עדות ממקור ראשון של תהליך ההתבהמות בגרמניה הנאצית ומה ההשפעה על האדם החי בסביבה שכזאת. הפנר, בניגוד למרבית הגרמנים, ראה את כל מה שקורה בעיניים מפוכחות והיה מספיק אמיץ וערכי כדי להחליט שהוא לא רוצה להיות חלק מהסובב. מעורר מחשבה ואקטואלי גם היום. הפנר עצמו לא פרסם את יומניו והם פורסמו רק אחרי מותו. ספר מצויין ומומלץ ביותר.

סיפור מאוד מעניין מזוית של גרמני 'רגיל' על עליית הנאצים ואיך זה משפיע על חייהם של היחידים. חשוב מהבחינה שהוא מראה איך החברה הגרמנית תפסה את הנאציזם ומה היו אפשרויות הבחירה שלהם וממחיש כי לא כל הגרמנים היו שותפים לפשע ורובם היו בעצמם קורבנות לא קטנים.

זהו ספר אוטוביוגראפי ייחודי על תקופת עליית הנאציזם. הוא נכתב בידי אדם צעיר (32 בעת כתיבתו בשנת 1939), בעצמו נוצרי, ונשאר במגירה עד לאחר פטירתו בשנת 1999. יש בו אמנם ראייה לאחור (הוא מתאר בדיעבד את השנים עד לעליית הנאצים לשלטון והמהפכה של 1933), אבל זו אינה ראייה היסטורית שלוקחת בחשבון את התוצאות ההרסניות של המשטר הנאצי לגבי גרמניה, אירופה והיהודים. הספר כתוב כטיוטה שאינה ערוכה עדיין, והוא כתוב כעדות אישית של אדם צעיר שצופה במולדתו משתנה מול עיניו. הסגנון הוא מרתק והספר מאד קריא.

נקודה חשובה בעיני היא הפרק המסכם של הספר - "סוף דבר" - שכתבה המתרגמת שולמית וולקוב. פרט לכך שהסיכום מאיר עיניים, אני סבור שהוא כה חשוב שכדאי היה לקורא לקרוא את דברי המתרגמת לפני שהוא מתחיל לקרוא את הספר. זה רק מסייע להבין את ההקשר הכללי של הספר מבלי לפגוע בהנאה מקריאתו.

לדעתי - ספר מצויין. מומלץ

נעצרתי בעמוד 156 (ממש לקראת הישורת האחרונה). לאורך קריאת הספר ציפיתי לתיאורים מסעירים של התקופה המדוברת ולניואנסים חדשים כלשהם, אך מה שקיבלתי היה סיפור סתמי ותו לא.

הלאה לרשימת ספריי הדחויים!

ספר מעניין שמספר את ההיסטוריה מנקודת מבט של האזרח הפשוט.