ביקורת ספרותית על הצופן האלכסנדרוני מאת ויל אדמס
ספר טוב

---

אני זוכר לטובה את סדרת סרטי "אינדיאנה ג'ונס" – ה-"אקשן" העשוי-היטב בניחוח ארכיאולוגיה, מיתוסים עתיקים ואוצרות שלא היו מביישים שום טייקון. "הצופן האלכסנדרוני" הוא מעין מקבילה ספרותית לסרט "אינדיאנה ג'ונס": יצירה לא עמוקה במיוחד, סיפור עלילה אמין כמו אידי, דמויות גדולות מן החיים. ועם כל זאת – בילוי חביב למספר שעות.

הספר גרם לי לקרוא מעט על דמותו של אלכסנדר הגדול והופתעתי לגלות איזו השפעה אדירה הייתה לאיש הזה, אשר הקים אימפריה עצומת-מימדים ונחשב לאל בימי חייו וגם אחר-כך, והספיק כל זאת ב-33 שנים בלבד. הספר סגר חלקית גם חור נוסף בידע ההיסטורי שלי (המחורר כגבינה שוויצרית) בכל הנוגע לעם המקדוני ושאיפתו ארוכת-השנים לעצמאות.

מבחינה מבנית – כמו ספרי מתח רבים אחרים מסוג ה-page turners – עלילת הספר מורכבת ממספר קווי עלילה הנשזרים זה בזה בסנכרון מיומן. כל פרק מפתח קו עלילה כזה עד לשיא של מתח, ואז מתחיל פרק חדש אשר "פורק" את המתח אשר "נצבר" בקו עלילה אחר ומפתח אותו עד לשיא חדש. טכניקה ידועה אבל יעילה, שיש לה מקבילות גם בסדרות טלוויזיה ובקולנוע.
לסיכום – לא עמוק, אך מהנה ובעל ערך-מוסף היסטורי קל. מה רע?

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על הצופן האלכסנדרוני