"המרוץ לאביב" הוא ספר העוסק במחשבותיה, חלומותיה, מאווייה, החמצותיה ובזרותה התמידית של גיבורת הספר, שבדמותה נצרפו קווים מסוגננים – הן של הדור הצעיר והן של הדור המזדקן בישראל. רודנר העניקה לגיבורת ספרה את היכולת להישיר מבט אל המציאות ולראות אותה בכל מורכבותה. הסופרת מפרקת ובונה דרך עיניה של הגיבורה את סביבתה. הישראליות והיהדות, העולם החדש והישן,– הכל מתפרק ונבנה דרך חוויותיה, מחשבותיה, רגשותיה וזיכרונותיה. הסופרת מצליחה לעשות זאת בלי מניירות קלישאתיות או דידקטיות כלשהן. אין פה כוונה להטיף לתפיסת עולם או להתנהגות מסויימת. יש ניסיון לתאר באנושיות גיבורה שהיא בעצם אנטי גיבורה במהותה. רודנר מעמידה את גיבורת הספר בתוך כל מה שפגום באנושות, אבל גם בתוך כל היפה שבאותה אנושות פגומה. גיבורת הספר, מעצם זרותה התמידית לעבודתה, לסביבתה העירונית, למשפחתה ובעצם לכל – מתבוננת בעולם בעיני אדם הרוצה להתקבל ולהיות שייך, אבל הגורל זרק אותה ואת בני דורה לאותו תפר היסטורי/סוציולוגי בין העולם הישן, "בעל הרעיונות היפים", לבין העולם החדש שבו היא חיה את תלישותה, ושם כפי שהיא כותבת הם :
"מבקשים כל כך יפה
להיות חלק מסיפור
להיות שייכים לאיזה דור,
אבל תראה אותנו
אין לנו תשוקה".
הספר כתוב במוזיקה ובהומור ומשולבים בו כחלק מהטקסט גם קטעי שירה. באופן כללי אני חושבת שהוא משלב את השפה והאהבה הנצחית של לאה גולדברג יחד עם הקיומיות הסיזיפית וההומניסטית של אלבר קאמי. הייתי מוסיפה שהוא קצת ביטניקי בכתיבה (מזכיר לי מאוד את קרואק)




![חדר משלך [מהדורת 2004]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/1491.jpg)


![המיתוס של סיזיפוס [מהדורת 1978]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers90/901176.jpg)



