#
אחרי שקראתי כמה ספרים של הסופר, לרוב אני נמנעת מספריו. הוא כותב לא רע ולא משעמם, אבל פיתח נוסחה שחוזרת בכל ספריו. לפעמים כתיבה נוסחתית זה לא נורא, כי אתה יודע למה לצפות. כל ספר חדש של לי צ'יילד, אבי אבות הנוסחה, הוא רב-מכר. אבל, למרות שדמויותיו של קובן שונות אחת מהשניה, הוא לא מצליח לשכנע את קוראיו, בניגוד לצ'יילד, שיש בנוסחותיו משהו חדש ורענן. קובן נוטה להישען על טוויסטים, ומידת הידע שהוא מפגין בספריו (לגבי החוק, פעילות המשטרה או ה FBI, לדוגמה) נמוכה מאד ורתומה לעלילה שהוא טווה.

יש בסיפור בחור טוב, איש משפחה וחבר נאמן, שאיכשהו הצרות נדבקות אליו. (זאת הנוסחה). יש בסיפור המון טוויסטים, מהמופרך אל הפנטסטי, כולל צירופי מקרים מוזרים. קובן גם מאתגר את חוש הצדק של הקורא: אוכפי החוק האמריקאים מעלילים באופן חופשי על אזרחים חפים, במטרה לתפוס ולהעניש פושעים שאינם קשורים לאזרחים עליהם מעלילים. זה לא ממש מופרך, אנחנו מכירים את הפעולה הזאת ממשטרה יותר קרובה אלינו, אבל כנושא (משני) לסיפור, מדובר במניפולציה וגיוס הקורא, נראה לי.
מה עוד? החיים הפרבריים של אמריקה. צאצאי משפחה מתפזרים בארץ הענקית ומגיעים לביקור בחג או בלווייה. לכידות משפחתית היא ערך שקשה להבין על מה היא מסתמכת. איש מבני המשפחה אינו מכיר את האחרים ואת אורח חייהם, מרגע שבגרו ועזבו את הבית.
הספר מתאר מציאות קצת מיושנת, למרות שיצא לאור ב 2002. טלפונים ציבוריים, טלפונים נייחים. מכשיר וידיאו, פקס. "פורומים" באינטרנט. מוזר עד כמה מרגישים מוזר בתיאור מציאות שהיתה קיימת רק לפני כשני עשורים.

הספר הרגיש לי כמו משהו שאתה יודע שפגשת פעם, אבל לא זוכר פרטים. קראתי עד הסוף ולא הצלחתי להחליט האם כבר קראתי פעם. שום פרט, חריג ככל שיהיה, לא הזכיר לי אותו, ובכל זאת ידעתי בכל פעם מה יקרה, בערך.
יש לי רשימה שנקראת "לקחת לאי בודד" כלולים בה ספרים שנגעו בי באופן מיוחד. בקריאת הספר הזה הבנתי כמה טעיתי. הקונספט של אי בודד הוא, שתצטרך להסתפק בעותק מהוה של ספר אחד ולחזור ולקרוא בו שוב ושוב. לכן כדאי לך שהספר שיהיה לך שם הוא ספר שתצליח לשכוח ביסודיות, וכל פעם שתקרא בו הוא יהיה כספר חדש מבחינתך. נכון או לא?

אחרי ששבוע שעבר קראתי ספר קצת כבד שהשאיר בי מעט מועקה, הייתי צריכה לפרק את המתח. ומה יותר טוב מלפרק את המתח עם ספר מתח?

ובכן, כך נבחר לו הספר של הרלן קובן שמצאתי ברחוב. כריכה בהחלט מזמינה בצבע האהוב עליי והרבה רצון להיכנס לעלילה מסתורית ומעניינת.

וויל סוחב עימו עבר כבד. לפני 11 שנים אחיו קן נחשד ברצח השכנה, אותה שכנה שהייתה לא אחרת מאשר חברתו לשעבר של וויל. לא ברור מה עלה בגורלו של קן, האם הצליח לברוח ולהסתתר מהרשויות או שמא בכלל מת וגופתו לא נמצאה מעולם. כעת, כעבור שנים מאותו אירוע מטלטל, מתחיל הסיפור להיפתח מחדש. וויל, שנמצא באבל על אימו המנוחה, מגלה פרטים חדשים על אחיו שמצליחים לשנות את כל התמונה.

איך לומר זאת... למי שלא מכיר את הסלנג החדש- הרלן קובן הוא קצת "HAS BEEN". הוא קצת מיושן, קצת ארכאי והאמת? עובר את מבחן הזמן אבל לא בהצטיינות יתרה.

