הפופולריות הגואה של הערפדים גרמה לי להתעניין בהם. מכיון שאני די בורה בנושא חיטטתי קצת בויקיפדיה כדי להבין במה מדובר, וגליתי להפתעתי שערפדים הם נושא עתיק יומין: מסתבר שהוא הוזכר כבר במאה ה - 4 לפני הספירה, וסיפורים על ערפדים מסופרים בכל התרבויות - מתקדמות כפרימיטיביות, ואפילו לורד ביירון כתב עליהם שיר ("הכופר" 1813). בכל הסיפורים האלה יש גרעין דומה: הערפדים שותים דם של אדם, הם בעלי כוח עצום, לא מזד

בזמן האחרון מופיעות הרבה ביקורות קוטלות על ספרים מז'אנר פנטזייה.
בעיקר ספריי ערפדים למיניהם.
והאמת שגם לי יצא לקרוא אחדים מהספרים האלו(דמדומים וכל וכמה חיקויים נוספים).
הבעיה היא "הסופרים"(הגרשיים נמצאים למעלה כי אי אפשר לקרוא לאנשים שממחזרים רעיונות של מישהו אחר-
ועוד בצורה מרושלת שדיי מעליבה ומזלזלת באינטליגנציה-סופרים).

הגעתי למסקנה שזהו זה!
דיי!
אי אפשר יותר!
אני לא רוצה לקרוא עוד ספ

אני כותבת הביקורת הזאת בדיעבד, מכיוון שזה ספר שקראתי מזמן...לפני יותר מעשר שנים.
אולם כל הזמן הוא נמצא לי בראש. אז זה כבר אומר משהו טוב.
אחרי שקראתי אותו הבנתי ש<mark>אן רייס</mark> היא המחברת של "ראיון עם הערפד" וספרי ערפדים רבים. לא חובבת ערפדים, לא בספרות ולא במציאות (חחחח) ולמזלי הספר הזה לא עוסק בהם.
לא אספר על העלילה כי היא עלולה להישמע יבשה. אולם היא בכלל לא כך!
במקום זה אתרכז בתחושות שהוא עורר בי..

סיפור מעורר השראה, עם בניית דמויות עמוקה, כתיבה שובה ועלילה עוצרת נשימה. האווירה נעימה ומותחת עם נגיעות של גותיקה מעודנת. <mark>אן רייס</mark> לא משחקת משחקים כשזה מגיע ללספר סיפור, והיא עושה את זה כל כך מושלם שאתה מוצא את עצמך פשוט שוכב על הגב במיטה ומהרהר בסיפור גם שעתיים אחרי שסיימת אותו.

לואיס דו פואנט די לאק, הערפד הממורמר ויפה התואר, גיבור הרומן, מספר את סיפור חייו הטרגי. לאחר מותו של אחיו, כשמאס בחיי

בפעם המי-יודע-כמה <mark>אן רייס</mark> מוציאה תחת ידי האומן שלה סיפור הסטורי משגע על ערפד יפיפה ורגיש אך הפעם מדובר באישה. פנדורה שובה באצילותה ובהתרפקותה על משפחתה האוהבת ונעוריה ברומא העתיקה.
כיתר ספריה הוא לא נקרא בנשימה אחת אך לו היה פחות כבד- היה נקרא כך ללא בעיה. הכתיבה הפיוטית של רייס משאירה בקוראים טעם של עוד.
כל שנותר הוא להתחנן שמישהו יתרגם את Blood and Gold אודות מריוס המקסים או יקל על השגתו בארץ.

את 'ראיון עם ערפד' טוב לקרוא, בעיקר, בגלל המטען הרגשי שהוא מכיל ומדביק בו את הקוראים במהירות. דילמות וקונפליקטים רגשיים שלכאורה לא יכולים להתקיים בעולם האמיתי אלא רק בעולם הפנטזיה של הערפד, גודשים את הספר וסוחפים במהירות ובלי קושי.
הבחירה הגורלית של הערפד לואי בין הטוב והמוסריות לבין הרוע הקיומי והיסודי שבעצם מרכיב את עולמו; המתח והאהבה העצומים בין לואי וקלודיה הקורצים בין השורות לכל אורך הספר כמ

חבל שדווקא הספר הזה של <mark>אן רייס</mark> נפל לידי ראשון - כי הוא השאיר לי טעם די רע בפה וסיכוי קטן שאחזור ליצירות של הסופרת הזאת.
פשוט לא ספר מעניין. נערה מתבגרת באמפרייה הרומית - ומתישהו "ידיד" של המשפחה הופך אותה לערפדית. ברקע האמפריה הרומית ועליה של הנצרות.
מעבר לזה - ספר לא מעניין וזהו
היום אם היה יוצר בטח היה נכנס לקטגוריית של דמדומים

אחרי שקראתי , ידידה אמרה לי שלרייס יש ספרים הרבה יותר טובי

אין לי שמץ של מושג מי אחראי על הגרפיקה של הכריכה, או יותר גרוע- מי אישר לשים אותה שם, אבל אם תתגברו על הזוועה תוכלו לקרוא ספר מעולה ומרתק מאת אלילת הערפדים - <mark>אן רייס</mark>. מזכיר ביותר מדבר אחד את ראיון עם ערפד, אך בכל זאת שונה ממנו מאוד. אין ערפדים אך יש מסע לאורך תקופות מימי קדם ועד ימינו, יש מאבקים פנימיים וחיצוניים, יש קמצוץ ארוטיקה, ויש את מרכיב X החמקמק שהופך ספר למרתק.
להוריד בשוט אחד עם קצת לי

בעמודים הראשונים נראה כי <mark>אן רייס</mark> כתבה סיפור לפני השינה.ההתחלה גרמה לי להירדם עם פתיחת הספר,בהמשך העלילה נהייתה יותר יפה אבל עדיין משהו היה חסר לי.
בסך הכל הספר היה בסדר וכתוב מעודן,אבל יש לה יצירות הרבה יותר יפות.