בתחילת המאה ה-17, השתלט השוגון הגדול טוקוגאווה איאיאסו על יפן. הוא היה הראשון לשושלת טוקוגאווה שמנתה 15 שוגונים. שנים ספורות לאחר עלייתו לשלטון, סגר טוקוגאווה את יפן בפני זרים והמדינה היתה סגורה קרוב ל-250 שנה. דמותו של השוגון הגדול טוקוגאווה, שימשה השראה לסופר ג'יימס קלאוול שכתב את ספרו הידוע שוגון, למרות שבספר שמו של השוגון הוא טורנגה ולא טוקוגאווה.

ספרו של אלן ספנס, עוסק בסופה של תקופת השוגונים ובתקופה בה החלה יפן להיפתח למערב. התהליך החל בשנת 1853 ונמשך כ-15 שנה: רק בשנת 1868 הוא הושלם עם כל השינויים שעברה המדינה ואז גם השוגון האחרון לבית טוקוגאווה, סיים את תפקידו. בתקופה זו ידעה המדינה זעזועים רבים, מרידות ומלחמות פנימיות, אך יפן שינתה אז פניה כנראה לעד.

כאשר יפן נפתחה למערב, היא עברה תוך פרק זמן של 40 שנה מימי הביניים אל המאה ה-20. רק כדי להמחיש את גודל השינוי אספר כי רק לאחר שנפתחה למערב, החלה יפן לפתח תעשייה והנה ובשנת 1905 יפן נלחמת ברוסים (מן הסתם נקראה המלחמה ההיא מלחמת רוסיה יפן) ומכניסה לרוסים באבי אביהם. יש לזכור כי באותה עת רוסיה היתה עדין אימפריה, תחת שלטון הצארים של משפחת רומנוב וכל העולם אז עמד ונדהם מתוצאות המלחמה. בהמשך היא כמובן פולשת לקוריאה, למנצ'וריה והסיפור של מלחמת הועלם השניה הרי מוכר וידוע.

יפן היא סיפור מרתק. אין עוד מדינה כמוה בעולם ולמרות ביקורי הרבים בה, עדין לא החלטתי האם טוב שכך או חבל שכך, כנראה שכל התשובות נכונות.

בחזרה לספר: תומאס גלובר מגיע ליפן בשנת 1858. הוא אז בחור צעיר בן 20 ומוצא אומה דינמית שפניה לעתיד. תוך 10 שנים הוא עושה הון, מאבד אותו ועושה אותו מחדש. הוא יוצר קשרים טובים עם מי שאמור להיות בשלטון (הון-שלטון זה כנראה לא רק אצלנו) וכמובן קובע את מקום מושבו בארץ השמש העולה.

באמצעות סיפור חייו של גלובר (סיפור אמיתי יש לומר) מספר לנו המחבר את סיפורה של יפן בתקופה הכל כך חשובה בהיסטוריה שלה, כולל תקרית ננמוגי (הידועה גם כתקרית קנאגאווה), הפגזת קגושימה ושהותו של לורנס אוליפנט (המוכר לנו ממחוזות אחרים) ביפן. מכיוון שההיסטוריה של יפן, התרבות והמנטליות היפנית מוכרים לי היטב, נהניתי הנאה מרובה לקרוא את הספר. הספר לא נועד רק ליפנולוגים כמוני ממש כפי ששוגון לא, אך אני חושב כי הכרות ולו קלה עם הסיפור של יפן, בהחלט יכול לעזור.

רומן היסטורי מהטובים.

בדרך כלל אני לא חובבת "ספרות אקזוטית" הנכתבת ע"י מערביים. הספר הזה - שאני לא זוכרת מי גרם לי להתעניין בו - משחזר סיפור של סקוטי צעיר שבמאה ה -19 הציעו לו Relocation בחברת ספנות ביפן, שם עשה הון עצום, הכיר הכרות טובה את התרבות ביפן השיג השפעה רבה במדינה בה כונה "הסמוראי הסקוטי", חי בה ומת בה.

