ואוווווו....רגע...צריך לנשום עמוק אחרי ספר כזה.
התלבטתי האם לתת לו 4 או 5 כוכבים, ואז החלטתי לא להתקמצן והלכתי על 5. הרי אם לא הספר הזה יקבל ממני 5 אז איזה?
סיפור מתח מ-ע-ו-ל-ה. באמת יש בספר הזה כל מה שמצפים שיהיה בסיפור מתח טוב.
אומנם הנוסחה היא מאוד נפוצה וצפויה, אבל אם היא עובדת אז למי איכפת ?! כן ירבו :)
העלילה המרכזית מעניינת מאוד ולא נותנת רגע של מנוח מהרגשת המתח הזאת, בפירוש יכולתי להרגיש את דפיקות הלב שלי.
אומנם יש בו קטעים קצרים פה ושם שבהחלט הייתי מורידה, כי הרי זה בכל זאת צריך להיות ספר מתח ולא ספר מריחות, אבל הם לא מעיקים ולא מפריעים לרצף הקריאה.
אני יודעת שאם היו עושים מהספר סדרת מתח עם ניחוחות בריטיים אני הייתי הצופה מס' 1!

יאללה, רוצו לקרוא !

בונבוניירה :)

מרגש, משעשע, מצחיק, עצוב, ייחודי, וגם קצת מתח.
פשוט הכל מהכל בעירבוביה שיוצרת מנה טעימה מאוד :)

ביקורת לא אובייקטיבית בכלל, מכיוון שאני בכלל חובבת מתח.
האמת....לקח לי שנתיים וחצי עד שבכלל העזתי להתחיל לקרוא אותו.

בעיניי הוא לעוס, טחון, מעוכל ומוכן להקאה. נמאס מכל הסבל והטראומה והייסורים האלו. כזה יש לי בריאליטי יום יום. כשאני קוראת ספר אני רוצה לתת למוח שלי לעוף למקום אחר ולא להתייסר שוב ושוב.
בערך באמצע הספר נשברתי ולא יכולתי להמשיך מחוסר עניין.

צר לי, כמו שאמרתי, לא אובייקטיבי....או שכן ? .....

טוב, אז לא יכולה להתעלם מההרגשה שמשהו הפריע לי בספר הזה.
אני אתחיל בזה שאומר שאני חובבת ספרי מתח נורדיים (וגם סדרות טלוויזיה ממקורות אלו). ומה שאני אוהבת בהם זאת קודם כל האווירה האפלולית הקרה והמלאה בערפל. תוך כדי האווירה הזאת מתווספות הדמויות העיקריות שאנחנו לומדים להכיר אותן מהעברת התחושות שלהן והרבה פחות מדיבורים עם דמויות אחרות (כמו להיות פסיכולוג שלאט לאט נובר וחופר לתוך הדמות).
בספר הזה היתה חסרה לי האווירה, ואני יכולה לאמר שלא פעם אחת מצאתי את עצמי מדפדפת לסוף הפרק וקוראת בריפרוף, תוך כדי ניסיון לקלוט מילות מפתח (אם היו כאלו). יותר מדי דגש וטחינה של הייסורים של הדמויות, ומעט מדי דגש על התפתחות העלילה.
נוצר הרושם שלסופר (או יותר נכון הסופרים) אין בכלל שליטה על התפתחות העלילה עצמה, אלא הכל קורה כיד המקרה תוך כדי חיי הדמויות, והעלילה היא דבר משני שנמצא ברקע.
לא שזה דבר רע כשלעצמו, אבל אני ניגשתי לספר בתור ספר מתח ולא בתור ספר דרמה. והמתח היה חסר.
לא אתייחס לסוף לאמצע ולהתחלה של הספר, בעיקר בגלל שלדעתי רוב הספר הוא פשוט אמצע.
לסיכום: לא מזהיר, לא רע, סתם עוד.....

כואב הלב לתת כזאת ביקורת נמוכה לסטפן קינג.
הוא ללא ספק מהאהובים עלי, כבר מגיל 16 שאני מאוהבת בספרים שלו.
אך עם זאת, בדיוק כמו שדירוג של כוכב אחד אומר: בזבוז של זמן!

