ביקורת ספרותית על עריסת חתול - ספריה לעם #238 מאת קורט וונגוט
ספר מעולה

---

"זה הפסוק הראשון בספרי בוקונון: כל האמיתות שאני עומד לומר לכם שקרים מחוצפים הן כולן. וזו אזהרתי הבוקוניסטית: כל מי שאינו מסוגל להבין איך אפשר שדת מועילה ושימושית תהיה מיוסדת על שקרים, לא יבין גם את הספר הזה".
הפסקה הזאת שמופיעה בעמודים הראשונים של הספר מתמצתת את האווירה הקומית והטיפשית שלו. אנשים דגולים הם אלה שמצליחים להעביר את מסריהם כשהם רוויים בהומור וברוח טובה, כי זה אומר משהו גם עליהם עצמם- הם באמת חיים את עמדותיהם, כי צחוק הוא אחד הדברים הכי אמיתיים וכנים שטמונים באדם.

יש שתי מגמות עיקריות בספר שהולכות זו ליד זו והן אפילו לא ממש מתערבבות אחת עם השנייה. האחת היא המגמה המדעית, השנייה היא המגמה הדתית- הבוקוניסטית. בוקנון הוא אמריקאי בשם ג'ונסון שנסחף יחד עם עוד חבר באוניה לאי סן לורנצו, אי באופי המזרח. המוקמיים לא יכלו לבטא את השם ג'ונסון, אז הם קראו לו בוקונון, ושם באי הוא החל לפתח את תורתו השקרית והשימושית, מה שבסופו של דבר ניצב כדת היחידה והראשית באי המוזר הזה.

אני מודה שהתחלתי מהאמצע, כי מטרתו של של ג'ון, הדמות הראשית בסיפור- וזאת הוא אומר כבר מהתחלה- היא לחקור את היום שבו הטילו האמריקאים את הפצצה הראשונה על הירושימה.
וכך הוא מתגלגל לידי שמו של המדען הידוע פליקס הניקר שהמציא את הפצצה הזו, וכאן באה לידי ביטוי המגמה המדעית בספר, ודרכו של המדען המפוזר והמשוגע הוא מגיע לידי גילוי ה"קרח 9" הנדיר שהופך כל נוזל למצב צבירה של קרח.
שתי המגמות הולכות זו ליד זו כל הזמן, ורק בסוף הסיפור הן מתחילות להיפגש. לא אחשוף יותר מידי פרטים על הסוף ובכלל העלילה, בכל זאת הביקורת היא המלצה למי שעוד לא קרא את הספר.

שם הספר- עריסת חתול- מבטא את הפן הדתי ואת התזה העיקרית- עריסת חתול היא השם האמריקאי לסבתא סורגת (המשחק הזה עם החוטי צמר). סבא משחק בעריסת חתול ומראה את העריסה לנכדו. ההוא מתלהב לעיני התינוק הצעיר, ואומר "הנה תראה, עריסת חתול". אבל התינוק לא מבין על מה הוא מדבר. אין עריסה ואין חתול... לא אפרט על התזה לעומקה, מומלץ פשוט לקרוא את הספר.
מבחינת העלילה גם כן מדובר בספר מרתק שלא משאיר את הקורא אדיש. הגיבור מתגלגל לידי מצבים ומקומות לא צפויים, מתחיל במקום אחד ממשיך במקום אחר ונגמר במקום אחר לחלוטין, אך מצד שני גם סוגר מעגל בסופו של דבר. אני ממש צחקתי לעתים קרובות, יש לא מעט הומור משובח ושנון לכל אורך הספר, במיוחד בקטעים הרציניים כשהם תמיד במסווה של הומור וסאטירה.

כדי לסיים ברוח הבוקוניסטית- אצטט ברשות הקורא פסקה קצרה:
ואני זכרתי את ספר י"ד של בוקונון שקראתי אותו כולו אמש. שמו של ספר י"ד הוא "למה יכול אדם בר דעת לקוות מן האדם שעל האדמה על פי ניסיון של מליון השנים האחרונות?" לא זמן רב נדרש בשביל לקרוא את ספר י"ד. כל כולו שתי מילים ונקודה. וזו לשונו: "לא כלום".

» ביקורות נוספות של יקירוביץ'
» ביקורות נוספות על עריסת חתול - ספריה לעם #238