ביקורת ספרותית על פאבל ואני מאת דן ויילטה
ספר טוב

---

אם הייתי כותב את הביקורת הזו אחרי מאה העמודים של הספר הייתי כותב רק על הגזע האנושי והתהומות המוסריות אליו התדרדר. זה פשוט ספר נורא שמדווח, די במדויק על ברלין שאחרי המלחמה. עיר שארבעה צבאות שולטים בה ובצורה נכלולית ומגעילה, עיר שבה האנשים שנשארו בחיים שוחים במיץ של הזבל האנושי. גונבים, רוצחים וצבא הכיבוש הסובייטי אונס כל נקבה שמוגדרת ככזו, ללא הבדל גיל. דוחה ומגעיל. ילדים מתגבשים לכנופיות אלימות. אין טעם לחיי משפחה, אין טעם למסגרות שאנחנו מכירים בימנו. פשוט נורא.
אבל כשהספר מתקדם אז נשזר גם הסיפור הבלשי-ריגולי. והסופר מצליח לעשות זאת בצורה טובה. אפילו מותחת. אפילו ישנם פיתולים בעלילה והפתעות. וזאת מבלי לצאת מהסביבה של הרוע המוחלט, השחיתות, המין הכפוי והנצלנים מצבאות הכיבוש הבריטי, האמריקאי והרוסי.
אז בסך הכל נהנתי למרות שההתחלה הייתה לי קשה. לכן השתכנעתי בסוף להוסיף לו את הכוכב הרביעי.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על פאבל ואני