עיניי נסחפו בתוך עולם שלם של פנטזיה של נערה אחת, ששמה אמנדה. נערה עם חלום, שהפך למשאלה, שהפך למציאות.
עיניי נסחפו אחר המילים התכתובות על דפים חלקים ונקיים, שלימדו אותי כל כך הרבה מסרים לחיים.
הספר מדבר על נערה בת 16 ששמה אמנדה, היה לה חלום לפגוש את ג'יל רובר, מישהי שחשבה שהיא בן אדם "מושלם" כמו הדמות שלה. ומסתבר שהיא קרה ורעה. אבל דווקא מריאן וולש, השחקנית החמה והאימהית (היא בהריון), מגלמת את הד

ספר קטן ומקסים. מומלץ בחום. ילדה קטנה, שלמרות חייה הקשים, עדיין מלאת תקווה ומאושרת. מזכיר קצת את פוליאנה שבכל מצב רואה את חצי הכוס המלאה.

מדהים ומרגש !!!
כולנו מעריצים או הערצנו... ותמיד הסלבס נראים לנו כאלה נוצצים אלילים ומושלמים, אבל מה קורה מאחורי הקלעים? האופי של השחקן הוא לא תמיד האופי של הדמות שלו. האם אנחנו באמת מכירים את הסלבס כמו שאנחנו חושבים? או שמציגים לנו בתקשורת?
ההכרות של אמנדה המעריצה עם השחקניות שמאחורי הקלעים הייתה ממש מעניינת ומרתקת! כל הזמן רציתי לקרוא עוד, ללמוד עוד ולדעת על החיים האמיתיים שלהן ולראות איך אמנד

מסדרונות הוא ספר מתוק שהגעתי אליו כי קראתי את "להעריץ אותה", ספר אחר של הסופרת, והסתקרנתי.
נשביתי מיד בתוך עולמה של רוני, ילדה יתומה שמחפשת דמות אם בחייה. היא פוגשת הרבה "אמהות" בדרך אבל רק אחת מהן היא האמא שהיא באמת הייתה רוצה שתאמץ אותה, רק שהיא רחוקה ונעלמה.
למרות שרוני יתומה ועוברת דברים לא קלים היא תמיד ממשיכה להיות אופטימית ועם שמחת חיים. זה אחד הדברים שהכי אהבתי בספר, את האופטימיות שלו. ה

ספר מדהים שאני קוראת כל תקופה או כשאני עצובה ורוצה להתעודד קצת.
רוני היא ילדה בוגרת ומיוחדת בת שבע. והיא יתומה.
באופן מקרי היא פוגשת בביה"ח אישה בשם מישל שעומדת ללדת. משהו מדהים קורה בין השתיים האלה ונרקם שם קשר עמוק ויפה במשך כמה שבועות שמוביל את רוני לדמיין ולקוות שאולי מישל תאמץ אותה.
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. אם חושבים על זה בצורה ריאליסטית, אישה צעירה שרק עכשיו בונה את המשפחה שלה והופכ

ספר ממש טוב! בהתחלה לא ממש חשבתי שאוהב אותו בגלל הרעיון, אבל הוא הפתיע אותי ובגדול! ספר ממש נחמד ומקסים שקל להתחבר אליו (=

הסיפור מובא בגוף ראשון מפיה של רוני (או בשמה המלא ורוניקה). בתחילת הסיפור היא בת 7 ואחר כך אנחנו פוגשים אותה בנעוריה ובשנות בגרותה המוקדמות. רוני היא יתומה שמחפשת דמות אם בכל אישה שהיא פוגשת, ואנחנו פוגשים אותה בתוך תלאותיה והמקומות אליהם התגלגלה בחייה, לטוב ולרע. הסיפור מובא בצורה כזו שאין לו מקום ותקופה מוגדרים. כלומר יכול להיות בכל זמן ובכל מקום.

זה לא ספר לא טוב, אבל הוא קצת עבר לידי. גם ה

סיימתי לקרוא אתמול בלילה. קראתי את הפרקים האחרונים עד 3 בלילה.
ספר יפה ומרגש על נושא ממש נוגע שכל פאנגירל או פאנבוי צריכים לקרוא.
את האמת אני קינאתי באמנדה על הקשר שלה עם ג'יל ומריאן.
אני חושבת שמה שיפה בספר זה שכל אחד יכול למצוא בו דמות גיבורה אחרת להזדהות איתה. התווכחתי עם חברה על מי הדמות הראשית והיא אמרה שאמנדה ושזה ברור כי גם לפי התקציר אמנדה היא במרכז, אבל בשבילי ובשביל עוד חברה ג'יל היית

אני שונאת ספרים בלי פואנטה, אני שונאת ספרים שהתקציר מספר על משהו ובספר עצמו מסופר על משהו אחר. למען האמת, המשפט הראשון שאמרתי ברגע שסיימתי את הספר היה, "הסופרת רצינית איתי?"

מכיתה ז' בערך יש לי את התיאוריה הזאת שספרים ישראליים פחות טובים מספרים מתורגמים, למרות שהתרגום של ספרים מחו"ל לרוב כושל. התיאוריה לא נכונה בשביל הרבה אנשים ויש ספרים מדהימים שנכתבו על ידי סופרים ישראלים - אבל אם יש ספר שמוכ