זהו ספר באמת לא רע, הקריאה קולחת והסיפור על פניו סוחף. אבל אין מה לעשות, עברו כמעט 25 שנים מאז הוצאת הספר הזה וכבר קראתי ספרי מתח חדשים וטובים יותר, כאלו שהקצב שלהם מסחרר, העלילה יותר מפתיעה והם מצליחים יותר לגעת בסף הגירוי של ימינו.

עם זאת, אין ספק שקובן מוכשר ויודע ליצור אצל הקורא רצון לעבור אל העמוד הבא ואת זה אף אחד לא ייקח ממנו. זה בהחלט ספר שנקרא בקלות ובמהירות ולמרות הכל משאיר טעם של עוד.

חסר טעם וריח...זאת התחושה.
סיפור מבולבל על שני אחים השונים כמזרח ממערב.
גיום, האח הצעיר הוא בחור רומנטיקן ואידאליסט שעוסק
בעזרה לבני נוער במצוקה, ושואף להפוך את העולם לטוב יותר.
פרד הבכור שסובל מרודנות האב, מוציא את התסכול בבריחה
למקומות אפלים שמסבכים את חייו.

הסופר מנסה להעשיר את הסיפור וקופץ כמעט תזזיתית
בשנים קדימה ואחורה, עד שבאיזשהו שלב התחלתי להתעייף..
מתח, מסתורין, ריבוי דמויות, טובים רעים, ילדים מבוגרים, רומנטיקה
הכול מהכול מתובל במתח המתמשך הזה, שמתבהר רק בסצנה האחרונה.

לא קראתי את הספר, צפיתי בסדרה בנטפליקס.
לפחות לא בזבזתי עליו זמן ומשאבים בקולנוע :))
בשורה התחתונה, לא מומלץ.

ספר מעולה. מלא בטוויסטים ובדמויות מגוונות. כמעט בכל דמות יש טוויסט באיך הקורא מתייחס אליה (אפילו כלפי דמויות ממש שוליות הוא הצליח לעשות זאת!). ממש מומלץ כספר מתח טוב אפילו אחד הטובים ביותר שקראתי בספרות מתח (יחד עם ספר אחד של באלדאצ'י וסטיבן קינג ושלוש שניות של הצמד הנורבגי).

אכזבה גדולה. רק מתוך כבוד להרלן קובן סיימתי את הספר עד הסוף. ממש השתעממתי. לקרוא ספר כזה אחרי ספר של רם אורן ("אימא", לצורך העניין). זה ממש מורגש. אמרתי לא פעם ולא פעמיים שאני מאד אוהב את רם אורן. ובכן, הספר "הנעלמים" ממש אכזב אותי. הוא לא מעניין. ואם כל הספרים שלו כאלה חסכתי לי הרבה זמן ועוגמת נפש. שוב אומר, רק מתוך כבוד לסופר המשובח הזה נתתי לספר צ'אנס וקראתי אותו. אבל בגדול התאכזבתי.

ד"א אני כבר לא עובד בסיפור חוזר. מסיבות אישיות. מה שכן, תמיד תהיה לי פינה חמה בלב לעבודה הזו. חנות ספרים זה חלום. אבל כרגע כבר לא בשבילי.

נדב.

הספר מרתק, העלילה עשירה אבל הסגירה שלו קצת מבלבלת. לקח לי זמן להבין איך הכל נסגר.
כל רגע שחשבתי שאני מבינה מה ''האמת'' בספר, התבררו כי טעיתי שוב ושוב ושוב. מותח כמו סרט, אין בלבולים מעבר, כל כמה עמודים קורה משהו גדול.
חלק מהטוויסטים היו צפויים אבל בסה״כ ספר מצויין כמו שמצופה מהרלן קובן.

יש לי חלוקת קשב, והפרעת קשב קלה, וזיכרון צילומי. מה שגורם לי, כשאני קוראת ספר, לזכור ממנו ציטוטים ופסקאות שלמים, ותוך כדי לקמט בידיים בקדחתנות כוס חד-פעמית/ לקרוע גליל טישו שלם למיליון חתיכות/ לתופף מקצב אקראי על הספה, בלי לשים לב מה הידיים שלי עושות חוץ מלהפוך דפים [עד שמישהו בסביבתי הקרובה כבר משתגע לגמרי, ושואג עליי: "די כבר לואיזי, עוד שנייה אני אקפוץ מהחלון אם לא תפסיקי את זה!!!"].
חוץ מזה, אני כמעט תמיד שמה לב לרמזים סמויים שיתבררו בהמשך, ומשפטים תמימים-לכאורה שנאמרים כאילו בדרך אגב והקשר שלהם יתגלה בפתרון התעלומה.

אבל.

הרלן קובן החליט לאתגר לי את המוח ולעשות סלט שלם. ואם נמשיך עם הדימוי, הסלט לא יצא משהו.
תבינו, בדרך כלל אני אוהבת אתגרים. אבל זה?
כאילו קובן ניסה ליצור את ספר המתח הכי מבריק, עלילתי, חדשני, מפתיע ומתוחכם עד כה. בפועל, אני אפילו לא בטוחה מי היה הרוצח בסוף באמת, ולא נראה לי שזה אומר משהו טוב.


