אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. הכתיבה קולחת ומרתקת באופן כזה שאי אפשר להפסיק לקרא עד שמסיימים. הסופר תיאר את האירועים בצורה כל כך מוחשית ועמוקה עם המון אומץ ,גילוי לב, כנות , תובנות , רגשות ומחשבות. כדי לעשות צדק עם הסיפור הזה יש צורך בכישרון כתיבה יוצא דופן וזאת כדי להעביר באופן הכי אמיתי את החוויה הנוראית שעברו הניצולים במשך 72 הימים שבהם מצאו את עצמם במרומי האנדים המושלגים מנותקים מהעולם נעים בין תקווה לייאוש ,נתונים לחסדי מזג האוויר נלחמים על הישרדותם פיסית ונפשית בכל רגע ואכן הסופר ללא ספק מספק את הסחורה . קראתי את הספר בשקיקה תוך הזדהות עמוקה הן עם הסיפור עצמו והן עם התובנות שבאו בעקבותיו ויש הרבה כאלה . אחת מהתובנות הללו שנצרבו בליבי היא הציטוט הבא : " ... אחרי כל אותן שנים זוהי עדיין העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת: שמחו בקיומכם. חיו כל רגע. אל תבזבזו אף נשימה" ( עמ' 272) . רק אחרי שקוראים את הספר מבינים את משמעותם של המילים הללו.
ספר נפלא . לא כדאי להחמיץ את חוויית הקריאה.

אני כל כך אוהבת ספרים שמבוססים על סיפור אמיתי וזה ללא ספק אחד הסיפורים הטובים ביותר שקראתי!!
קבוצת ראגבי מאורוגוואי מתכוונת לטוס לצי'לה והמטוס שלהם מתרסק בהרי האנדים המושלגים והם נאלצים לשרוד ולחיות.
נאנדו אשר איבד את אמו ואת אחותות הקטנה (כותב הספר) מתאר לנו את התלאות, הקשיים, המשברים, השמחה, העצב, הכעס, האמונה התקווה, ההשדרות הקשה והכח רצון והמסר שנאנדו מוסר לנו לאורך כל המסע שאהבה היא המפתח לחיים!
זה מראה לנו שאתה נמצא במצב שאתה חייב לשרוד אתה עושה הכל מהכל בכדי לשרוד ולנסות להישאר בחיים ופשוט אין גבולות.
הסיפור מאוד ריגש אותי והזלתי לא פעם דמעה במשך קריאתו.אני לא בטוחה שאני אם הייתי במצבם של חלק מהניצולים הייתי יכולה לעשות מה שהם עשו.
אני אישית מאוד אהבתי את מה שנאנדו אומר בסוף לאחר שכבר הם הגיעו הביתה- שבעצם המסע השרדות הוא לא מה שמכתיב את החיים שלו אלא דרך אבן שהוא עבר, חוויה שממנה הוא לומד להעריך את החיים ואוהב לחיות את החיים כל יום ביומו!
ספר חזק בטירוף עוצמתי שללא ספק עושה לך משהו בלב.

אף פעם לא כתבתי ביקורת אבל על הספר הזה אני חייבת אי אפשר להתעלם ממנו, מוזר שאני הראשונה והיחידה שרושמת עליו ביקורת.
אז ככה, זה הספר הטוב ביותר שקראתי!!!
יש בו הכול הוא עוצמתי, חזק, מרגש, מותח, עצוב, שמח,
לא יכולתי לעזוב את הספר לרגע היה לי עצוב לסיים אותו וכבר בא לי לקרוא אותו שוב.
הסיפור הוא אמיתי עם רצף מדהים של ניסים המותירים אותך עם שאלות ותהיות רבות.
מסופר על קבוצת רגבי שהמטוס שלהם התרסק באנדים והם נאלצו לשרוד במעט האמצעים שהיו לרשותם,
הסיפור מסופר ע"י נאנדו פראדו אחד הניצולים גרם לי ואני מאמינה שלכל מי שיקרא את הספר לחוויה עוצמתית והותיר בי חותם עמוק.
סיפור מדהים, מומלץ בחום.

קראתי את הספר אחרי תקופה ארוכה שבה אף ספר לא תפס אותי. בכל לילה הייתי נרדמת אחרי חצי עמוד, משוכנעת שזהו זה - איבדתי את זה. את נס באנדים התחלתי, לפיכך, בספק מוחלט ובביטחון מלא שאשרוד אולי עמוד או שניים ולכן כ"כ התפלאתי כשבאותו הלילה הייתי צריכה להכריח את עצמי לכבות את האור ולהמשיך מחר.
ספר מרתק, כתוב טוב ומעורר מחשבה והשראה.
אם צריך בכל זאת לבקר משהו - הייתי חותכת בשליש את כל הרהורי ה'אני נושם משמע אני קיים' ואת ההתפלספות הנוצרית המעיקה, אבל גם איתם נהניתי מאוד ואני ממליצה בפה מלא

ספר מרתק המסופר מפי אחד הניצולים של התרסקות מטוס באנדים ומגולל את סיפור הישרדותם המופלאה של נערים הנאלצים להתמודד עם הנורא מכול תוך ניסיון לשמור במידת האפשר על אנושיות.
2 דברים משכו אותי כשקראתי את הספר:
א. גיבור הספר לא מתיימר להיות גיבור וגם לא לייפות את המציאות (אם בכלל היה ניתן) , אלא מציג את הדמויות כפי שהן על החוזקות והחולשות שבהן. העובדה שהדמויות מוצגות באופן אותנטי היא זו שהופכת אותם בעל כורחם לגיבורים.
ב. הספר מכיל מספר רבדים: הרובד הראשון - העלילה עצמה. רובד עמוק יותר משקף מסרים וערכים כגון: נאמנות, כוח רצון והתמדה, קבלת האחר ללא שיפוטיות. רובד נוסף מעניק מעט גוון רוחני שכן לא ניתן להתעלם משאלות קיומיות כאשר אדם נמצא במצבי קיצון כפי שקרה גם כאן.

קבוצת צעירים בדרכם לנופש מתרסקים בהרי האנדים.
נאנדו פאראדו, אחד הניצולים, מספר את סיפורם של הקבוצה באופן מעורר הזדהות, מרגש ומצמרר. לא הנחתי את הספר לרגע. הסיפור הוא סיפור השרדות אמיתי ולא יאומן, הכתיבה (והתרגום) מצויינת וממש שואבת אל תוך עולמו הפנימי של נאנדו, אל התובנות שלו והמסר, בסוף הספר, שהוא חולק עם הקוראים.
אהבתי את הספר מאוד, התרגשתי מאוד וקיבלתי המון חומר למחשבה. מומלץ !

"שמחו בקיומכם. חיו כל רגע. אל תבזבזו אף נשימה."
ספר מרתק ומעורר השראה. בעל ערך מוסף של אירוע היסטורי ומכניס לפרופורציות בעולם החומרני שאנו חיים היום בכך שמחדד כי הדברים הקטנים וה"פשוטים" הם אלה שהופכים את חיינו לטובים יותר.