ספר בסדר
 
		
		
		
			הביקורת נכתבה ביום ראשון,  2 באוקטובר, 2011
ע"י עומר ציוני
		
		ע"י עומר ציוני
חבל. מהספר הראשון של דן אריאלי - "לא רציונלי ולא נורא" די התלהבתי. היה בו משהו רענן ואחר. אבל הספר הזה פשוט רוכב על גל ההצלחה של הספר הראשון. הספר משעמם ואין בו כמעט שום דבר חדש. הנוסחה של מחקרי דמה באוניברסיטה והשלכת התוצאות והמסקנות על החיים האמיתיים נראית כאן נלעגת. למשל - הסקת מסקנה ממתן תשלום בסך כמה דולרים על בונוס למנהלים במאות מיליוני דולרים... נו, באמת. ציפיתי למשהו יותר רציני. נראה שגם הסופר הבין שהרבה אין לו מה להגיד ולכן השתמש בזכרונותיו מימי האישפוז שלו. התיאורים שלו קשים, היות והוא עבר תקופה נוראית. אז מצד אחד אתה מרותק לתיאורי הזוועה במחלקת הכוויות בתל השומר, ומצד שני לא מבין מה הרלוונטיות של הזכרונות ההם לחיי נישואין למשל...
פיספוס גדול, וחבל. ציפיתי ליותר.
									קורא אחד אהב את הביקורת
							
		
				
			1 הקוראים שאהבו את הביקורת
		
	
		 
		 
		 
			
