ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 5 באוקטובר, 2012
ע"י ניר
ע"י ניר
נפילת ענקים הוא ספר חשוב, הוא כתוב בצורה בינונית לטעמי, ופחות טוב מהרומנים האחרים של קן פולט, אולם עדיין מהנה וכמו שאמרתי חשוב. למה?
ובכן, זהו רומן היסטורי, החלק הבדיוני בו עוסק בחייהן של מספר דמויות בבריטניה, רוסיה, גרמניה וארה"ב, ומכאן כוחו וחולשתו של הספר.
מצד אחד הדמויות הבדיוניות, איכשהו נמצאות כמעט תמיד במרכז העניינים, בנקודות הציון המרכזיות ביותר בתקופה (לפני, תוך כדי ואחרי מלחמת העולם ה-I).
בשלב מסוים בספר, זה מתחיל להיות כל כך מופרך, כמו איזו גרסה של פורסט-גאמפ במלחמת העולם הראשונה. אותה דמות יכולה להימצא בקו החזית, בדיוני הממשלות, במשימות ריגול ובמלונות פאר במדינות אחרות עם אהובם, בחילופי משימות מגוחכים ותוך פרקי זמן לא הגיוניים...
מצד שני דווקא התמקדות באנשים ובדיאלוגים ביניהם, בעיקר בוויכוחים בין דמויות, מוסיפים כל כך הרבה לעובדות ההיסטוריות היבשות ומסבירות יותר טוב ובקצרה, את הלך המחשבה, האינטרסים והאיוולת של שליטים, ממשלות, סוגי משטרים ואנשים.
הספר חשוב מאוד כי הוא מנגיש את ההיסטוריה. קן פולט מצליח לפרוס את תקופת מלחמת העולם הראשונה בצורה מבריקה, ומעניינת, ובעיקר כמעט מצליח להיות מאוזן בעזרת הדמויות השונות שלכל אחת השקפת עולם הגיונית משלה.
אני בטוח שהרבה יותר אנשים ידעו מה קרה במלחמת העולם הראשונה בגלל ספר זה, וילמדו כיצד מתגלגלים למלחמה ולאסון גם שכולם לא רוצים להגיע לכך, בגלל החולשות האנושיות.
בנוסף, צורת הכתיבה הזאת גם פותחת את הראש ומאפשרת להשתחרר מקיבעונות ואמונות לא מבוססות.
אז למרות שלפעמים יצא לי לגחך על מופרכות חלק מהסיפור הבדיוני עדיין מאד נהניתי, והייתי שמח לו היה לי ספר שכזה כשלמדתי היסטוריה בבית הספר... אולי אז הייתי אוהב (ומבין יותר) היסטוריה כמו היום ,כעשרים שנה מאוחר יותר ):.
קראו ותהנו.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ניר
(לפני 13 שנים)
מסכים
בשביל לסגור את הרעיון הייתי צריך לבחור ספרים מתאימים לתיכון.
אבל חסמבה, אבלון, עמודי תבל וכו' שהם כמובן לא היסטוריה, הם ספרי "אווירה" - מיתולוגיה או לא התיאור הציורי של אבירים, טירות, אריסים וצמיתים, אוכל, מזג אוויר, דרך מחשבה וכו' הם הם שנותנים את הצבע ומנפישים את מה שאתה יודע על התקופה. אפילו משחקי הכס, שהוא פנטזיה לחלוטין, נותן כל כך הרבה קונטקסט לתקופת מלחמות השושנים וימי הביניים. |
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים)
לניר, מסכימה איתך שלמדיה טובה היא הוספת סיפור או סרט מתאים לספר היסטוריה מלא עובדות "יבשות"
כדי "שידבק" טוב למוח כפי שהגדרת בציוריות רבה כאן. אבל ואיתך הסליחה, חסמבה לא ממש מקור טוב ללמוד היסטוריה. ואבלון הוא ספר מקסים ומעורר השראה אבל כל סיפורי ארתור בעצמם הם מיתולוגיה לא היסטוריה.