הסיפור מעניין ויכול היה להיות ספר מרתק, לו היה כתוב טוב יותר. הכתיבה דומה יותר לתאור כרונולוגי של עלילות בלי להתעכב על מניעי הגיבור (מעבר מסקוטלנד ליפן באותה עת ודאי מלווה בחשש, בקשיי הסתגלות, בגעגועים...) שלא לומר מניעי הדמויות הנוספות. תאור משמים של מעשיו, תאור משמים של יפן במאה ה - 19 - ארץ פאודלית, מפגרת יחסית למדינות המערב, מנסה בכל כוחה לשמור על הסתגרותה בפני המערב, נסיון שכמובן נידון לכישלון בגלל אמצעי הלחימה העדיפים של אנגליה ונכונותה להשתמש בהם נגד כל מדינה שלא תסכים לסחור איתה או לקבל את רעיונותיה לגבי ממשל נכון.

גם בחלקים האישיים - ולכאורה הנוגעים ללב - של קשריו של גלובר עם נשותיו והפילגש שלו - סיפור שהונצח באופרה "מאדאם בטרפליי" של פוצ'יני - נמשך התאור נוסח "רשימת מכולת" ולא הצלחתי להתחבר. מתבקשת ההשוואה ל"שוגון" של קלאוול שסיפורו אמנם קדם בכ-100 שנה לספר הזה, הצליח להעביר בצורה נפלאה את דקויות התרבות היפנית, והקורא חווה הזדהות עצומה עם הדמויות והתרבות.

אז...אני לא אהבתי כלל. הסופר שהוא פרופסור לכתיבה יוצרת(!) באוניברסיטה של אברדין מוכיח את מה שידוע לכולנו: אפשר (וצריך) ללמוד באוניברסיטה רפואה או הנדסה. לכתיבה השכלה אקדמית כנראה לא עוזרת.

ספר על אימפריאליזם ביפן של המאה ה19, מלווה בפוליטיקה והתערבות של אנגליה,אמריקה, הולנד וצרפת, המעצמות דאז.
המהפכה החברתית, פוליטית ביפן עקב הצורך במהפכה תעשייתית וקידמה.
כל זה מסופר ברומן שבמרכזו הוא גלובר סקוטי שנקלע בגל הסוחרים שמגיע ליפן והופך לבן המקום.
האימפריאליזם של המערב על יפן הצליח בזכות "מדיניות ספינות התותחים". בכל מקום שהיתה התנגדות למיסחר, הופיעו ספינות תותחים. כאשר גם האיום לא עזר עברו להפגזות "שיכנוע".
הסוחרים מביאים איתם גם טכנולוגיות מהמערב. של אניות ברזל,מנועי קיטור, רכבות טלגרף ועוד.
זה הרקע. כדי שהתהליך יצליח , נדרש שידוד מערכות חברתי. במדינה פיאודלית כמו יפן, פירוש הדבר מאבק ,קנוניות, שינוי ערכים איטי ודם.( הדבר נכון גם לגבי סין, ביפן השינוי היה תוך התאמת למבנה הקיים, ואילו בסין מרידות והפיכת המדינה לקומוניסטית).
הספר מענין , אולם לדעתי הוא דורש מעט רקע כדי להבין את ההירארכיה של מיקאדו (הקיסר), שוגון, דאיימו ששלטו בחברה היפנית ללא מצרים.
החלק האישי של גלובר ויחסיו עם הסביבה(אנשי שילטון, סוחרים, בתי אב, נשים ועוד ועוד), קצת פלקטי, אבל מקל על קריאת הספר ומשמן את העלילה.
הוא אינו אפוס כמו הספר "שוגון", אבל בהחלט עוזר להבין את התקופה ואת יפן.
מומלץ לקריאה.
ובשולי הדברים עלו בי מספר הירהורים.
דיפלומטיית "ספינות התותחים", ניצול חולשה ובחישה בעניינים הפנימיים של מדינת חסות, לא השתנו עד היום, הם מקבלים ממדים וביטויים אחרים.
גם הניסוחים "אנחנו שומרים על נייטרליות", ובפועל המצב שונה, הוא חזון נפרץ גם היום.
כנראה כי היסודות הבסיסיים של האדם ( אהבה, תאוות בצע, רצון לשלוט) ושל המדינה ( תאוות בצע ורצון לשלוט) בסיסיים ויסודיים בחיינו.

