"דרמת בית - משפט סוחפת עד המילה האחרונה,,, הדבר הראשון שמתעורר בך עם סיום הקריאה הוא רצון עז לחזור ולקרוא שוב הכול מההתחלה." [ניו - יורק טיימס] לשופט קלווין ג'פריס היה מות משפטי נדיר, שאיש לא יכול היה להתחרות בו. איש גם לא הגיע לקרסוליו כשדובר בשחיתות ובשאיפה לכוח. הוא נרצת בדקירות סכין בחניון בית - המשפט. טחנות הצדק פעלו במהירות. הרוצח - חסר - בית - נתפס, הודה ברצת ונכלא. התיק נסגר. אך כאשר שופט נוסף נרצח באותו האופן בדיוק, וגם הפעם הרוצח הוא תסר - בית תימהוני, נדלקת נורה אדומה במוחו של עורך - הדין ג'וזף אנטונלי, והוא נוטל על עצמו את ההגנה על הנאשם... "חכם, מבריק.,, נע במהירות סוחפת ומלאת עוצמה עד לסוף המדהים," נג'יימס פטרסון, סופר ספרי - מתח רבי - מכר] ד.ו.בופה, שימש במשך שנים כסניגור פלילי באורגון. רבי - המכר המשפטיים שלו מדהימים בעוצמתם, אמינים להפליא ומבוססים על היכרות עמוקה עם המערכת המשפטית. אנטונלי, עורך - הדין השאפתן, המבריק, שהופך את זירת בית - המשפט לבמת תיאטרון וכל דיון משפטי לדרמת מתח, הוא גם גיבורו של הסניגור, רב - המכר הראשון של ד.ו.בופה. "ספר גדול! ואני מתכוון לזה: גדול במלוא מובן המילה! אני בטוה שתאהבו אותו!" [לארי קינג, אמריקה היום]...

מי ינצח? האמת, הצדק או הסניגור? "מעולם לא הפסדתי במשפט שהייתי צריך לנצח בו, וניצחתי כמעט בכל המשפטים שהייתי צריך להפסיד בהם. קריירה שלמה עשיתי כל מה שביכולתי, כדי שהתביעה לא תרשיע את הנאשמים, ואפילו אם היו אשמים... ניצחום היה הדבר היחידי החשוב. לשם כך חייתי. מאז ילדותי חלמתי להיות פרקליט שזוכה במשפטים מפורסמים. לא הייתי לעורך דין כדי להפסיד..." ג´וזף אנטונלי, עורך דין מבריק, שקנה את אמונו של כל חבר מושבעים ואת הערצתם של שופטים ועמיתים, כבר האמין שלא יוכל להפסיד אף פעם. התיקים היחידים שהיה מוכן לקבל הוו אלה שהון עתק שולם בעבור טיפולו בהם, או אלה שהוסיפו למוניטין שלו, וההצלחה חיסלה כל מה שנותר מחלום נעוריו: להגן רק, ואך ורק, על החפים מפשע... עד לאותה בקשה, שאחריה, שום דבר לא חזר להיות כשהיה. אף אחד לא חשב שזה ייגמר ברצח, או באהבה כזאת. לא היה שום רמז שחייו עומדים להשתנות לנצח... "הסניגור - מותחן משפטי מרתק, שבו הצדק לא בהכרח מנצח, עד הסוף המהמם..." (שיקאגו טריביון) "ד´ ו´ בופה, עורך דין פלילי מצליח מאורגון, כתב רומן בית משפט מדהים בעוצמתו... אין ספק שהחומרים מוכרים לו היטב, מקרוב ומבפנים..." (ניו יורק טיימס)...

הסנטור ג`רמי פולרטון נרצח במכוניתו. החשוד ברצח, ג`מאל וושינגטון, נורה בגבו ונפצע קשה כאשר נמלט מזירת הרצח. כלי הרצח, האקדח שירה בפולרטון, נמצא מוטל לידו. וושינגטון: לא עשיתי דבר. עברתי במקום בערפל כבד, שמעתי ירייה. ניגשתי לראות אם מישהו זקוק לעזרה, אח"כ נבהלתי וברחתי. לא היה לי אקדח. המשטרה: וושינגטון נמלט מזירת הרצח. לא שעה לקריאה לעצור. הוא הסתובב וכיוון אקדח אל השוטרת. לשוטרת לא היתה ברירה אלא לירות בו. עורך הדין ג`וסף אנטונלי מחליט לקבל על עצמו את ההגנה על ג`מאל וושינגטון. ג`מאל, צעיר שחור בן 19 ללא עבר פלילי, סטודנט מצטיין בלימודי קדם רפואה באוניברסיטת ברקלי, אינו יכול להסביר מדוע נמצא האקדח לצדו לאחר שנורה ונפל כשברח מזירת הרצח. כל הראיות נגדו. האם ג`מאל הוא הרוצח, או שאינו אלא חשוד מזדמן? האם יצליח אנטונלי לשמור גם הפעם על התואר "עודך הדין שלא הפסיד מעולם"?...