כשהילדים בבית ספר צעירים ברור שניתן להוסיף להם סיפורים וכל הדברים מסביב כדי לעניין אותם אבל ברמה של תיכון אי אפשר ללמד חסמבה או ספרי קן פולט ולומר שהם היסטוריה. האזרח הראשון ברומא ספר טוב אבל כבד מאוד לקריאה אפילו לילדי תיכון. כבר עדיף ספר עובדתי עיוני מותאם. |
|
|
ליז מאילת:-)
(לפני 13 שנים)
קוראת עכשיו...!!
|
|
|
ניר
(לפני 13 שנים)
לסיפורת יש המון מעריצים
צריך פשוט למצוא את המתכון. תופעת הארי פוטר היא דוגמא, וגם לא תאמינו גם כמה ילדים מדקלמים את כל אלילי יוון ומצרים בגלל עוד סדרת ילדים ששכחתי את שמה. שוב, אינני טוען שצריך ללמד היסטוריה כסיפורת, אני טוען שהסיפורת (סרט או טיול) צריכה לבוא כתוסף *חובה* לכל פרק היסטורי בשביל ל"הדביק" את העובדות היבשות למוח בעזרת סיפור טוב.
כמו חסמבה בתקופת המנדט, האזרח הראשון ברומא לתקופת הרפובליקה הרומית, עמודי תבל לימי הביניים, ערפילי אבלון לארתור האנגלי, ועוד ועוד ועוד. אני חולק על הקביעה - "לא באמת למידה". מה זאת למידה? למידה היא לא רק שינון עובדות ויכולת החזרה עליהם (=ידע). למידה היא שינוי בהתנהגות או תובנה, צמיחה בתחום מסוים, ואם זה קורה אצל ילד או מבוגר, תוך קריאת סיפורת, צפייה בסרט, טיול רגלי או שיעור בכיתה זה הינו אך - כל עוד כמובן לא לומדים דברים לא נכונים או מופרכים (קראו למשל את הדף האחרון "דמויות היסטוריות" בספרו של פולט, על האחריות שלו בערבוב היסטוריה וסיפורת). |
|
|
עדי
(לפני 13 שנים)
אני נוטה להסכים עם אנקה
בתור חובבת היסטוריה (וגם רומנים היסטוריים) וודאי שהרבה יותר נחמד ומעניין לקרוא מתוך ספר שעוטף מעט פרטים היסטוריים בהרבה אלמנטים ספרותיים יפים, אך זה לא באמת הופך את זה ללמידה.
דווקא מכיוון שאני כן עוסקת בחינוך אני יכולה להבין לחלוטין את הרצון של ניר במורים מסוג אחר אבל זה בהחלט לא אומר שאם ילמדו היסטוריה בסיפורת יהיו לה מעריצים, הרי גם לסיפורת אין די מעריצים כיום. |
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים)
לאנקה, חמדת, וניר
אני, שאינני מורה, אך עבדתי 8 שנים בחינוך, בבית ספר יהודי, יכול לומר לכם ששינון, והעבדת הזיכרון לפרך, על מנת לשנן, תאריכים, מקומות, אישים וכו׳ זה סתם עבודה לבטלה. התלמידים שונאים את זה, לא מתחברים להיסטוריה, וכאשר הם גומרים את התיכון הם שורפים את המחברות.
זכור לי כשהיינו בתיכון, למדנו מספרי היסטוריה של זיו ואטינגר, לדעתי ספרים מעולים עם נספחים ובהם מסמכים אותנטיים לתקופה: כל שיעור נתנו לנו לכתוב על כל מסמך, על הרקע ההיסטורי שלו, על המאורעות שקדמו לו ולאחריו. וניתוח של המסמך משפט אחר משפט, והכנסתו לקונטקסט ההיסטורי. אהבנו את זה! כיום כשנותנים לילדים לכתוב על נושא XYZ, הם עושים חיפוש באינטרנט, עושים פסט ופרינט וזהו ניגמר הספור. מסקנות ברורות. |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
אנקה - וכי מה את רוצה -שאשלח לך ביוני דואר ?
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים)
לחמדת, בנוגע למורים להיסטוריה : גם לי היו מורים להיסטוריה לא ממש מענינים לפני 40 שנה.
היסטוריה זה מקצוע שקשה מאוד ללמד בדרך מעניינת. משום מה מלמדים את זה בבית הספר :)
בכל מקצוע יש מורים מעניינים פחות או יותר. ולניר, מסכימה אתך לגמרי שהיום שיטת לימוד ההיסטוריה מבלבלת עד מאוד ואינה כרונולוגית. אני מציעה את הפשרה, דהיינו, במקביל ללימוד ההיסטוריה מספרי עיון ולימוד אפשר לראות סדרות או סרטים או לקרוא סיפורת המשלבת בין היסטוריה לעלילות ודמויות מרתקות. ואגב נעים לי מאוד לשוחח איתך בהתכתבות :) |
|
|
ניר
(לפני 13 שנים)
סרטים וסדרות הם עוד מדיום שמתבל ומגרה את יצר הסקרנות...
