“אומללות מנצחת.
אני חושבת שכתבתי על זה פעם, לכו תזכרו באיזה ספר, כי יש כל כך הרבה ספרים עם המתכונת הקבועה הזאת: ילד בן שתים עשרה, יתום, מוזנח, עם קרובי משפחה מרושעים ומתעללים, גר בתנאים גרועים, מלוכלך ורעב ונורא מסכן באופן כללי. ממתילדה עד הארי פוטר, מאוליבר טוויסט ועד אן שרלי, האומללות פשוט מנצחת. אולי כי ילדים בגיל הזה מאוד מזדהים עם תחושת הילד הכי מסכן בעולם שמגלה שההורים שלו הם בכלל חורגים.

אז גם מיסל מסכן. מאוד. ההורים שלו מתו, או זה לפחות מה שמספר לו הדוד שלו. הם גרים יחד בבית מט לנפול, בלי תנאי אוכל וניקיון ראויים, ועם הרבה אומללות. ואם הוא חושב שיותר גרוע מזה לא יכול להיות, הוא פתאום מגלה שדווקא כן. קצת קשה לתאר יותר מזה בלי להיכנס לקלקלני עלילה. אומר רק שההמשך הולך גם הוא על מתכון שעובד יפה בספרי ילדים ונוער צעיר, אם כי השילוב בין שני המתכונים יוצר תוצאה מרעננת ומעניינת.

כך או כך, הספר חמוד ביותר. מתאים לבני ובנות עשר ומעלה, מהסוג שלא נרתע מתופעות אל טבעיות בספרים. לי היה כיפי ממש.”

“ספר נוסטלגי .
חזרתי אליו שוב ושוב כשהפעם הראשונה כשהייתי בת 8. אני לא יודעת מה גרם לזה- הציורים המתוקים שמושתלים בטקסט עצמו, העולם התמים והמתוק, העלילה הקולחת או השפה הילדותית אך המעבירה היטב את הרעיון החביב של הספר.
אבל אחרי ההתלהבות שלי מהספר הנהדר הזה אני יכולה לומר שעף על פי שהוא מתוק ותמים יש בו אלימות מוסתרת (או שלא כל כך) שאני לא בטוחה שמתאימה לילדים בגילאים שלהם הוא מיועד.
בכל זאת אני ממליצה לקרוא, גם עם כבר עברת את גיל ראשית הקריאה. מומלץ.”

“קראתי את הספר הזה כשהייתי בכיתה ד'- זה היה הספר הראשון שקראתי מימי ואחרי הספר הזה מיהרתי לקרוא עוד המון.
היום אני כבר בכיתה י''ב ועד היום לא שכחתי את העלילה המדהימה, את הדמויות האדירות- את הסוף הצובט ואת התחושה של הפחד והמתח שעוד מכיתה ד' סחבתי איתי מהספר הזה.
ספר בלתי נשכח, מעניין, עם שפה קולחת ויותר חשוב מזה- לא ציני ולא טיפשי ונורא מאתגר וברמה יחסית גבוהה לילדים.
בתור ילדה שהייתה לוקחת ללב הספר די הפחיד ומתח אותי, אבל אפשר להגיד שזה די לא נורא. בסך הכל אני זוכרת המון דברים טובים מהספר הזה.”