יפן יפן יפן מה אגיד ומה אספר על ארץ הדובדבן והתה ארץ שיופיה הולך יד ביד עם אסונותיה אך כל מה שיסופר על נפלאותיה וקסמיה הן בזכות עמה המיוחד והעדין סליחה שלא אזכיר ואקלקל את הדברים הטובים הקוונה לסמוראים צמאי הכבוד והדם הספר יפה אך קל מאוד לאבד את הקשר ליפן אבל לסובלניים זה כדאי ומומלץ

הארץ הטהורה רומן היסטורי על יפן בעידן הקלואוניזיאם
בין ישן וחדש
בין עבר לעתיד
בין העבר האישי לעתיד העולמי
בין ימי הבניים למאה ה20
בין מזרח למערב
בין התרבות היפנית לתרבות המערבית

תקופה בהחלט מרתקת וקסומה בעלת קסם מיוחד!
וכן היה כאן פוטנציאל אדיר!!!
לכתיבת רומן היסטורי עמוק ומעניין וייחודי!
שיצליח לספר על התקופה המיוחדת הזאת בה נפתחה יפן למודרניזציה, והקסם של התרבות היפנית המסורתית!

נכשל ובגדול!!!
רק ברגעים מעטים הצליח הספר לסחוף ולרתק אותי.
ברובו היה סתמי וחסר עניין ריפרפתי עליו בלי להתעמק יותר מידי מעבר.
כפי שנאמר כתיבה יכולה להרים את הספר לגבהים חדשים או להוריד אותו לתהומות העמוקים ביותר.
הכתיבה הייתה פשוט גרועה, וכנראה התרגום נבע מכך.
והדבר הרס את כל הספר,את כולו.
למרות הרעיון הטוב בבסיסו.

אכזבה...
אכזבה...
אכזבה ושוב אכזבה..

אני אומרת זאת בלב כבד מאוד.
אך לצערי,ממש אבל ממש לא חייב לקרוא
לבחירתכם בלבד.

תרשו לי לסכם בשתי מילים "האיי" לכולם.
[קוראי הספר יבינו..]

הספר פשוט מעולה!!!
מרתק, סוחף, רווי עלילות.
הספר מבוסס על סיפור אמיתי, ורווי פרטים היסטוריים על התקופה של יפן במחצית השניה של המאה ה-19.
התחלתי לקרוא, ובהתחלה קצת "הלכתי לאיבוד" עם חלק מההגדרות, והקבוצות היפניות, ומי נגד מי וכו'... אבל ברגע שהחלטתי לא לתת לזה להפריע לי- הספר זרם וקלח! מה שאהבתי בספר, זה שהוא כתוב בצורה של פרקים, וכל פרק מחולק לתתי פרקי, חלקם קצרים מאוד ודי מריצים את העלילה קדימה. אין "היתקעות" בנושא מסויים, והעלילה זורמת הלאה, עם החיים של תומאס גלובר, ומה עבר עליו בתקופה ההיא ביפן.
חלק מהקטעים היו מרגשים מאוד, וחלק מפתיעים ביותר (מהסוג שגרם לי לומר בקול רם "וואלה!!"). לא רוצה לגלות יותר מידי- פשוט חייבים לקרוא. רגיש ומצמרר. למדתי המון על יפן בתקופה הנ"ל, ובכלל על כל ההתפתחות שלה בתקופה קצרה של מאה שנה. ספר חובה.

