ביקורת ספרותית על לנצח - בני האלמוות #1 מאת אליסון נואל
בזבוז של זמן

---

לספר הזה כבר כתבתי ביקורת בבלוג שלי ובפורום כתיבה:

אולי הספר נשמע טוב, אך אל תתנו לו להטעות אתכם - אין זה כך. זה אחד הספרים המזעזעים ביותר שקראתי מעודי. הספר מבטיח סיפור אהבה מסתורי כמו בדמדומים, אך בהשוואה אליו הוא ברווזון שחור ומכוער באגם ברבורים, רק שהאווזון הזה לא הולך להפוך לברבור (למי שקראה את הספר - ורד לבן בתוך שדה של צבעונים אדומים).
הספר הזה היה בזבוז אדיר של זמן ושל כסף. לסופרת כן יש פוטנציאל, וניתן לראות זאת ב70 העמודים הראשונים וב70 האחרונים, אבל היא מבזבזת אותו. התחלה מעולה, סוף נחמד, אבל האמצע שהוא עיקר העלילה והאירועים - פשוט נורא ואיום.
מכל הדמויות היחיד שאהבתי היה מיילס, ידיד של אוור. את כל השאר לא רק שלא אהבתי, אלא שנאתי. למה?
אוור היא פשוט נערה עלובה וחסרת ביטחון עצמי וכבוד עצמי. היא פשוט פתטית!
חברתה הטובה, הייוון, פתטית וחסרת ביטחון עצמי לא פחות, אלא אף יותר, ממנה. היא ממש הזכירה לי חברים טובים שלי לשעבר, וזו לא מחמאה.
דיימן הוא היפוכו הכמעט מוחלט של אדוארד. הוא ממש לא דומה לו, ואפילו אלו ששונאות את אדוארד יעדיפו אותו מאשר את דיימן. דיימן מתנהג כמו מניאק אדיש וחסר רגישות, ולא אכפת לי מזה שיש לו "הצדקה", שהיא לא יותר מתירוץ עלוב.
מיילס, כמו שאמרתי קודם, הוא האדם היחיד הנורמאלי בכל הסיפור הזה, ואני פשוט חולה עליו. הוא גירסא אחרת של דמיאן ממסומנת, נער פשוט מתוק ומדהים.
אם אתם רוצים לדעת למה בדיוק אני אומרת את הדברים האלו על הדמויות, אז תקראו את הספוילר:


במשך כל הסיפור דיימן רק מאכזב. בהתחלה הוא אמנם מתוק ונחמד אל אוור, אבל אח"כ הוא נמצא כל הזמן עם המקובלים ומתנהג מגעיל וכל הזמן מסתובב סביב סטשיה, מלכת בית הספר. דיימן לא דומה לאדוארד בכלל. הוא מתנהג כמו מניאק דו פרצופי, למרות שבסופו של דבר יש לזה "הסבר". גם כן הסבר, זה פשוט תירוץ מטופש.

אוור בכלל לא מכבדת את עצמה, וסליחה אם אני מעליבה מישהי, אבל רק בנות חסרות ביטחון עצמי מסוגלות לאהוב את הספר הנוראי הזה. אוור היא מהטיפוס שנותן, ווזה שהיא עוצרת בעד דיימן לפני שהוא מוריד את התחתון שלה בשנייה האחרונה (וזה לאחר שכל השאר כבר הורד) ממש לא נחשב. הוא כל הזמן מתנהג כאילו הוא בוגד בה ועושה דברים מוזרים ולא הגיוניים ולא נותן לה אפילו לא הסבר אחד, ובכל זאת היא סולחת לו שוב, ושוב ושוב. מאז שהם כמעט שוכבים שזה בערך באמצע הספר, חצי ממה שנשאר מהספר מדבר על סקס. נראלי הכותבת הייתה לא מסופקת מינית או חשבה שלנושא הזה יש "חשיבות" מסוימת.

הייוון היא הטיפוס שמחליף חברים כשרואה הזדמנות טובה יותר. היא נהיית חברה של מישהי אחרת, ואז היא מתחילה לחקות אותה - להתלבש כמוה, להתאפר כמוה, לצבוע לאותו צבע שיער ואף לחקות את דיבורה והתנהגותה. היא מתרחקת מאוור ומיילס ומתנהגת אליהם בצורה מגעילה.

» ביקורות נוספות של Yael Black
» ביקורות נוספות על לנצח - בני האלמוות #1