---


האם ידעתם שלאחר שנה אין הרבה הבדל ברמת האושר של אנשים שזכו בלוטו או של אנשים שקטעו להם יד או רגל?
האם ידעתם שבונוסים "שמנים" לא רק שאינם מדרבנים את מקבליהם לעבודה פרודוקטיבית יותר, אלא באופן מוכח גורמים לירידה בתפוקה?
האם ידעתם שבביצוע מטלה מעיקה ולא נעימה, כל הפסקה שעושים (שירותים, קפה...) רק מדגישה ומחדדת את התחושות הלא נעימות הכרוכות בביצוע אותה מטלה?
דן אריאלי, כלכלן התנהגותי, משתף אותנו בשפה בלתי אמצעית בהומור ובגובה העיניים בממצאיו ובמסקנותיו לגבי התניות התנהגותיות שלנו כבני אנוש. והמסקנות הללו אינן בהכרח עולות בקנה אחד עם האינטואיציה שלנו. בהחלט גרם לי לחשוב על דברים תוך כדי חיוך. אחד הדברים שאהבתי בכתיבתו שהוא אינו "מרצה" ממרום מגדל השן, אלא מגיש לנו יחד עם ניסוייו ומסקנותיו, את עצמו. ללא כחל ושרק, עם הכאב עם ההומור העצמי ועם החשיפה. זה הופך את הספר לנגיש אפילו יותר.
זהו ספרו השני אולם אצלי בסדר הקריאה הוא ראשון. בהתאם לכך ובניגוד לקודמי שנהנו תחילה מהספר הראשון וחשו "מחזור רעיוני" אני נהניתי והחכמתי וצחקתי לפעמים ולמרות זאת (ואולי משום כך), מחכה בקוצר רוח לספר "לא רציונאלי ולא במקרה" שיחזור מהשאלה ואוכל להניח עליו את ידי.


---

****

זה אולי לא הוגן במיוחד, אבל הביקורת הזאת נכתבת אחרי עלעול של רבע שעה בספר, ולא קריאה מעמיקה ממש. זה היה במקרה, נשבע לכם. עברתי בספריה, וזה היה שם, וקניתי לא מזמן את הספר הזה מתנה למישהו, וסיקרן אותי לראות מה כתוב שם, אז הצצתי. אמרתי, אולי אני אקח את הספר הזה.

למה קוראים ספרים כאלה? בתשובה מהמותן, לגבי עצמי, אני חושב שאולי הייתי קורא את הספר הזה כי הייתי חושב שיש סיכוי מסויים שהוא יכול לעשות אותי יותר חכם, או לפחות להיראות כזה. הוא נותן אינפורמציה מעולה לשיחות בארים - לא שהיו לי כאלה בעשר השנים האחרונות, אבל מי יודע. בקיצור, מין ספק של פרטי טריוויה, של השלמות כאלה הגיוניות ללמה אנחנו עושים דברים. ואז, אם אתה קורא משהו כזה אתה אולי יכול לתת עצות יותר טובות למישהו, או להתנהג אחרת, או לענות בארשת ידענית ובכובד ראש למישהו ששואל אותך משהו. או להגיע להחלטות ניהוליות משופרות. בכלל, נראה לי שזה בדיוק מסוג הספרים שקונים למישהו שנהיה מנהל זוטר. לא יודע למה.