****


מישהו רצח מישהי. אחיו של הרוצח [הגיבור] תמיד חשב שהוא מת, אבל הוא, אמו [שכבר מתה] ואחותה של הנרצחת מגלים שהרוצח חי וקיים. ואולי הוא בכלל לא הרוצח! זה כנראה איזה מישהו פסיכופת אחר שדמו נמצא באזור!
במקביל, אהובתו של הגיבור נעלמת ומבוקשת על ידי האף-בי-איי, ונמצאות ראיות לכך שהיא רצחה שני גברים.
כמו כן, לגיבורנו מתגלה שאהובתו- זו ששיקמה ילדים בסיכון מהרחוב- הייתה בעצם מעורבת בהרבה פרשות מפוקפקות יותר ופחות, ובעצם זאת בכלל לא היא! זאת מישהי אחרת שהתחלפה איתה בשם! ומי שהגיבור חשב שזו אהובתו, היא בעצם אשתו של אחיו הרוצח [כנראה] שנהרגה בייסורים בכל מקרה.
לחבר היוגיסט וההיפי של גיבורנו, שהיה בעברו גם נאצי והיום גם הוא משקם ילדים בסיכון, יש קשרים בכל מקום, ולמרות זאת חוקרים אותם בהרבה אופנים וגרסאות כי לחוקר יש תסביכים.
ורגע, חכו! לפסיכופת הרוצח [אולי] יש גם כנופיית רוצחים שלמה משלו! והיא ניסה לחנוק את אחותה של הנרצחת! והוא בעצם לא כזה פסיכופת- רגע, בעצם כן- הוא חוטף את הגיבור ואת אחות הנרצחת ומרמה את האח שבכלל לא רוצח, אבל בעצם זה היה רק מבחן והוא לא הרשע פה! והאח כן רצח! ויש לו ילדה! והוא לא רצח! והילדה היא בכלל של גיבורנו! וחברתו של ההיפי היוגיסט בהריון! ויש הלוויה לאישה שלא ברור מיהי! והגיבור מוצא את אהובתו ומגלה שהיא בכלל אישה שהחליפה זהות אבל לא אכפת לו והוא כבר התרגל לזה! ומשפחת הלא-רוצח נפגשת איתו בחיבוק חם, ואז מסתבר שהוא כן הרוצח! ואחות הנרצחת יורה בו! והילדה שלא ברור של מי היא מאומצת על ידי גיבורנו שמייד מרגיש אליה קשר אבהי חם ואוהב! ואבא של הגיבור מגלה לו שבעצם אחיו הרוצח היה מטורף מאז ומתמיד! וכולם הבינו הכול וחיים באושר ועושר עד הרצח הבא!

עכשיו אפשר לנשום?


****


קראתי את הספר בכלל כי נזכרתי בתקופה שבה אבא שלי קרא את כל הספרים של הרלן קובן, וחשבתי לעצמי שבטח יש בזה משהו טוב אם אבא שלי ועוד מיליון אנשים אהבו את זה.

אבל... כל כך הרבה דחוס בספר אחד, כל כך הרבה טוויסטים בעלילה ודמוית מתחלפות ועובדות שמתנפצות לך בפנים- עד שרציתי לעצור רגע ולעשות סדר בראש. ועד שהצלחתי, בא הפרק הבא ששוב ריסק לי כל תאוריה.
לכאורה זה יכול להישמע כמו המלצה, אז חשוב לי להדגיש: זו לא. גמרתי את הספר בתחושה קצת מרומה, כי אמנם אני מאוד בעד טוויסטים מקוריים שמשאירים אותך בפה פעור, אבל לא בעד שינויים מקצה לקצה בכל עמוד ככה שבסוף לא מבינים מה רצו ממך לעזאזל, מה באמת קרה, והאם יש טעם בלנסות לפענח את התעלומה בכלל.

אז למה שלושה כוכבים?
קודם כל, כי הספר באמת בסדר. לא מצוין ולא גרוע, רק מבלבל ביותר.
חוץ מזה, הכתיבה באמת סוחפת והיא מה שגרמה לי לקרוא את הספר במהירות על-קולית. ובאמת-באמת שרציתי לדעת מי הרוצח בסוף ומה המטרה של כל השתלשלות העניינים- ולכן גם ההתרסקות הגדולה לטעמי בסיום, שהיה לא אמין עד הזוי לחלוטין ולא הבנתי ממנו יותר מדי.


בקיצור, אין לי מושג מה באמת קרה פה, למה כולם כל כך התלהבו [כנראה שאני ממש טיפשה, כי נראה שכולם הבינו פה הכול], והשאלה החשובה ביותר- איך לעזאזל אבא שלי הרשה לי לקרוא את הדבר הזה.


