ביקורת ספרותית על פאבל ואני מאת דן ויילטה
ספר לא משהו

---

העלילה מתרחשת בסוף שנת 1946, ברלין של אחרי המלחמה , היא עיר שמחולקת לרבעים (צרפתי , אמרקאי, בריטי ורוסי)שההפרדה ביניהם אינה ברורה , העלילה מתרחשת ברובע הבריטי.
פאבל ריטר אדם שעברו לא ברור חולה במחלת כליות, אנדרס ילד בן כ-12 ששייך במוקר לכנופיית ילדים יתומים (כמו באוליבר טוויסט) מטופל ע"י פאבל שקורא לו את אוליבר טוויסט של דיקנס.

בברלין שורר רעב וקור, אנשים נלחמים על כל פיסת פחם לחימום דירותיהם ,על המצב מעיב גם המחסור במזון והקיצוב הקשה.

לתוך העלילה מצטרף חייל אמרקאי בעברו- בויט שכיום הוא סרסור שכנראה רוצח גמד (בעל הסטוריה מפוקפקת) ,המחזיק בסוד החשוב לרוסים. בויט מבקש להסתיר את הגופה אצל ברו לשירות פאבל ריכטר.
לעלילה נכנסים קולנל בריטי -פוסקו עוזרו פיטרסון (שתום העין), וכולם במרדף אחרי הסוד, גם הרוסים בראשות גנרל קראפוב.
ויש גם סוניה ,אישה המנוצלת בידי פוסקו והמתאהבת בפאבל ריכטר (וקוף קטן שמחרבן על עצמו) - שגם לו יש מסתבר סוד. -מה כולם מחפשים.

בעקרון שווה לקרוא רק בגלל עמודים 169-170 שבו מתוארים כמה מעשים שקרו או לא קרו באמת , אך משקפים את מה שקרה בגרמניה בסוף ולאחר המלחמה.
כדאי לקרוא גם בגלל הסיפורים שמספרים חבורת הילדים בראשות פולשן,שאנדרס השתייך אליה, ולהזדהות עם דמותו של -שלו (שלומה), ניצול מחנות ההשמדה.

» ביקורות נוספות של עופר
» ביקורות נוספות על פאבל ואני