כמו להרבה ספרי מתח, הדבר הכי טוב שיש לספר הזה להציע זו עלילה, העלילה שמצד אחד היא מעניינת, ומצד שני מותחת,ובעבור אדם משועמם שלמשל נוסע באוטובוס בדרכו לעבודה, אני הייתי ממליץ לקרוא את הספר הזה, שכן בעצם קריאת העלילה המותחת הוא יוכל להעביר את זמן הנסיעה היטב.
מה גם שהספר ארוך מאוד, כמעט 500 עמודים, אבל אני חייב לציין שהספר אינו מושלם, וכמו לכל ספר אחר, גם לפרנויה יש את החסרונות שלו, ואני מניתי שלושה:
1) דמויות חלולות-הדמויות בפרנויה מאוד חלולות,תחילה באדם הפרוטגוניסט והמספר של הסיפור, אשר מעיק מאוד בתלונותיו הרבות על יחסיו הרעועים עם אביו הרגזן(יחסים רעים של הגיבור עם הוריו זו קלשיאה שחוזרת על עצמה ביותר מדי ספרים), ועל אודות מצבו הפיננסי "העגום",(באמת שקשה לי להבין איך משכורת של 60,000 דולר יכולה לגרום לבעליה לחיות בעוני הקשה שאדם מפרט שהוא גר בו)וכלה בנוח מורדן, אשר מופיע לרגע אחד, ונעלם במשנהו, וגרם לי לחשוב למה הוא בכלל מופיע לאורך הספר?, ובמה הוא תורם להתפתחות העלילה? מלבד להוות את התגלמותו הסטריאוטיפית והקלאסית של המהנדס החנוני הגאון והמוזר. הטובים מוצגים כמושלמים וחסרי פגם, בעוד הרעים כמנוולים חסרי תקנה.
2) התקדמות העלילה, העלילה מתקדמת לאט מאוד, ורצופה סתירות ששוב לא מוסיפות להתקדמותה של העלילה, כמו למשל ביקורו של סת חברו של אדם בדירתו החדשה והנוצצת.
3) אורכו של הספר:
כמו שציינתי מקודם, אורכו של הספר כמעט 500 עמודים,זה הרבה מאוד, ואפילו ותקרא 100 עמודים ביום, עדיין ייקח 5 ימים לסיימו, אם הסבלנות לא תתפקע עד אז, והקורא פשוט יידלג לסוף, ואסטה לה ויסטה. ספר בינוני מאוד, ובתור קורא נלהב של ספריו של ג'וזף פיינדר, ב"פרנויה" הוא איכזב אותי מאוד.