המידע הזה קיים בספר באופן מרוכז. למה עושים ככה? אז ככה. והאם ידעתם שרובנו מתנהגים ככה? ולמה זה הגיוני? ולמה זה לא רציונלי? וכן, יש בזה משהו משעשע. וזה כתוב בצורה רהוטה למדי, ומרוצה-מעצמה קצת יותר מדי. אבל איכשהו, ואולי אני קצת מתפלצן כאן ומתבשם מהריח של עצמי, אני מרגיש שספרים טובים יכולים ללמד את הקורא הרבה יותר טוב על החיים ועל עצמו ועל החלטות ועל אי-רציונליות, דווקא בצורה העקיפה והלא-בטוחה והמדוללת כל כך, פי אלף יותר מכל ספרי המתנה רבי המכר האלה. משהו בהאכלה בכפית של התכנים האלה בצורה הזאת גרם לי לחשוב שאני לא יכול באמת להינות מהמנה הזאת. שהיא כמו כמוסה חסרת טעם שכוללת בתוכה את כל הוויטמינים והמינרלים שאני צריך לתפקוד תקין של הגוף והמוח, אבל אני עדיין מעדיף צלחת של אוכל מבושל אמיתי, עם טעם וריח ותבלינים, למרות שאין שם בדיוק את כל מה שחשוב לי. אני עדיין מעדיף לאכול תפוז, אפילו אחד שישפריץ לי לעין, מכמוסה של ויטמין סי שמכילה בתוכה יעני ויטמין סי של חמישים תפוזים.

אולי זה לא רציונלי. אבל זה בדיוק העניין, לא?


****

ספר נפלא, מרחיב אופקים, מעשיר את הידע

הספר מביא הסתכלות מעניינת על החיים, ועל העובדה שאנחנו לא תמיד מודעים באמת למה שמנהל אותנו, ולכן גם לא תמיד מודעים למה שמנהל אנשים אחרים, מה שגורם לנו לנהל את היחסים שלנו איתם בצורה פחות אפקטיבית...
דן אוהב לערוך מחקרים על כל מיני נושאים, ובמהלך המחקרים הוא מעצבן אנשים (אל תצחקו) כדי לראות באיזה שלב הם יתעצבנו...
זה מעלה לי חשדות בקשר לאישיותו, אבל מבחינה מדעית גרידא - הספר מביא תובנות מעניינות, למשל על כמה שזה חשוב שאנשים יאמינו (גם אם זה לא נכון) שהעבודה שהם עושים משמעותית, וגם על כך שאנשים באמת אוהבים שמשלמים להם יותר כסף, אבל רק עד גבול מסוים.

הוא גם בדק למי יש יותר כוח סבל - לגברים או לנשים, אבל אני לא אגלה את התשובה שהוא הגיע אליה
וגם תיכנן אתר היכרויות אלטרנטיבי, כפתרון לבעייתיות של אתרי ההיכרויות והאפליקציות הקיימות היום.

מומלץ לקריאה - זה לא בטופ של הטופ אבל קרוב אליו.

במשך הרבה שנים ההנחה הבסיסית בכלכלה הייתה שאנו, בני האדם, יצורים רציונליים להפליא. אנשים רציונליים תמיד יעדיפו להגדיל רווחים ולמזער הפסדים. אולם כבר מאמצע המאה העשרים החלו הכלכלנים אט אט להבין כי בכל מה שנוגע למפגש של האדם עם הכסף, רציונליות היא [במקרה הטוב] איננה אלא קירוב של מה שקורה באמת. אנשים גילו נטייה מטרידה לגלוש לחובות, להיות מושפעים ממצב רוח, מצורת הצגת המחירים, מהערכות מוטעות ובטחון יתר ועוד אין ספור דברים שכולם היו בהחלט ״לא רציונליים״, כך נולדה הכלכלה ההתנהגותית.

אחת הדמויות הבולטות היום בתחום הכלכלה ההתנהגותית הוא הישראלי פרופסור דן אריאלי (אם השם נשמע לכם מוכר – אתם צודקים, אריאלי הוזמן למסור הרצאה בכנס מתנדבים מוקדם יותר השנה ואפילו הזכיר בחטף כמה מלקחי הספר) אריאלי הוא דוגמא מוצלחת במיוחד לעיסוקה של הכלכלה ההתנהגותית כיון שהוא ניחן באחת התכונות המרכזיות לתחום, והיא הסקרנות הבלשית. המפגש המרתק בין הפסיכולוגיה לכלכלה הוליד מקצוע אשר אינו מקבל מאליו שום תופעה בחיי היום יום ומתחקה אחר הכוחות הסמויים שמעצבים כל דבר בחיינו, החל בטיפ במסעדה וכלה ביצר הנקמנות שמקנן בכל אחד מאתנו.