"ובכן, בארט, לדודך ארתור הייתה אמרה: 'תירה בכולם, ותן לאלוהים למיין אותם'. לצערנו, יום אחד הוא הכניס את התיאוריה שלו לפעולה. נדרשו 75 שוטרים פדרליים להוריד אותו. בוא לא נדבר על זה יותר." [משפחת סימפסון]

החלטתי לקרוא את הספר לאחר ששמעתי כלכך הרבה עליו ויצר הסקרנות פשוט גבר עלי וחבל שכך, הייתי צריך לשמוע לאמרה " הסקרנות הרגה את החתול " , אבל במקרה הזה הספר לא היה מעניין אפילו את גארפילד.
אני לא התחברתי לספר מכיוון שישנם בספר יותר טוויסטים מאשר בכל פיצוצייה ממוצעת !
זה נראה כאילו קימבנו סיומות של מספר ספרים ואיחדו אותן לספר אחד כך שזה נראה ממש כמו פארודיה :
האישה הזאת היא אישתך , לא בעצם סוכנת , לא בעצם מאהבת אחיך , לא בעצם . . .
אפילו לגיבור הספר נמאס והוא זועק " דייייייי היא סתם זונה שאני לא מכיר " !

"כשאתה נמצא בתוך שוחה, ומתייצב פנים-אל-פנים מול המוות שלך – אז אתה יודע בוודאות שאין שום אלוהים. לכן אתה נלחם כדי לשרוד, לנשום עוד נשימה אחת. לכן אתה זועק אל כל ישות שהיא – מפני שאתה לא לא רוצה למות. מפני שעמוק בליבך, אתה יודע שהמוות הוא סוף המשחק. אין העולם הבא. אין גן עדן. אין אלוהים. יש רק כלום אחד גדול" ("הרוח", מסביר על מהות החיים, עמוד 57)

הספר "הנעלמים" מאת הרלן קובן (בהוצאת ידיעות ספרים, 2004) הנעלמים הוא סיפור סוחף ועוצר נשימה על סודות, שקרים ובגידה גורלית, שנפרש תוך כדי מצוד אחר אח נעדר, אהובה שנעלמת במסתוריות, רוצח סדרתי, ובעיקר אחר האמת, שעתידה לזעזע את חייהן של כל הנפשות הפועלות.

הנוסחה של קובן פשוטה. גבר טוב לב שחייו האישיים והמקצועיים עברו טלטלה, שהשפיעה גם על משפחתו, נקלע לשרשרת אירועים מורכבת ומסתורית שבמהלכה ייאלץ להתמודד עם פושע אכזר ורשע, אמיתית קשות אודות עברו (או עברם של הסובבים אותו) ולהפגין קור רוח, עמוד שדרה ערכ וכן כושר המצאה בכדי לצאת כשידו על העליונה. כעט תמיד יגלה גיבורנו בדרך את אהובת ליבו משכבר הימים ויקבל סיוע מאדם מסתורי, לרוב בעל מימנות גבוהה בלחימה. את המתכון הזה הציג קובן בשורה של ספרים. בהתחלה זה נחמד מאוד אבל כזה כבר הספר המי-יודע כמה זה הופך למאוס.

רגע לפני מותה שיתפה אמו של וויל קליין את בנה בכך שאחיו הבכור, קן, עדיין בחיים. זמן קצר לאחר מכן נעלמה שילה, אהובתו של וויל, והותירה מאחור מכתב שבו היא מצהירה על אהבתה אליו ופרשיית רצח בה היא חשודה. 11 שנים קודם לכן נעלם גם אחיו הבכור, קן, לאחר שנחשד ברצח אהובתו ג'ולי. בעוד המשטרה והמאפיה מנהלות מצוד אחר אהובתו ואחיו נכנס לחייו רוצח שכיר קטלני בשם ג'ון אסלטה, המכונה "הרוח", אשר עוקב אחר כל אחד מצעדיו. "הרוח" הינו למעשה חברו הטוב של אחיו שלאחר התיכון "התגייס לצבא. אומרים שהוא צוות למשהו סודי והיה מעורב במבצעים חשאיים מיוחדים, כומתות ירוקות" (עמוד 152). האם הוא שואף לפגוע בוויל או לסייע לא? וויל נדרש לפענח את הפרשיות הללו, אשר הינן (איך לא) קשורות זו לזו, אם ברצונו לשקם את חייו וחיי משפחתו.

אז כפי שאמרתי הספר נוסחתי אבל מאחר והוא היה הקובן הראשון שקראתי, כחייל בצנחנים במהלך לילה אחד, נשביתי בקסמו ומצאתי אותו מרתק ומותח במיוחד. בהחלט כדאי.