במדינה אחת בעולם מישהו החליט לפתוח בית, בו זקנים יוכלו לישון ליד צעירות יפהפיות. הצעירות יהיו מורדמות על ידי סמים, הן לא ידעו ולא יכירו בשותפן לשינה. וגם לזקנים יהיו גלולות שינה (כי ידוע שזקנים מתקשים להרדם...) והם יסיימו את הלילה בשינה טובה. פנטזיה נהדרת, לא? מה בעצם הבית הזה מציע לזקנים?
הספר כולל שלושה סיפורים של הסופר הזוכה היפני הראשון בפרס נובל, סיפורים המאירים כמובן את עולמו של הסופר אבל מאירים לא פחות את התרבות ממנה צמח. הסיפור הראשון - על שמו נקרא האוסף - עוסק אמנם בזיקנה ועלומים, במראה חיצוני ובריח, בקשרים אירוטיים ורגשיים, אך בעיקר עוסק בשאיפת הגבר (היפני, היפני...) לקשר עם אשה שלעולם אינה מתנגדת, אין לה רצונות משלה, היא רק מושא לתשוקותיו. הנשים בסיפור כמוהן כמתות. שום דבר שהגבר יעשה לא יוכל להעיר אותן, גם לא אם ימות לו בלילה לידן (כמו שזקנים נוהגים לפעמים). הן ישנות והוא חי.
יאסונרי קוובטה כותב היטב, מתאר נפלא רגשות של גבר וחיצוניות של אשה, יוצר סיפורים יצירתיים ומעניינים אבל הנשים בעולמו הן חפצים. חפצים שאוהבים אותם, שדואגים להם, שקשורים אליהם רגשית אבל חפצים.
הספר אליו הגעתי דרך ביקורות כאן (תודה אנקה!, תודה עמיר!) מעניין מאד, ומספר את הסיפור המרתק תמיד של גברים ונשים מזווית אחרת, מסתורית, זרה ומפחידה.

















