מחליטים. הספר הזה נראה כמו טיוטה של סופרת. היא לא ידעה באיזו אפשרות של התפתחות עלילה לבחור, אז היא בחרה בשלוש אפשרויות. שהם מתחתנים מיד, שהם לא מתחתנים, שהם שומרים על קשר אבל מרחוק. ואז היא פיתחה כל אפשרות בנפרד, על אותו ציר זמן. בכל תקופה בחיים שלהם אנחנו יכולים לקרוא מה קרה בכל שלוש האפשרויות. והתוצאה- שלושה סיפורים בספר אחד. האם זה נח לקרוא? לא. האם זה מעניין לקרוא? כן, כל אחד בנפרד. האם נהניתי? לא. ראשית, בשביל רצף הסיפור קראתי כל אחד מהם מהתחלה ועד הסוף, מה שאומר הרבה דפדוף הלוך וחזור במהלך הקריאה, במקום קריאה רצופה. שנית, כל סיפור היה קצר בפני עצמו, שליש ספר. זה אומר שבמקום סיפור ארוך ומעמיק, יש שלושה סיפורים קצרים (יחסית). שלישית, מכיוון שהסיפורים היו קצרים, לא היה מספיק מרחב לאפיון הדמויות, לעומק רגשי, למסר כלשהו. כל פרק של סיפור הכיל בעיקר תיאור של מה קרה עד כה, ומעט עומק של הרגע שבו עצרנו. בקיצור, לא נהניתי לקרוא. משאירה לכם את האפשרות אם לקרוא או לא, או גם וגם, רק אל תשכחו שהסוף צריך להיות אחיד בשתי האפשרויות, כמו בספר.
המקווה האחרון בסיביראשכול נבו7אם הייתי יכולה לבחור להיות דמות בספר, הייתי בוחרת להיות בספר של אשכול נבו. עלילה מורכבת ומעניינת, הליכה על הגבול שבין הטמא לטהור, אבל בדיוק כזה שפשוט מרתק לקרוא. הסםר מספר על בנייה של מקווה. בונים מקווה טהרה בשכונה של עולים חדשים מרוסיה, והעניין יוצא משליטה. בדרך עוברים את השלבים של תרומה שמגיעה עבור בניית המקווה, הבניה עצמה, מה שקורה כאשר המקווה עומד על תילו, ומה שקורה אחר כך. בין לבין, יש אפיון מצויין של הדמויות, של העניין ששמו מקווה טהרה לנשים וגם לגברים, של התשוקה הזו שבין איש ואישה ושל חוזרים בתשובה ומה שקורה בלב שלהם אחרי שהם חיברו את עצמם לתורה ומצוותיה. ממש ממש נהניתי לקרוא והופתעתי מהסוף. המון דברים נגעו בי ואהבתי אותם. מה שכן, חלק מהדברים רחוקים מהמציאות כטבעם של ספרים, ובכל זאת נהניתי לקרוא. באיזה ספר או של איזה סופר אתם הייתם בוחרים למצוא את עצמכם?
הצד השלישי של הסיפורמריאן קיז5מאכזב. הספרים של מריאן קיז עכשיו עוברים אצלי בסך, והספר הזה גרם לי להרהר על כך שוב. אולי זה שספר אחד של סופרת הוא טוב, לא אומר שגם שאר הספרים באותה רמה? בספר הזה יש 3 נשים שדרכיהן מצטלבות, שתיים מהן עובדות במשרות בכירות ובמסלול קריירה מצליח, ומשהו קורה בחייהן האישיים, השלישית נושאת אשמה ומנסה להיות סופרת. קווי העלילה נפגשים אך לא סגורים עד הסוף יחד. זהו ספר על דמויות נשים אך לא תמיד עם סוף טוב. נשארתי עם שאלות וציפיה לספר המשך, הספר לא לגמרי סגור. יחד עם זאת, הכתיבה טובה. הדמויות מאופיינות בצורה טובה וקל להתחבר ולדמיין כל אחת.
גוף ראשון רביםנוגה פרידמן17כל מי שאיבד מישהו חשוב בחייו יודע ומכיר את אוסף הרגעים הטרגיים והמצחיקים שבאים אחר כך. רגעים שמרכיבים את כל הזמן הזה שנהיה שבועות, חודשים ושנים. יש זמנים שאפשר גם לצחוק וגם לבכות בהם. סיטואציות בלתי אפשריות, מצבים שקשה להסביר לצופה מן החוץ. ואז באה נוגה -הסופרת- ומראה חלק מזה. בקומיקס קליל ונעים לעין היא מציירת ומסבירה את הדברים כפי שקרו אצלה, כאלמנה שבן זוגה נהרג בשבעה באוקטובר, וכאם לשלושה ילדים. בציורים, במילים ומשפטי סיום קולעים, היא משרטטת את התמונה המורכבת בה יש שבר וגם צמיחה, אובדן וגם התקדמות והשלמה. התחברתי ואהבתי. מומלץ בחום :)
בחזרה מטואיצ'ייוסי גינסברג4זוכרים את התקופה הזו כשהייתם נערים תקועים באיזו פנימיה מרגישים את הזמן זוחל לאיטו ומשתעממים עד מוות ממש...? אז בטח תיזכרו בספר ההוא שגיליתם זרוק באחד החדרים, עלעלתם בו לא היה משהו יותר טוב לעשות מאשר לקרוא או להקשיב לרדיו, אינטרנט היה נחלת העתיד. אז לקחתם את הספר לידיים התחלתם לקרוא... ולא הצלחתם לעזוב עד הסוף... יוסי גינזבורג מספר פה את סיפור אמיתי שאף עובד לסרט, אולם כרגיל הספר עולה עליו באיכותו. הקורא נשאב לתוך הספר, מטייל בג'ונגל עם הכותב, ומרגיש את טיפות הגשם השוטף צולפות בו. ספר חובה.
