קן פולט הוא אחד הסופרים המיומנים ביותר כיום בז'אנר "הבה - ניקח - תקופה - כלשהי - בהיסטוריה - ונכתוב - סיפור - שקורה - מאחורי - הקלעים - וזה - ייתן - לו - נופך - ריאליסטי".
קראתי פעם שלכולנו יש נטייה להעדיף עלילות שקרו באמת, וסרטים עם הכתובית "based on a true story" מקבלים אוטומטית אפגרייד בעינינו, אולי כי אנחנו רוצים להאמין שבאמת, המציאות עולה על כל דמיון.
פולט עושה את זה באופן מרשים כמעט בכל הספרים שלו. הוא מדלג כארנבת זריזה בין בוני קתדרלות באנגליה במאה ה-12, שבטים אפגניים בשנות השמונים של המאה ה-20, כתות ניו-אייג'יות של תחילת המאה ה-21, מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה ועוד ועוד, תוך שהוא בונה דמויות הירואיות שכביכול הן הן ששינו את מהלך ההיסטוריה, ומשתמש בשפה, אירועים היסטוריים ואישים אמיתיים כסיפור מסגרת תומך.
הספר "נפילת ענקים" סובב סביב תקופת מלחמת העולם הראשונה, וגם כאן מנסה פולט להשתמש בנוסחה המנצחת שלו, ולתאר את התקופה דרך עיניהן של מספר דמויות מרוסיה, ארה"ב, גרמניה ובריטניה, אשר נמצאות בשולי האירועים אך למעשה משפיעות באופן אקטיבי על מהלכם.
אני חייב להגיד שהוא לא ממש מצליח. כלומר, זה בסדר והכול, עכשיו אני יודע הרבה הרבה יותר על שרשרת האירועים האומללה שהובילה לפריצת מלחמת העולם הראשונה ואולי, כחלק מהתוצאות, גם השניה. אם עד היום היה תקוע לי רק פרט הטריוויה השולי ההוא שנרצח הארכידוכס ויורש העצר האוסטרוהונגרי (או משהו כזה), הרי שלא הייתי מודע ממש לסיבה שרצח, יורש עצר או לא, יוביל למלחמה גדולה כל כך. פולט מסביר, שלא לומר חופר, במשך כמה מאות (!) עמודים, על אלף ואחד עניינים פנים-מפלגתיים, פוליטיקות של ערב מלחמת העולם, היחסים המורכבים בין המעצמות, הסיבות לפרוץ, המשך, תהליך, וסיום מלחמת העולם. עם כל הכבוד, אני מרגיש שהיה אפשר לעשות את זה גם בחמש מאות עמודים פחות, ואף אחד לא היה מרגיש שמשהו חסר.
אפשר להגיד ש"נפילת ענקים" הוא ספר היסטוריה מעניין, או לחלופין רומן די משמים. שלא כמו בספריו האחרים, פולט החליט משום מה הפעם שלא להתמקד בעלילה אלא במה שנקרא בתחום הספרות "פילרים" - מה שממלא את החורים בין אירוע לאירוע, רק שכאן היחס בין אירועים מעניינים לשיעור היסטוריה בלי מזגן בסוף היום, היה לא מידתי. כנראה שהעובדה שמלחמת העולם הראשונה היתה "מלחמת חפירות" השפיעה קצת יותר מדי על פולט.
יו, כמה רציתי שהספר הזה ייגמר כבר. תשע מאות שמונים פאקינג עמודים, וזה רק חלק ראשון בטרילוגיה.
יכול להיות שקצת יריתי לעצמי ברגל כשהחלטתי לקרוא את הספר באנגלית, מתוך הנטייה שלי להעדיף את שפת המקור. בעברית, בייחוד בתרגומים לא מוקפדים, הטון של הסיפור עלול להיות שונה לחלוטין, להחמיץ אירוניה או קריצה, וליפול לסתם מהמורות שנובעות ממעבר משפה לשפה.
נקודה אחרונה שחשבתי עליה במהלך הקריאה, היא שקשה לנו לדמיין את מלחמת העולם הראשונה מבלי שיידחפו לנו לזיכרון הוויזואלי שלנו דווקא אימג'ים ממלחמת העולם השניה. אין לנו "ווקביולרי" של מלחמת העולם הראשונה. חוץ מכמה שוחות וחפירות (סליחה) שעליהן ידעתי לפני כן, לא יכולתי שלא לחשוב על הגרמנים הרעים עם הקסדות המגעילות האלה, על מטוסי קרב, הצבא האדום, שרמנים דוהרים וגדרות תיל של מחנות ריכוז. מוזר, מלחמת עולם בלי שואה.