“"המרוץ לאביב" הוא ספר העוסק במחשבותיה, חלומותיה, מאווייה, החמצותיה ובזרותה התמידית של גיבורת הספר, שבדמותה נצרפו קווים מסוגננים – הן של הדור הצעיר והן של הדור המזדקן בישראל. רודנר העניקה לגיבורת ספרה את היכולת להישיר מבט אל המציאות ולראות אותה בכל מורכבותה. הסופרת מפרקת ובונה דרך עיניה של הגיבורה את סביבתה. הישראליות והיהדות, העולם החדש והישן,– הכל מתפרק ונבנה דרך חוויותיה, מחשבותיה, רגשותיה וזיכר”

“מה שהכי אהבתי בספר זה את השפה המוזיקלית הזרימה והדימיון לעיתים הוא כמו סרט מצוייר ולעיתים כמו תסריט של סרט תיעודי, נע בין מציאות נושכת לחלום, בין תחושת החמצה לבין תחושת חופש שניכרת בכתיבה האסוציאטיבית ובמוזיקה של השפה. מלבד זה מספר סיפור של אישה אבודה שהחיים גדולים עליה והפוליטיקה גדולה עליה והיא מחפשת דרך להיות שייכת למשהו שהיא מאמינה בו . ספר חשוב . ממליצה . מסוג הספרים שחוזרים אליהם לאחר”

“מזה זמן מה אני שומע על הספר הזה . באוניברסיטה שמעתי , מאחותי שמעתי . אמרו תקרא תקרא . לא יצא. מאז שקראתי פה את הביקורות החלטתי להציץ בספר. למרות שבדרך כלל זה לא הסגנון שלי (בעצם אני לא בטוח מה הסגנון של הספר) מצאתי עצמי נהנה ממנו מאוד. סיפור נורא מעניין על אישה המתמודדת עם העולם ועם עצמה. מאבקים יומיומיים מקבלים משמעות אחרת. קפיצות בזמן ועל פני נופיה של ישראל. המון קטעים בספר שובים את הלב ומצית”

“ספר מרתק וקצר . על אף היותו קצר קראתי אותו בחלקים קטנים כל הפעם . הפסר מצטרף יחדיו למאין פאזל שלם ומגובש. כתוב בעברית מתנגנת. "אתה זוכר? אנחנו מתעוררים מוקדם בבית הפרוורי החדש, המשופץ, המוקף גדר גבוהה. מחוץ לבית קור פרוורי, יוצא לנו אוויר חם מהפה. יש בזה משהו אינטימי. אנחנו שמים את הילד בגן ונוסעים לתל-אביב. כשאתה מתניע את האוטו, טום יוֹרְק מתחיל לשיר, מורנינג בל מורנינג בל. אתה אוחז בידי.”

“"המרוץ לאביב" הוא ספר העוסק במחשבותיה, חלומותיה, מאווייה, החמצותיה ובזרותה התמידית של גיבורת הספר, שבדמותה נצרפו קווים מסוגננים – הן של הדור הצעיר והן של הדור המזדקן בישראל. רודנר העניקה לגיבורת ספרה את היכולת להישיר מבט אל המציאות ולראות אותה בכל מורכבותה. הסופרת מפרקת ובונה דרך עיניה של הגיבורה את סביבתה. הישראליות והיהדות, העולם החדש והישן,– הכל מתפרק ונבנה דרך חוויותיה, מחשבותיה, רגשותיה וזיכר”

“מה שהכי אהבתי בספר זה את השפה המוזיקלית הזרימה והדימיון לעיתים הוא כמו סרט מצוייר ולעיתים כמו תסריט של סרט תיעודי, נע בין מציאות נושכת לחלום, בין תחושת החמצה לבין תחושת חופש שניכרת בכתיבה האסוציאטיבית ובמוזיקה של השפה. מלבד זה מספר סיפור של אישה אבודה שהחיים גדולים עליה והפוליטיקה גדולה עליה והיא מחפשת דרך להיות שייכת למשהו שהיא מאמינה בו . ספר חשוב . ממליצה . מסוג הספרים שחוזרים אליהם לאחר”

“מזה זמן מה אני שומע על הספר הזה . באוניברסיטה שמעתי , מאחותי שמעתי . אמרו תקרא תקרא . לא יצא. מאז שקראתי פה את הביקורות החלטתי להציץ בספר. למרות שבדרך כלל זה לא הסגנון שלי (בעצם אני לא בטוח מה הסגנון של הספר) מצאתי עצמי נהנה ממנו מאוד. סיפור נורא מעניין על אישה המתמודדת עם העולם ועם עצמה. מאבקים יומיומיים מקבלים משמעות אחרת. קפיצות בזמן ועל פני נופיה של ישראל. המון קטעים בספר שובים את הלב ומצית”

“ספר מרתק וקצר . על אף היותו קצר קראתי אותו בחלקים קטנים כל הפעם . הפסר מצטרף יחדיו למאין פאזל שלם ומגובש. כתוב בעברית מתנגנת. "אתה זוכר? אנחנו מתעוררים מוקדם בבית הפרוורי החדש, המשופץ, המוקף גדר גבוהה. מחוץ לבית קור פרוורי, יוצא לנו אוויר חם מהפה. יש בזה משהו אינטימי. אנחנו שמים את הילד בגן ונוסעים לתל-אביב. כשאתה מתניע את האוטו, טום יוֹרְק מתחיל לשיר, מורנינג בל מורנינג בל. אתה אוחז בידי.”