ביקורת ספרותית על המרדף אחר המת - דיוויד רייקר #1 מאת טים ויבר
ספר בסדר

---

אני מחבבת מאד ספרי מתח. במיטבם הם יכולים לסחוף אותך, לרתק אותך, לחייב אותך לקרוא אותם ולהרגיש סיפוק עז כשהספור מגיע אל סופו המתגמל. "במיטבם" משמעותו בשבילי בנוסף לכתיבה טובה (הכרחי) עלילה מרתקת ואמינות והגיון בסיפור ובפיתרון. אז לספר שלפנינו יש עלילה מרתקת, כתיבה סבירה אבל חסרים לו שאר המרכיבים.

מדובר בדייויד שעשה - בעקבות אובדן אישי - הסבה מכתיבת כתבות לעתונים ומגזינים לסוג של בלש שמוצא נעדרים. הוא טוען שכישורי התחקירנות כעיתונאי הם חלק ממה שצריך בלש טוב. אולי. ואז מגיעה אליו מכרה הטוענת שראתה את בנה - שהוא מת וקבור כבר שנה - ברחוב, ומבקשת שימצא אותו, ולאחר התלבטות הוא נעתר.

הסיפור מתחלק בין עלילה מותחת ותאור מה שעובר על הבלש תוך ניסיון לבצע את משימתו, לבין הגיגיו בעקבות אבלו, ונסיון - לא מוצלח - לקשור בין שני הסיפורים. העלילה מתפתלת ומציעה - כמקובל בחלק גדול מספרי המתח - קונספירציה ענקית ומפלצתית, גיבורים "גדולים מהחיים" או, ליתר דיוק, לא מתקרבים למציאות אותה אנחנו מכירים.

אז מה אני אגיד לכם? הספר מותח. לפעמים מאד. יש בו תאורי זוועה בשפע. אבל הוא אינו אמין ואינו מפתיע, למרות שהסופר ניסה לשלוף פיתרון בלתי מתקבל על הדעת בעליל. הספר הוא ספר ביכורים של וויבר שהוא כתב עיתונים (כמה מפתיע!) ונראה לי שאני מזהה עקבות של קורס לכתיבה יוצרת כמו במספר ספרי ביכורים שקראתי לאחרונה. אבל דבר אחד מתמיה אותי: האם נראה לכם הגיוני שפושע שמעשיו מזוויעים במיוחד, ירגיש צורך להתוודות ולהסביר כדי שהבלש יבין מה קורה? נראה לי שלו אני הייתי הפושע, הייתי משאירה את האיש הרודף אחרי בבורותו...

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על המרדף אחר המת - דיוויד רייקר #1