בחזרה מטואיצ'ייוסי גינסברג11אחד מהספרים הישראליים הכי מיוחדים שיש! זה לא ספר מתח הבנוי כשטאנצ כדי להימכר ולהפך לרב מכר בלתי נשכח, והוא עוד יצא בתקופה שבה לא צצו כל כך הרבה פטריות אחרי הגשם (על משקל מבצעים חסרי תקדים במחירי רצפה של כ-20 שח לספר). חוויה אישית חזקה ומתלתלת העוברת לקורא באופן הכי אמיתי שיש. יוסי גינסברג עבר מסע מדהים, נפלא ומפחיד -הכל ביחד, בדרום אמריקה, וכמו שאומרים בהוליווד – הוא שרד כדי לספר על זה. ספר שלא ניתן להניח מהיד (=ספר טיסה נהדר!) ומתאים גם לקריאה לבני 15 (כמו בגילי כשקראתי אותו במשך יומיים כשהוא עבר כמו כדור בין חברי כיתתי). היו טענות בזמנו שחלק אחד קטן ואולי הכי מזעזע בספר הומצא (פרטים במסר ;) אני לא כותבת ספויילרים), אבל אני לא נטפלתי לקטנות. מבחינתי כל מה שיוסי עבר היה מעל ומעבר לאדם הממוצע המטייל שם. חווית קריאה חובה למטיילים ולישראלים בפרט. מומלץ בחום!
בחזרה מטואיצ'ייוסי גינסברג9בגדול ספר מעניין, מתואר המסע בג'ונגל, היחסים בין היוצאים למסע וההתפכחות שלהם מרגע היציאה עד ההגעה לשטח וההבנה שזה לא פיקניק. אין סופרמרקט, וכדי להגיע לאוכל צריך להרוג חיה שהרגע ראית אותה חיה. היה להם בהתחלה קשה עם זה. שמחים שהמדריך פעם אחת לא פגע באיזה חיה שניסה להרוג. והיחסים ביניהם - היה מפתיע שגם בנים עושים חישובים ויש ביניהם יחסים של "אני איתו, אני לא עם ההוא , ההוא פחות מדבר איתי", וכו'... היה שלב מסוים בו בכיתי כשבעזרת דמיון מודרך דמיין שיש איתו מישהי שדירבנה אותו לפעול וללכת וזה מה שעזר לו להתגבר. וגם היה מרגש כשהודיעו להוריו שהוא נמצא, ביום השני של חנוכה. מקבלים גם מתכון לפיצה ולחביתה עם גבינה ובצל "על הדרך"... כשהיה בהזיות וחלם על אוכל. עם זאת, יש קטעים בספר שלי אישית לא הסתדרו. כמו אדישות במפגש עם הנמר, חוסר פחד מול נחש ארסי ופעמיים היחלצות מביצות.
בחזרה מטואיצ'ייוסי גינסברג9ספר מעולה!! התיאור מאוד אמיתי עד כדי כך שממש הרגשתי את כל מה שתואר שם מהרעב הקשה דרך כאבי הרגליים עם כל הסבל וההזיות ועד החברות שנרקמה בין יוסי לקווין מתחילת הסיפור עד סופו. הפחדים, החששות, המחשבות, ספר שלקח אותי למקום עם המון כוח נפשי ופיזי, מקום שלא קל להתמודד בו... כתיבה יפה, ברורה וספר סוחף. נהנתי מאוד!!!
