הרבה זמן לא התאהבתי בספר.

אני אוהבת נובלות זוכות נובל. אני אוהבת ספרות גדולה ושרירית.

אבל אני אפילו יותר אוהבת ספרים קטנים, יפים, עם דמויות שחשובות יותר מהעלילה,
דמויות שאפשר לפגוש ברחוב, פיוטיות או סתם אנושיות,
ועדיף שיהיו קצת קורקיות, בדרך מקסימה מסויימת.

קוראים לי נטאלי. גם אני אוהבת לקרוא. הדמות שלה הזכירה לי את עצמי בכל כך הרבה מובנים.

היא מחפשת עדינות, נטאלי. הספר עצמו הוא התגלמות העדינות בעיניי.

היו ביקורות שקטלו אותו בתואנה שהספר הזה הוא "ספר טיסה" בתחפושת. אני חושבת שהוא בהחלט יכול לשמש ספר טיסה, נסיעה באוטובוס, או סתם להעביר המתנה בתור לרופא, והוא לא עושה זאת בהסתר, או מנסה להיראות כמו רומן רומנטי,
הוא אכן קליל, קולח, זורם, מהיר, מאוד עוסק ברגש, אבל בדרך לא רגשנית - ויש מי שיתחבר לזה יותר, ומי שפחות.

אני אהבתי מאוד,
ויותר.

יש ספרים ששווה ללמוד לקרוא בשבילם.
הספר הזה הוא אחד מהם מבחינתי.

מה שכתוב עליו ב-2 הביקורות תחתיי זה כל מה שאני יכולה להוסיף.

ספר טוב, שמביא את פתרונות הפסיכולוגיה החברתית בהקשר של בעיות משמעת אצל ילדים.

בזמנו כשהוא יצא הוא נחשב לדי חדשני ומקיף.

כתוב אמנם בשפה מקצועית שאולי לא תהייה כל כך קלה להבנת הקורא שאינו מתמצא במונחים מתוך עולם הפסיכולוגיה,
אבל בסה"כ כתוב היטב ומסודר למדיי.

לי באופן אישי הוא הועיל.

ספר מעניין ביותר,
שנכתב על ידי לא היסטוריון כי אם ימאי ותיק.

מנזיס, שגורס כי הסינים היו הראשונים לגלות את העולם ולמפות את הגלובוס באופן המקיף והמדוייק ביותר בתקופתם, יוצא למסע בעקבות משלחות הצי הסיני בשנת 1421, ומביא שלל דוגמאות לסממני תרבות שהשאירו הסינים בארצות אליהן הגיעו הרבה לפניי שהאירופאים עשו כן.

ספר מעניין מאוד, כתוב טוב.

ספר שכתוב בצורה קולחת ומעניינת,
וגם אם הוא לא מקיף את כל מה שניתן היה לסקר,
הוא מלמד בדרך מעניינת את רבות מנקודות הציון בהיסטוריה האנושית על פניי הגלובוס.

אני אישית מאוד נהניתי.

וואו איזה ספר!

מצחיק בטירוף, שנון, שאי אפשר להניח לרגע.

דאגלס אדאמס כתב קומדיה בדיונית מוטרפת, שמספרת על היום בו הגיעה שעתם האחרונה של כדור הארץ ויושביו, ועל בחור אחד שתופס עם החבר הכי טוב שלו (שבא מרחוק, רחוק מאוד, לא מקום שאפשר לנסוע אליו בתחבורה רגילה) טרמפים ברחבי הגלקסיה.

מעולה אמיתי.

העץ הנדיב הראשון והעיקרי הוא ההורים שלנו.

סיפור על ילד שאוהב עץ והעץ אוהב אותו,
ואיך לאורך השנים העץ מעניק לילד את כל מה שיש לו.

ספר מקסים ומרגש,
שמתאים לגדולים ולקטנים.

קלאסיקה ולא בכדי.

איזה זורבה יש יותר מזורבה?

לא סתם זורבה היווני הפך לכינוי שם לאדם שחוגג את החיים, שנהנה מהאדמה שהוא עובד ועומד עליה, מהנשים, מהאוכל, מהריקוד.

זורבה הוא פילוסוף של בטן ולב, של פשטות ושמחה מזוקקת מרעלי המודרניזציה.

אני מתה עליו, על זורבה.

והספר הזה כתוב בצורה כל כך מקסימה וסוחפת, תענוג כמו הגיבור שלו.

באמת יצירה שהיא מעבר לזמן.
שיעור חשוב בשמחת הפרטים הקטנים, ובאיך לחגוג את החיים כל יום מחדש.

ספר שקראתי לראשונה בשנות העשרה, והשאיר עליי רושמו לאורך זמן.

כתוב היטב, דמויות יפות ובמיוחד ג'מה, שכמה ממתודות החיים שלה הקסימו אותי - להיות הקסם בחיים של עצמך, להעיז ולהיות מדהים, לא לתת לאף אחד לעצב את אישיותך.

העובדה שההתרדרות לסמים קשים בסופו של דבר הדהתה בה את כל התכונות המדהימות האלה - היא לקח טוב לצעירים יותר שקוראים את הספר.

הסופר פתח פרקים בציטטות משירי פאנק\רוק בריטיים טובים, מה שמוסיף לגוון של רוח העלילה.

ספר טוב.