מה לעזאזל קראתי הרגע.
אני לא יודעת, אני פשוט לא יודעת.
הספר הזה נע על התפר שבדרך כלל נראה לי ברור מאוד- ספרים שהמוח הסטיגמטי שלי מתייג כאמריקאים, שמבוקשם הוא רק להפוך לסרטים עם אמא בלונדינית עם רגליים של דוגמנית וכל הקטע (זה לא אישי, קמרון דיאז נשמה) ועוד שלל שחקנים מפורסמים שיביא לסרט את שלושת הצופים שנשארו בבית גם כששמעו את המילה "סרטן".
או, או. יש "או". ולמרות ההסתייגות שלי אני אגיד אותו, כי הספר די נגע בי במקום הזה של הרטט החשמלי, שלא רבים הספרים שמצליחים בזה.
ורציתי להאמין שאני אוכל לבחור לי צד, צד ברור ומוגדר, שאני ארגיש איתו שלמה ובנוח. אבל נראה שהתחביב העיקרי של ג'ודי פיקו הוא לטשטש גבולות בין הצדדים. וזה כואב, כי אנחנו נמשכים למה שאמור להיות בסדר, לא? אנחנו רק רוצים להשתייך לקבוצת הטובים ולהצליח להסתכל לעצמנו בעיניים, ולישון טוב בלילה, ולדעת להתמודד עם כל דילמה, הכל!!!! כי אנחנו בקבוצה של הטובים, והם מנצחים, לא?
אז בשביל מה אני כאן? אני כאן כי אני לא יודעת אם פיקו עשתה את העבודה שלה. כי מההתפעמות שלי מהצלחתה לא לבחור צדדים יש משהו שקצת מציק שם איפשהו. יש יותר מדי נקודות מבט, יותר מדי נקודות מבט, יותר מדי נקודות מבט. טוב, זה היה רק בשביל שכל "יותר מדי נקודות מבט" תוכל להציג את עצמה לחוד. כמו בספר. בערך.
והדמויות, שהיו מרגשות, וצבועות, ואינטרסנטיות, הפריעו לי. הן הפריעו כי כל אחת הייתה חייבת באיזשהו שלב לפצוח בנאום מרגש וסוחט דמעות, ואתם יודעים מה? הן הפריעו דווקא בגלל שכל הדמויות היו שוות, ואין צדדים וכולנו בני אדם וכל זה. פאק איט. כשאני קוראת ספר אני רוצה איזה דמות שתהיה לה את השריטה הקטנה הזאת, את הטאצ' שאני לא אוכל לעמוד בו. אני לא רוצה מיליון דמויות בשורה ושאני אצטרך לבחור את הדמות שהתחברתי אליה, אולי אולי כמה. כאילו, ג'ודי, קאם און, מה אכפת לך, רדי קצת לעם. נחמד כאן, בסך הכל, פשוט. וג'סי, הדמות שלו לא אמיתית. אהבתי אותה מאוד, מאוד, אבל ברצינות כאילו? הוא לא אנושי. הוא פשוט העבריין. ותאמינו לי שאני מכירה נערים כאלו, רקע קשה, כלא נוער ועוד. והם אף פעם, אף פעם לא כמו ג'סי. וזו בעצם הבעיה של כל הדמויות, שהן משחקות את מה שהן אמורות לשחק, והן עושות את זה מושלם. וזה רע, ממש רע.
אז למה אני כאן? כי כשקראתי בכיתי, וזה היה מרגש גם אם אני צינית, כי זה איכשהו עבד למרות הכל. אבל בעיקר בשביל המשפט "השומר אחותי אנוכי?".
ואולי בעצם יותר מהכל, אני כאן בגלל שעדיין לא הצלחתי להחליט איזה אחות שמרה על האחרת.
יואו, כמה זמן לא כתבתי כאן