בחזרה מטואיצ'ייוסי גינסברג7בחזרה מטואיצ'י הוא סיפור אמתי שמספר אותו יוסי מנקודת מבטו. מרקוס, קווין ויוסי החליטו לצאת למסע בג'ונגל הבוליביאני. אף אחד לא ידע מה עומד לקרות. הם היו שלושה אנשים תמימים אשר אינם ידעו מה מצפה להם. בהמשך הדרך הם פגשו בקרל, אשר התחזה למורה דרך מקצועי אשר ידריך אותם במסעם המופלא, והם לא חשדו בדבר. שילמו לו לפני הכל מפני שציפו לעזרתו, אך עד מהרה מרקוס לא יחל להמשיך במסע מפני שנפצע ברגליו ואינו יכל להמשיך עוד לצעוד רבות ולהנות עם קווין ויוסי. אז הם שלחו אותו ואת קרל בחזרה והמשיכו לבדם. מעשה זה היה טעות נוראית. הם לא ידעו כי קרל הוא פושע נימלט ואינו מורה דרך בכלל, לא ידעו שמרקוס המסכן אשר נשער לבדו עם עבריין צעיר לא ישוב עוד לעולם. אך בעוד יוסי וקווין ממשיכים במסע, לא יודעים דבר על שני הנערים האחרים, הסכנות והקשיים התרבו מרגע לרגע. בינתיים יוסי מספר: "הרעב גבר. באין ברירה התחלנו לאכול קופים. ההרגשה נוראה אבל הטעם סביר". אבל אז הגיע נורא מכל. בעודם שטים ברפסודה הגיעו למפל גועש ויוסי נסחף מהרפסודה אל הג'ונגל. כך הוא מספר: "קווין זינק למים, נסחף הצידה והצליח להימלט מהמפל הגועש. אני נסחפתי עם הרפסודה כיוון המפל. אז התחיל מסע המוות. סלע ענק קרב במהירות מולי..." וכך מספרים בכריכת הספר: 'שלושה שבועות שהה יוסי לבדו בג'ונגל, מיטלטל בין תקווה ליאוש,נאבק ברעב, במחלות, בנחשים, בנמרים ובנמלים טורפות.' יוסי המסכן חי לבדו כשלושה שבועות לבדו בג'ונגל. חייו היו על סף מוות, עד ש...
בחזרה מטואיצ'ייוסי גינסברג6איך חווית טיול שאמורה להיות מופלאה, הופכת לסיוט לחוויה שלא תשכח לעולם. הסופר "לוקח" את הקורא לתוך החוויה שהוא חווה. מנסה להמחיש כמה שיותר את המציאות הכואבת ואת כושר ההישרדות שבו הוא היה נתון, כדי לקרב את הקורא לסיפור שבעצם לא רגיל : זהו סיפור אמיתי שכל המסע שהסופר חווה מקרב את הקורא לתחושותיו של הסופר, כל רגעי הקושי, ההישרדות, הסבל והרצון לחזור הביתה בשלום. הסיפור מרגש, מנתק את הקורא מהמציאות ו"מכניס" אותו לחוויה המיוחדת של הסופר - מומלץ!
בחזרה מטואיצ'ייוסי גינסברג6ספר נדיר ובלתי נשכח! לא רק לחובבי ספרי מסע. הטבע הפראי,ההרפתקאות (הפעם הן אמיתיות לחלוטין,לשם שינויי!) המתח,והנפש החזקה הרגישה והמעניינת שבוחנת את ה כ ל. תרבויות אנשים,בע"ח,סמים,מקומות מ ו פ ל א י ם שכמעט בטוח שלא ידעתם שהם קיימים,הישרדות מדהימה,אינטרקציות מרתקות בין הדמויות, והכל אמיתי לחלוטין. סביר להניח שתלמדו דבר או שניים מהספר. קראתי בנשימה אחת,ולא שכחתי.
בחזרה מטואיצ'ייוסי גינסברג5השתחררתם? אורזים את התרמיל לכיוון דרום אמריקה? קחו אותו איתכם. ואל תשכחו גם מנעול ועוד אחד רזרבי ושמרו על כל הציוד שנוטה להיעלם שם בהוסטלים שמרו גם על הספר - הוא מדויק שם. הוא מהנה מאוד גם מהכורסא.
בחזרה מטואיצ'ייוסי גינסברג3נתחיל בחצי הכוס המלאה: הסיפור מטורף ומעניין, מסופר על גבר צעיר שנקלע לסיטואציות שקשה אפילו לדמיין. והחלק הכי כייפי, שזה סיפור אמיתי. אני במחנה של יותר מ4 ימים כבר רוצה לחזור הביתה, ויוסי (המספר) חווה על בשרו 21 ימים בג'ונגל היפהפה והאכזרי המלווים במאמצים פיזיים עילאיים: הליכה במבול ובלחות תמידית, התמודדות עם חיות בר כמו נמרים וטרמיטיים מרושעים, עייפות ורעב שקשה נורא לתאר אותם, ועוד סיטואציות לא נעימות בלשון המעטה כמו אזהרת ספויילר הקטע שלעולם לא ייצא לי מהראש בו יוסי תיאר את הנפילה שלו על שפיץ של עץ הנכנס לו לפי הטבעת וגרם נזק רציני... בעעעעכס*** אבל חצי הכוס הריקה היא שעם כמה שיוסי בן אדם מדהים וחזק בטירוף נפשית ופיזית, הוא לא סופר. הפרטים לעיתים הועברו בצורה קרה ומרוחקת וכאילו כדי לסמן "וי" שסיפר אותם. עם כמה שרציתי להתחבר ולחיות את הספר היה לי קשה כי הוא היה מסופר כמו יומן מסע ופחות כמו ספר עם עומקים וכוונות. אבל בסך הכל אני בכלל לא מתחרטת שקראתי אותו.