הביקורת נכתבה ביום שישי, 2 בספטמבר, 2011
ע"י סופי
ע"י סופי
זהו סיפור יפה משנות נעורי,
רקע - תקופת האדם הקדמון, כאשר אקלים כדור הארץ לקראת התייצבות סוף עידן השלג, חיה קבוצת "אדם" הכוללת גברים ונשים, שעירים שחורים,לבושים פרוות.
התיקשורת הנה ע"י תנועות והשמעת צליל מאחר והשפה עדיין לא פותחה .
הם באזור א'.
באזור אחר, התגוררה קבוצת אדם,עורם לבן ושערם בלונדיני, עיניהם בהירות .
הם היו מפותחים יותר, תיקשרו בשפה, הליכה זקופה, בעלי כלים ורעיונות.
יום אחד , בזמן נדידת הלבנים, אבדה ילדה כבת 9, ונמצאה ע"י הקבוצה הכהה , הם חשבו שהיא נורא מסכנה מפני שנראתה בעיניהם מאוד מכוערת עקב שערה הבלונדי הארוך ועורה הלבן, ועיניה הכחולות, רופאת השבט ריחמה עליה ואימצה אותה כשוליה, "אם תדעי לרפא, תמיד יראו בך צורך", מאחר והאיום הגדול ביותר על אדם החי בתקופה קשה זו , שחלילה ינודה ויגורש אחוצה מן המערה .
ההתמודדות לבד עם העולם העויין בחוץ דינו מוות ודאי.
הילדה גדלה והפכה לאישה יפיפייה בעלת כישורי רפואה,אך בכל זאת חשה כל חייה כי היא שונה מיתר השבט, לא נכנעת למרות המנהיג ,וצדה בעצמה למרות האיסור .
בכל תקופה מתקיימת פגישת פסגה של כל השבטים, שם מתקיימים טקסים, והכרויות לשידוך, ממצאים לכך קיימים עד היום כמעגל הסטונאייג׳.
שם פגשה בני שבט הדומה לה מכאן הבינה כי קיימים גם אחרים.
מאחר וידעה לצוד, להדליק אש , ולרפא ה,בעצם הייתה בעלת כישורים להשרדות, ולכן לא חששה לצאת אל העולם לחפש את "האחרים".
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
