ספרו של יאסונרי קוובטה "בית היפהפיות הנמות" מכיל 3 סיפורים הנעים על הציר שבין מציאות לפנטזיה. הספר נקרא על שמו של הסיפור הראשון והעיקרי בספר והוא בעייני גם החשוב יותר. זהו סיפורו של אגוצ'י המכנה את עצמו "זקן "והוא מבקר לעיתים בבית היפהפיות הנמות שם ניתן לבלות לילה לצד בחורה צעירה, אך היא ישנה. הבחורות במוסד המוזר הזה מוכנסות אל החדר לפני הלקוח אך הן מסוממות וישנות באופן כל כך עמוק, שדיבורים ומעשים מצד הלקוח, לא יגרמו לה להתעורר. למקום יש חוקים וכללים אשר על פיהם אסור ללקוח לגעת בבחורה, אך על פי הסיפור ברור כי כללים אלו מופרים על ידי המספר.
אגוצ'י נאבק בתשוקתו לעשות בבחורות שלצידו מעשה גבר באשה, אך הוא מתבונן בהן בקפידה ומתאר לנו בעדינות את מיניותן המתפרצת, את אבריהן השונים , את צבען ואת ריחן בעוד הוא עצמו מודע לזקנתו, לכך שגופו הולך ובלה וכי הוא נמצא קרוב לקצה וקונה לעצמו סוג של אינטימיות מדומה עם אשה.
כשהוא שוכב ליד בחורה ישנה, הוא עורך לעצמו סיכומים של יחסיו עם נשים שונות בחייו: אמו, אשתו, בנותיו, מאהבות שהיו לו וגם זונות שבחיקן בילה. סיפורים על הצלחות, כשלונות והחמצות, דבר שכולנו יכולים להתחבר אליו.
כל הסיפור הזה הוא סוג של חשבון נפש מרתק בעייני.
שני הסיפורים האחרים בספר גם הם עוסקים בסוג של תקשורת לקויה עם הסביבה, אך בעייני הם פחות חשובים מהסיפור המרכזי.
קוובטה הוא היפני הראשון שזכה בפרס נובל לספרות והנאום שנשא במעמד קבלת הפרס, יצא גם הוא כספרון קטן שהיה לי מענין לקרוא: אני בן יפן היפה.