"לא רציונלי ולא נורא" הוא ספרו האישי ביותר מבין השלושה שכתב (קדם לו "לא רציונלי ולא במקרה" ולאחרונה "האמת על באמת") אריאלי נשען כאן על חוויות אישיות כמו הרכבת ארונית של איקאה או תסכול משירות לקוחות כושל כדי לצאת למסע בלשי המגלה את ההסברים האמיתיים מאחורי ההעדפות וההרגלים שלנו. הספר סוקר בקלילות כמות עצומה של מחקרים עדכניים ומוליך אותנו למוסר ההשכל של כל אחד ואחד מהם. הנימה האישית של הספר יחד עם ההומור מצליחים להציל אותו מלהיות דוח מחקר יבש והוא נקרא בעניין ועם חיוך.

קריאה נעימה

אוקיי אז ככה, רכשתי אותו לא מזמן ובניגוד למה שקורה לי בדרך כלל עם ספרים והוא שלוקח לי זמן עד שאני פותח ומתחיל לקרוא אותם שלא לדבר על לסיים אז את הספר הזה רכשתי ודי מהר התחלתי לקרוא, אומנם אני קורא אותו בשלבים בכוונה אבל אני כבר באמצע ואני יכול להגיד שאני מאוד מרוצה וקניתי אותו לפני שנתקלתי בראיון שלו אצל קובי מידן בחוצה ישראל. לסיום וסיכום: הספר הוא ספר מעניין, נכון שגורם לך להגדיד וואלה לא חשבתי ככה או וואלה עכשיו אני מביןף, ומה שטוב בו עוד זה שהוא מאוד יעיל ויש מה ליישם שם.
ממליץ בחום יואב.

ספר טוב, מעניין ומהנה.
כמו בספרו הקודם, פרופסור דן אריאלי מנתח את טבע האדם, את אי-הרציונליות שלו ואת הביטויים השונים שלה בחייו, בעבודה, בבית, ברגש הנקמה או בחמלה.
עוזר לנסות ולהבין טוב יותר את עצמנו כבני אדם

ספר משעשע,קליל ומעניין לכל מי שמתעניין מעט בפסיכולוגיה ובנסיון להבין איך בני אדם פועלים.המחקרים המשעשעים והמסקנות והתובנות שמגיעות לאחר מכן נותנות נקודה טובה למחשבה לגבי ההתנהלות שלנו בחברה,וכיצד אנחנו יכולים לשנות מעט בהתנהלות היום יומית שלנו. אין ספק ששווה לעקוב אחרי ספריו של אריאלי בכדי להמשיך לגלות עוד קצת על עצמנו.

חבל. מהספר הראשון של דן אריאלי - "לא רציונלי ולא נורא" די התלהבתי. היה בו משהו רענן ואחר. אבל הספר הזה פשוט רוכב על גל ההצלחה של הספר הראשון. הספר משעמם ואין בו כמעט שום דבר חדש. הנוסחה של מחקרי דמה באוניברסיטה והשלכת התוצאות והמסקנות על החיים האמיתיים נראית כאן נלעגת. למשל - הסקת מסקנה ממתן תשלום בסך כמה דולרים על בונוס למנהלים במאות מיליוני דולרים... נו, באמת. ציפיתי למשהו יותר רציני. נראה שגם הסופר הבין שהרבה אין לו מה להגיד ולכן השתמש בזכרונותיו מימי האישפוז שלו. התיאורים שלו קשים, היות והוא עבר תקופה נוראית. אז מצד אחד אתה מרותק לתיאורי הזוועה במחלקת הכוויות בתל השומר, ומצד שני לא מבין מה הרלוונטיות של הזכרונות ההם לחיי נישואין למשל...
פיספוס גדול, וחבל. ציפיתי ליותר.