קראתי את הספר הזה כשהייתי בכיתה ד'- זה היה הספר הראשון שקראתי מימי ואחרי הספר הזה מיהרתי לקרוא עוד המון.
היום אני כבר בכיתה י''ב ועד היום לא שכחתי את העלילה המדהימה, את הדמויות האדירות- את הסוף הצובט ואת התחושה של הפחד והמתח שעוד מכיתה ד' סחבתי איתי מהספר הזה.
ספר בלתי נשכח, מעניין, עם שפה קולחת ויותר חשוב מזה- לא ציני ולא טיפשי ונורא מאתגר וברמה יחסית גבוהה לילדים.
בתור ילדה שהייתה לוקחת ללב הספר די הפחיד ומתח אותי, אבל אפשר להגיד שזה די לא נורא. בסך הכל אני זוכרת המון דברים טובים מהספר הזה.

אני לא זוכרת אם אי פעם חשבתי ''ואו'' אחרי שקראתי ספר. באמת.
היה מצחיק, היה מעניין, היה מעולה. הסוף היה לא יותר מגאוני. עשרה מהעמודים הראשונים היו לא יותר מבלאגן עם המון חלקי פאזל. די מדהים איך שהכל התחבר בסוף. ואו.
אני מחכה לעוד ספר שישאיר בי ''ואו'' כזה.

''אני לא מבין מה נפלא כל כך בזה שבוראים בני אדם כבני אדם ואחר כך מתעצבנים שהם מתנהגים כמו בני אדם..''
כל כך אהבתי את המשפט הזה.

אני לא מבינה כל כך מה ההתלהבות מהספר. הוא כל כך מייגע ומשעמם, והדמויות כל כך שטחיות שזה פשוט לא ברור לי למה הוא כל כך מצליח ולמה אין כאן אפילו ביקורת אחת שדומה לשלי. עד שסיימתי את הספר יצאה לי הנשמה. בחיי.
לעלילה יש פוטנציאל אדיר, אבל הדמויות המשעממות והעלילה השטוחה הורסים את כל הרעיון. בחיי שאני מצטערת שבכלל פתחתי את הספר הזה. בגללו לא קראתי במשך 4 חודשים.

החברות שלי שכבר קראו את הספר סיפרו לי שאת הספר הזה הן אהבו הרבה פחות... אבל אני פשוט לא מבינה למה. לפי דעתי, הספר הזה מתעלה על הספר הראשון. בהרבה.
פשוט נהנתי מכל רגע.

מה שהיה לי מוזר כשסיימתי לקרוא את הספר, זה שבאמת נהנתי ממנו. זה נושא כל כך קשה וכבד, אבל הספר עצמו קליל למדי למרות הזוועות. משום מה, למרות שאני שונאת ספרים כאלה, הייתי מצפה ליותר כאב. רציתי שהספר הזה יכאיב לי יותר כי הוא מתאר דברים איומים, אבל הרגשתי שזה לא ככה.. הספר לא ריגש אותי יותר מדי, לא גרם לי לחשוב אחרי... הוא היה מהנה וזהו. משהו שלא צריך לקרות כשקוראים ספר על השואה, הדבר האחרון שהוא צריך להיות זה ''קליל''.. אבל נהנתי ממנו.

ספר מעולה, נהנתי ממנו... אבל אני חושבת שזה מאוד מוגזם כל הרעש הזה שעושים סביבו... סך הכל ספר נחמד עם עלילה טובה(לא עלילה כזאת שריתקה אותי בכל אופן, אבל בסדר...) ספר טוב+ אבל לא הכי הכי שיש...

כבר המון זמן לא נהנתי ככה מספר של הארי פוטר(הפעם האחרונה שנהנתי ככה מהקריאה הייתה בספר הרביעי), ואני באמת מרגישה מסופקת מהספר הזה. נהנתי מכל רגע של קריאה בו, חוץ מהסוף(בכלל, לא רק מההקדמה...) היא הייתה טיפלה יבשה. בתור סוף, הייתי רוצה שיגמר כמו ס-ו-ף... אבל זה לא קרה... והאחרית דבר הייתה קצת מעצבנת... אבל היי, ספר מעולה.
אני עוד אתגעגע לספרים האלה... האמת שאני כבר מתגעגעת..

הספר הכי אהוב עלי בסדרה:)
מי היה מאמין שסקארבס הוא בעצם פיטר?! מי היה מאמין שסיריוס בלק בעצם הוא הטוב?(סיריוס:<)
אני בטוח אחזור לקרוא אותו שוב בעתיד.

אני לא מסוגלת לתאר במילים כמה אני מאוכזבת מהספר הזה. קודם כל, נתחיל בזה ששום דבר מיוחד קורה בספר. הספר עצמו מעביר אווירה מדכאת במיוחד. אין מתח, רוב הפרקים מתעסקים בזכרונות שקשורים בלורד וולדמורט ובדארקו מלאפוי... עכשיו, הספר כל כך מדכא ומשעמם שאפילו כשגיליתי מי הנסיך חצוי הדם זה לא הפתיע אותי ממש. וזה הופך להיות מדכא יותר עם הסוף הזה. הספר הזה לא רע, אבל ביחס לשאר הספרים(טוב, עדיין לא קראתי את השביעי... אבל הכוונה לכל השאר חוץ מזה.) הוא פשוט משעמם. כל הספר עצמו נכתב כאילו בלית ברירה.
בקיצור, לא מה שציפיתי מג'יי קיי רולינג.