למי שסקרן ורןצה להבין איך זה מרגיש להיות בת בקורס טיס ואיך זה בקורס טיס בכלל - זהו ספר מגניב.
יומן קריא וחביב.

אהבתי את הספר, הוא כתוב עם הומור עצמי ועם נינוחות אגבית, גם בפינות הכואבות של גידול ילדים, ויש בין שלל הנושאים את הפינות שלי.
דבר נוסף, זה ספר לקריאה במושגי זמן הורים, כלומר פרק פה ופרק שם, אין חובת שינון והעמקה ואפילו לא חובה להקפיד על הסדר.

דוחה ומייאש אבל מחכים.
בתור מי שחי בחברה דמוקרטית קשה לדמות מה זה אומר לחיות בברלין נאצית, ואכן את הספר הזה קשה לקרוא - עננת דיכאון מכסה רצף עכור של דמויות עלובות ומרושעות, שחוסר האנושיות שלהן מוצג בהבלטה.
גם ה"טובים" אינם זוכים לטיפול שונה וחולשתם אינה זוכה ולו למעט אהדה, עד הסוף המר, דווקא בו ישנו קומץ של רגעי השלמה וחסד.
הסיפור מאחורי הספר מעניין לא פחות מהספר עצמו.

נראה יותר כתרגיל בכתיבה מאשר ספר מגובש.
מה היה קורה אילו היית נשאר לבד בעולם..
מה היה קורה לו בת זוגך היחידה עלי אדמות אינה אלא פלסטינית מעזה...

ספר ישן וצנוע אבל מרגש מאין כמוהו.
פרקי זכרונות מן העלילה של עליה ב', וסיפור נהדר על אהבה ממבט ראשון.
רגעים יפים וצודקים של הציונות.

סיפור חביב, עדין ואופטימי, אבל גם קצת פשטני ודקלומי.

ספר מתח-מלחמה מצוין, בעטיפה של ספר זכרונות בריטי והרבה הסטוריה.
הפרקים המתארים את לוחמת השריון האנגלית הכושלת - ללקק את האצבעות!

קולח וקריא, פאזל של אירועים ודמויות בנוי היטב, מאידך קצת עמוס ושטחי והבחירה של האיש הרע לא אמינה.

פרימו לוי חוזר ומנתח את החוויה שלו באושוויץ, ממרחק זמן וללא הסיפור האישי, כפי שהופיע ב"הזהו אדם?" .
היכולת המבורכת שלו להנתק מהזוועה, להתבונן ולהבין פועמת ביצירה זו כמו בקודמותיה והוא מישיר מבט אליה ומעניק לקורא משנה צלולה וסדורה.
לאור מותו זמן לא רב אחרי הכתיבה, "השוקעים והניצולים" יכול להקרא כצוואה או לחילופין כפרידה, היה שלום, על כן, סופר יקר.