אנקה - מסכים אתך לגמרי! ברור שהיסטוריה צריך ללמוד ולשנן, ולא להסתפק ברומן היסטורי או ללמוד היסטוריה ממנהרת הזמן. אבל לרומן ולסדרה יש יכולת מופלאה לסקרן, לעניין ולתת הקשר לדברים שכל כך חסרים שלומדים פרטים בלבד. בלימודי ההיסטוריה בבי"ס פשוט קופצים מתקופה לתקופה, אחורה וקדימה, בלי שום הקשר, בלי שום סיבה, שגורמת ללמוד היסטוריה רק כאוסף עובדות. לסיפורת (ולספרי היסטוריה ממש טובים) יש יכולת לקשור דברים, ולספר על האנשים הקטנים ועל הלך המחשבה בתקופה בצורה טובה יותר, לקשר בין תקופה לתקופה והכי חשוב לעניין, כדי שהתלמיד ימשיך לשאול ולרצות לדעת עוד ולשנן. ואני לא מסכים עם "הדור הולך ופוחת", אני חושב שכל דור מסתכל על הדור החדש שכזה, (בנפילת ענקים מתואר יפה איך הדור החדש נשלח לטבח בגלל קיבעון הדור הישן שלא מקשיב לדור החדש), גם לי היו מורים גרועים להיסטוריה וזה היה לפני יותר מ-20 שנה, וכן יש גם סופרים גרועים שגורמים נזק ברומנים "כאילו" היסטוריים. התשובה היא כן בהכשרה ובמורים טובים יותר, ואולי שאנשים שכל כך אוהבים היסטוריה ויודעים לספר סיפור יעשו מעשה וילמדו בבתי הספר... |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
ואת חושבת שאי הכשרה ?הבעיה
היא באיכותם של המורים ,וכמו שאנו יודעות הדור הזה הולך ופוחת .ואני מסכימה אתך שדרך רומניים ספרותיים -היסטוריים -הסופר מטה את העובדות ההיסטוריות לטובת עלילה .ראי את תגובתו הכאובה של חלבי על ספרו של רם אורן .
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים)
אולי צריכים להכשיר מורים להיסטוריה שיודעים לספר סיפור וזה יפתור את הבעיה.
ואם נשלה את עצמנו שאפשר ללמוד רק מרומנים היסטוריה, לא נדע הרבה.
פרטים היסטוריים חייבים ללמוד ולשנן אי אפשר על דרך החשיבה בלבד לשער אותם. זה מידע על ארועים ותהליכים שקרו בעבר. ישנם מקצועות שצריך ללמוד איך לחשוב וכאלו שצריך לשנן. גם מורה טוב שיודע לספר יפה לא יכול לכסות את כל המידע שמופיע בספרי למוד. ברומנים לפעמים הסופר מטה את הדמות או את העלילה כרצונו לכן זה רק רומן היסטורי. דרך אגב, ראית את הסידרה "מנהרת הזמן"? |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
לי היה מורה להיסטוריה מצויין
בתיכון ,ומאז אני שם. ספרי היסטוריה לא מפחידים ולא משעממים אותי ,צריך לדעת מי הכותב .
|
|
|
ניר
(לפני 13 שנים)
אני בטוח
מה שחסר ללימודי היסטוריה (ולימודים בכלל) זה איך מספרים סיפור, איך מלמדים לחשוב ולא איך לשנן.
(וכמובן שמורה טוב יכול להוות תחליף לסיפורת...). סיפורת שכזאת פשוט מעודדת את זה, אני למדתי הרבה יותר היסטוריה בתיכון בשעורי ספרות, מ"החטא ועונשו", "האדונית והרוכל" ומ-"כולם היו בני" מאשר בכל ההרצאות המשמימות ונטולות החשיבה בהיסטוריה, שהשניאו עלי את המקצוע. עשרים שנה אחר כך אני עושה תיקון וקורא כל מה שאני יכול לשים עליו את היד - מחקרים, מאמרים וספרי היסטוריה, ועדיין אני חושב שסיפורת משלימה לספרות מחקרית רצינית זאת הדרך הטובה ביותר ללמוד היסטוריה. |
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים)
לניר, ביקורת מעניינת.
מה יהיה. כולם כאן מבטיחים שאילו היו מלמדים היסטוריה בסיפורת הייתם אוהבים אותה יותר? לא נראה לי :)
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
