ביקורת ספרותית על פעמון הזכוכית (מהדורת 1975) מאת סילביה פלאת
ספר מעולה

---

רומן כמעט אוטוביוגרפי שמספר על תקופה איומה בחייה של אסתר, בחורה צעירה שמקבלת עבודה נחשקת במגזין ניו יורקי לנשים. מה שמתחיל כחוסר שייכות והתמצאות בעיר הגדולה, הופך לאיטו לדיכאון קליני גידרא. כשאסתר סוגרת את הדלת בפני חברתה השיכורה והמעולפת במסדרון בית המלון, ניתן להבין כבר שזוהי התחלת הסוף בשבילה. ברור שכיביכול האנוכיות הזאת נוצרת כתוצאה מהבועה שעוטפת את אסתר, דרכה היא רואה את המציאות בצורה מעוותת שבמהרה מובילה אותה למוסד לחולי נפש, שם היא נאלצת לכבות טיפול בחשמל.

למרות כל זאת, הסיפור מועבר בהמון אירוניה והומור עצמי. הצורה בה הוא מסופר , במבט לאחור ובעיניים מפוקחות מקל קצת על תחושת הכבדות, ולרגע אין שם רחמיים עצמיים.

פלאת' עצמה לא ניצחה את הדיכאון והתאבדה ב1963

» ביקורות נוספות של נועה ל
» ביקורות נוספות על פעמון הזכוכית (מהדורת 1975)