מעין רומן הסטורי מרתק על תקופות וארצות שלא הכרנו, באמת סיפורה של אומה ושל תקופה. כיף גם להנות מספר טוב וגם להוסיף ידע. אבל, היה חסר לי משהוא בסיפור ( אולי רגש) , בכל זאת אהבתי.

'הארץ הטהורה' הוא ספר טוב. הוא סוג של שילוב בין ביוגרפיה לפרוזה, ולכן אין בו יותר מדי עליות ומורדות אלא סוג של תיאור כמעט מונוטוני אך מעניין של חייו של אדם יוצא-דופן אחד. הוא ויתר על כל מה שהכיר כי הרגיש חנוק מדי בעיר מולדתו ויצא אל צדו האחר של העולם על מנת להקים אימפריית עסקים כמעט מתוך אבק בלבד ולסייע למאבקים פוליטיים ששינו את פרצופה של יפן לנצח. בעיניי לא היו מספיק תיאורים של המקום והמקורות מהם הגיע תומאס גלובר, האדם המדובר; לא מצאתי תשובה שתספק אותי באשר למה מניע אדם לזרוק עתיד בטוח ואולי אף מאושר ולצאת אל הלא-נודע, אבל מהר מאד שוכחים את החלק הזה שבחייו, גם אם הוא חוזר ומופיע בספר, ושוקעים בהרפתקאותיו ב'ארץ הטהורה'.
אחד הדברים היות יפים ומצד שני מטרידים שמצאתי בספר היה הצורה בה הגיבו היפנים לנוכחות, ולמה שלעיתים אף נראה כמו מניפולציה, של הסקוטי הגבוה והמרשים; נראה שרוב מערכות היחסים שלו עם המקומיים הסתכמו בכך שהם השתאו ממנו, העריצו וכיבדו אותו והושפעו עמוקות מכל פעולה שעשה, בעוד הוא נהנה מהם זמן מסויים, הפך אדיש לאחריו והמשיך הלאה בדרך לפרק הבא בחייו. זה כמעט כמו סיפור הרומן המוכר של עלמה צעירה ויפה המנוצלת על ידי כובש גס בסיפור אהבה מרגש ופראי אך קצר-ימים, שלאחריו היא נותרת בודדה ושבורת-לב; ובאמת חלק מן היפנים בהיסטוריה ובספר מצאו גם הם את אותו דמיון שמצאתי אני והתנגדו, כתוצאה מכך, ל'כובש הזר, הברברי, האינטרסנט והנצלן', עד כדי כך שפתחו במערכות מלחמה אבודות מראש כנגדו וקראו לו 'אנס' רק כדי לא לחיות כנדכאים וכמנוצלים ולאבד את כבודם העצמי, ולראות את ארצם 'נרמסת כזונה'. אפילו ספר זה, שבוודאי מייפה את המהלך האמיתי של ההיסטוריה ושל תומאס גלובר, לא לגמרי מסתיר את שביל ההרס החלקי שהוא הותיר אחריו בליבותיהן של הנשים ובגופותיהם חסרות החיים של הלוחמים למען האידיאלים שלו ונגדם.
ובקיצור - גם אם לעיתים הוא לא מרתק מספיק, כן ספר מומלץ ששואף קצת מעל לבינוניות הממוצעת שמייחסים לו. קראתי אותו כדי להכיר עולם שונה והיסטוריה רחוקה ממני וזכיתי גם בזה וגם בזה, ולכן כדאי גם לאחרים לקרוא, ולהחכים.

הסיפור עצמו מאוד מרתק- על הכניסה של תרבות המערב ליפן. אבל הספר לא זרם לי מבחינת הכתיבה שלו, היה לי מאוד קשה להסחף לתוכו, ולקח לי הרבה מאוד זמן לסיים אותו.