קראתי את רוב ספריו של יהושע בר-יוסף ונהניתי מהם מאד.
כאן בספר בנו הסופר יצחק בר-יוסף כותב על אביו שנפטר בשנת 1992 בגעגועים רבים ויחד עם זאת בכאב גדול, ביקורת והתחשבנות.
יצחק העריץ את אביו מאד ואהב את אמו שאותה זנח אביו לטובת אשה אחרת והשאירה עם שלשה ילדים בחרפת רעב.
האם שאהבה את אישה ולא היתה מוכנה להתגרש ממנו, חיכתה בסבלנות שיחזור אליה, מה שקרה, ובסוף גם שוב נעזבה, נפטרה בשנות הארבעים לחייה משברון לב וממחלה.
יהושוע בר יוסף סופר גדול אך אדם אגוצנטרי ובוגדן, מה שגרם לי אכזבה.
כתוב יפה, זורם ומעניין מאד.
ממליצה.

הסופר יהושע בר-יוסף נפטר בשנת 1992, מיד לאחר מותו ובמשך שנתיים התיישב בנו הסופר יצחק בר-יוסף והחל לכתוב את סיפור חייו.
הסיפור עובר לסירוגין בין תקופות שונות בחיי יהושע והוא מתחיל מתקופת נישואיו של יהושע לאישתו הראשונה ואמו של יצחק.
זו לא ביוגרפיה רגילה אלא יותר סיפור חייו של יהושע כפי שנקלט ואובחן על ידי בנו המחבר.
הסיפור רווי רגשות וחושפני מאוד. ציפורה (פייגלה) אשתו הראשונה של יוסף באה ממשפחה חרדית ירושלמית מובהקת מבית אונגרין. יהושע שבא ממשפחה חרדית אף הוא, אך לאחר נישואיו החל להתפקר כשהוא מבלה יותר ויותר זמן במחיצת חבריו הסופרים והמשוררים בתל-אביב ולא במחיצת אישתו וילדיו בירושלים. לבסוף חדל כליל מלהגיע לירושלים וציפורה שאהבה אותו מאוד ויתרה על מגורים במחיצת משפחתה החרדית בירושלים ועברה לגור איתו בשכונת מונטיפיורי החילונית בתל-אביב.
לא עזר לה הדבר כיוון שיהושע התראה עם נשים רבות ויחסו לציפורה הלך והתדרדר. היא נפטרה צעירה כבת ארבעים כתוצאה ממחלה ושברון לב, דבר שבנו יהושע לא שכח לאביו מעולם. המשפחה עברה לגור בחיפה ולאחר מכן בצפת ויצחק מספר על תקופות אלו. מידי פעם המחבר מוסיף וכותב את הרהורי לבו ופרשנותו לחיי אביו כפי שהוא רואה אותם לאחר מות האב.
כתיבתו של יצחק טובה ומעניינת. יצחק פותח לנו צוהר לחייו הפרטיים והמקצועיים של סופר נודע, חיים מעניינים ככל חיים, מלאי תהפוכות, שמחה, אכזבה וטרגדיות.

את ספריו של הסופר יהושע בר-יוסף קראתי לפני שנים לא מעטות. ביניהם את 'עיר קסומה' שהפך אותו לסופר מוערך, ואת 'אפיקורס בעל כורחו' הפרובוקטיבי.
בספר הזה הבן יצחק, בכתיבה מלאת זכרונות ילדות ורוויה בכאב של אדם בוגר על מות אביו, מנתח את אביו באיזמל לא חד בכלל, כזה שמשאיר צלקות ופצעים רבים. אני בהחלט מסכים עם הביקורת של זוהר, שהספר חוצה לא פעם את הגבול בין ביוגרפיה לבין רכילות. קיימת לא מעט התחשבנות של הבן עם אביו, שהיה נערץ עליו בילדותו וכעת דמותו דוהה, והבן מתבונן בו בעיניים אחרות. יש בספר לא מעט כאב, כאב על האם הדחויה, כאב על מות האב, כאב על המוות והחידלון. הרבה זכרונות לצד נבירה בעבר, חיפוש אחר הקשר של ילד להוריו, ובכלל התבוננות אינטרוספקטיבית של האדם על חייו.
תוך כדי הקריאה התחוור לי, המובן מאליו, איך ברבים מספריו של יהושע בר יוסף, הוא מספר בעצם את סיפורו שלו, או את מה שהיה רוצה להיות. עוד יותר התבהר הקשר בין חייו הפרטיים, לבין המוטיבים העיקריים של ספריו, שהם העיסוק בחזרה בשאלה בעיקר באספקט של מדע מול אמונה, והעיסוק הרב , שלא לומר המוגזם, במיניות, שניכר מאוד בספריו המאוחרים של בר יוסף. יש משהו מאלף בקריאה על עולמו הפרטי של הסופר באופן שמראה את הקשרים הללו.

הספר "מזכרת אהבה" נכתב על ידי יצחק בר-יוסף לאחר מותו של אביו, הסופר יהושע בר-יוסף. בספר מובא הסיפור המשפחתי המורכב של המשפחה: נישואי ההורים, חזרתו של האב בשאלה, מותה של האם וחיי האהבה המגוונים של יהושע בר-יוסף עוד בעת שאשתו הייתה בחיים.

גבול דק מפריד בין תיעוד ביוגרפי וסתם רכילות, ו”מזכרת אהבה” נע בין שני צידי הגבול. האם ברגע הסתלקותה מן העולם של דמות ציבורית כזאת או אחרת, נפרצים כל מנגנוני האבטחה, ומה שהיו אורחות חייה הופכים לנחלת הכלל? אילו פרטים ראוי שיובאו לידיעת הציבור ואילו עדיף שלא יפורסמו? ("כאשר שהה שתל-אביב, אישפזו אותו בבית-החולים איכילוב בגלל סיבוך פתאומי של טחורים, שסבל מהם שנים רבות", עמ' 121). מדוע צינזר יצחק בר-יוסף בילדותו תמונות של אביו המעורטל ("התזתי כתם דיו לכסות על המפשעה", עמ' 121), אך לא מנע מעצמו להביא לקוראיו תיאור מדוקדק של התצלומים בספרו? בחסות המילים ומותו של האב נפרצים הגבולות ביתר קלות, בעוד שהסופר עצמו נותר מרוחק וחשוף רק במידה הנוחה לו.

הספר מתאר בצורה מדוייקת את מנהגיו של אביו, דירתו, אופיו והרגליו. תאוריו של יצחק בר-יוסף נאמנים באדיקות לאמת. במקום להביא לקוראים את התחושה המתקבלת ממקום או מצב, הוא מונה רשימות ארוכות של פריטים. כך מתקבלים עמודים שלמים המתארים לפרטי פרטים כורסאות וספריות והקורא מתקשה לעבד את הפרטים לידי תמונה כוללת ובעלת מסר. ואפשר שמזכרת האהבה הועלתה על הכתב רק כדי לתת ביטוי לכל אותם רשמים קטנים ולא חשובים שהזמן ישכיחם, ובאמצעותה יכול הבן לברוא עולם שנעלם בכל עת שיחפוץ.

אחד הספרים היפים ביותר שקראתי
מרגש ומקסים

קליל, נחמד (אורה פ.)