אני כותבת הביקורת הזאת בדיעבד, מכיוון שזה ספר שקראתי מזמן...לפני יותר מעשר שנים.
אולם כל הזמן הוא נמצא לי בראש. אז זה כבר אומר משהו טוב.
אחרי שקראתי אותו הבנתי שאן רייס היא המחברת של "ראיון עם הערפד" וספרי ערפדים רבים. לא חובבת ערפדים, לא בספרות ולא במציאות (חחחח) ולמזלי הספר הזה לא עוסק בהם.
לא אספר על העלילה כי היא עלולה להישמע יבשה. אולם היא בכלל לא כך!
במקום זה אתרכז בתחושות שהוא עורר בי....הספר הזה מילא לי את הדימיון בצבעים, בצלילים, בתחושות ובריחות. פשוט ספר שהפעיל אצלי את כל התחושות בצורה מדהימה.
עד היום אני יכולה "להריח" את אווירת הספר ולחוות אותה בדמיון.
ספר עשיר, חוויתי, מעורר, מותח, מסקרן....מה עוד אפשר לבקש?
מומלץ בחום! :)

לכל חובבי ומכורי המתח - שימו לב :)
אתמול ישבתי לי בביתי וקראתי את "המרדף אחר המת" - טים ויבר.
בהתחלה אמרתי לעצמי אקרא קצת ואז אתפנה לראות סרט.
איזה סרט, מה קצת??? מהר מאוד שכחתי מכל התוכניות שלי ומה שקרה בסופו של דבר הוא שעבר עלי לילה לבן וביליתי עם הספר 9 שעות רצוף. פשוט לא הייתי מסוגלת להניח אותו מהיד.
הספר הוא מותחן אפל, מסחרר, מהיר וכתוב נהדר.
לא מייגע בתיאורים מיותרים, אין תיאורים עמוקים מדי של הדמויות - אבל כשהעלילה כל כך טובה וסוחפת כל התיאורים האלו מיותרים.
זהו ספרו הראשון של טים ויבר, ואני מחכה כבר בקוצר רוח לקרוא את הבא.
לגבי העלילה, אתאר בקצרה את הקו המנחה כדי לא להרוס:
דיוויד הוא עיתונאי לשעבר אשר הפך למחפש נעדרים בעיקבות נסיבות מסוימות בחייו. יום אחד מגיעה אליו מכרה ומבקשת ממנו לחפש את בנה המת. כן כן, היא מודעת לכך שהבקשה מוזרה אך היא משוכנעת שהיא ראתה אותו ברחוב.
מיד לאחר שדיוויד מסכים לקבל על עצמו את המשימה הוא כבר מתחיל לקבל איומים על חייו אשר ממליצים לו להפסיק את החיפוש. דיוויד מבין שהוא בכיוון הנכון ובעקבות האיומים הוא מתעקש עוד יותר להמשיך בחיפוש.
במהלך החיפוש הוא פוגש במקבץ אנשים אשר מנסים להסתיר סוד מסויים וכולם מייעצים לו להפסיק לחקור ולא מוסרים לו פרטים ברורים לגבי מה הוא הסוד הכל כך שמור. לטענתם זאת שליחות מאלוהים והם מאמינים בכל ליבם במה שהם עושים ויעשו כל דבר הנדרש על מנת לשמור על הסוד ולהמשיך בעשייה.
ואכן, כמו שעד עכשיו לנו לא ברור מה הם בדיוק עושים ועל מה הם בדיוק שומרים, כך גם לדיוויד לא ברור.
במהלך החיפוש מנסים להטעות אותו, הוא מקבל איומים על חייו והוא נתפס ומנסים לרצוח אותו.
רק בשליש האחרון של הספר אנו מצליחים להבין את רוב הסוד, וכך גם דיוויד שעומד להכיר את הסוד בצורה הכי אמיתית שיכולה להיות.

לא אספר לכם מה הוא הסוד (זה נשאר לכם לגלות כאשר תקראו), רק אומר כי כדי להיות חלק ממנו על האנשים הללו אכן להאמין אמונה עיוורת שזוהי שליחות מאלוהים ושהם עושים הכל על מנת לעזור ולהציל חיים.
אפל, מותח, מרתק, מהיר מאוד, לפעמים קשה לתפוס מה אנשים מוכנים לעשות כאשר הם מאמינים אמונה שלמה במשהו.

מומלץ בחום.

צר לי, אבל הביקורת הזאת לא עומדת להיות מפרגנת מדי.
לצערי התאכזבתי מהספר. ניגשתי אליו די בציפיה מכיוון שהוא קיבל כמה וכמה תשבוחות.
בסה"כ רעיון שכבר נתקלתי בו בעבר ולצערי גם אז הוא לא הרשים אותי יותר מדי.
הוא כתוב טוב, זה ללא ספק, אבל לא הצלחתי להתחבר לדמות הראשית בספר. לא הצלחתי להרגיש את המצב שבו היא נמצאת ואת האימה וחוסר האונים האמורים להתלוות לזה.
איפשהו בסביבות אמצע הספר רק חיכית שייגמר כבר כי הפואנטה הובנה עוד הרבה לפני זה.
הוא די טוחן את עניין חוסר הזיכרון בצורה של יומן שהדמות הראשית מנהלת ובו היא קוראת וכותבת מדי יום כדי לעקוב אחר הזיכרונות הצצים מדי פעם.
הסוף טוב אומנם אך צפוי במידה זו או אחרת, ולצערי הוא מתרכז על פני הפרק האחרון בלבד ונראה כי הוא בכלל לא המטרה של הספר.
יכול להיות שהמטרה של הספר זה שהוא כתוב די טוב, אבל אני אוהבת לקרוא ספרים גם כדי לקבל סיפוק מסויים מהתפתחות העלילה ומהסוף. בספר הזה אין התפתחות של עלילה, הכל מתרחש דרך היומן, וגם לא כל כך יש סוף מרשים.
אני אפילו לא יכולה לאמר עליו שזה ספר טוב להעביר איתו טיסה מכיוון שיש מצב להתייאש ממנו די מהר.
אבל כמובן, זאת דעתי האישית בלבד, ומי שבכל זאת מעוניין מן הראוי שיקרא אותו. אולי בעיניו הוא דווקא כן ימצא חן :)

האמת היא שהרעיון של הספר מעורר עניין. אם נישאר עם מה שכתוב על העטיפה האחורית שלו הוא אפילו יכול לעשות רושם טוב.
מדובר על סיפור המתרחש בתקופת הרנסאנס באיטליה. הדמות הראשית הוא מורה לרפואה במוסד אקדמי כלשהו, לא ממש ברור מה תפקידו במוסד ומהו בדיוק המוסד הזה. התקופה ההיא ידועה בעיקר בשל שלטונה הקשה של הכנסייה בצורת האינקוויזיציה.
ללא ספק ישנם קטעים קשים בספר, כמו חטיפת ילדות וגידולן לצורך זנות מגיל מאוד צעיר של שנים ספורות בלבד. זונה בת 14 (מונה-סופיה מושא חלמותיו של האנטומיסט) נחשבה לזונה בעלת ניסיון רב וגברים היו מחכים בתור אצלה תקופה ארוכה.
בשל סירובה של מוניה סופיה להתמסר ריגשית לקולומבו (הוא האנטומיסט) מנסה קולומבו למצוא את מה שמעורר את רגש האהבה אצל הנשים.
בטעות הוא מגלה את הדגדגן וקורא לו בשמו "אהבת ונוס". הוא בטוח שגילה את מה המקור שמעורר את רגש האהבה אצל האישה.
הספר יכול היה להיות מעניין לולא היה עמוס בתיאורים לא מוצלחים של החיים בתקופת האינקוויזיציה אשר נראים לחלוטין לא רלוונטיים לעלילת הספר.
רוב רובו של הספר מתרכז במשפט הנערך לאנטומיסט, כאשר העלילה נבנית בצורה של פלאשבקים.
לחלוטין לא אמין, מלא בתיאורים מייגעים ומריחות למיניהן בצורה של מכתבים וציטוטים, אפילו הטיעונים המובאים במשפטאו של האנטומיסט נשמעים תלושים מכל הקשר כלשהו למציאות כלשהי.
פיספוס מוחלט של רעיון לא רע בכלל ושל תקופה אשר בטוח יכלה לתרום הרבה יותר לאווירת הספר אם היתה כתובה בצורה אמינה ומעניינת.