השנה 1916. סשינקה בת ה-16 'חוגגת' את גיל הנעורים המרדני במשחק מסוכן
של חתירה כנגד הצאר והאלפיון העליון החיים ברווחה כלכלית על חשבון הנדכאים.
סשינקה נרגשת מהתפקיד שלקחה על עצמה כי מבחינתה האימפריה הגדולה בעולם נשלטת
בידי האנשים הטיפשים ביותר בעיצומה של המלחמה הנוראה ביותר הפוגעת אך ורק בשכבות החלשות.

מעמדם של הוריה אומנם גבוה, אך עקב האכילס הוא היותם יהודים.
שנה קודם הכריז הדוכס הגדול שכל היהודים הם מרגלים גרמנים בפוטנציה, וגירש אותם מכפריהם.
הם קיבלו שעות אחדות כדי לארוז מאות שנים של חיים בעגלות.
חלקם מסתתרים בפטרוגרד , ביתה של סשינקה.
אבל היא אינה נהנית מחלקת האלוהים שהתברכה בה.

מאז ימי ילדותה סשינקה הזדעזעה מהקיפוח שראתה, מחיי המותרות וההוללות,
והוריה נראו לה כמייצגים את ריקבונם של רוסיה ושל העולם הקפיטליסטי.
וכך היא נופלת כפרי בשל לידיהם של החותרים כנגד השלטון.

אז הספר התחיל טוב! עם עלילה חזקה ומעניינת עד שהסופר החליט להכביר מילים,
להתפרס על אינסוף דמויות, להוסיף עוד ועוד שמות .... עד שדי,
נמאס לי, ובעמוד 111 פרשתי.

ספר כ"כ מרתק, לא יכולתי להניח אותו מידיי.
הספר מספר על סשינקה בת ה 16 שמצטרפת למתכנני המהפכה, מלווה את לניו וסטלין,
בולשביקית נאמנה שגם נשואה לאחד הקודקודים..
אבל הגלגל התהפך עליה..
לא אספר כדי לא לעשות ספויילר, אבל הספר כולל תיאורים מזעזעים של הזוועות שנעשו בשם סטלין,
תיאורים קשים לקריאה. לא להאמין שזה קרה סה"כ במאה הקודמת.
בכל זאת שווה ממש לקרוא את הספר העצוב הזה.

סוף כל סוף לקרוא רומן היסטורי ולהתענג עליו.
חומר עסיסי לנעוץ בו את השיניים.
סיימון מונטיפיורי הוא היסטוריון בראש ובראשונה.
ומכיוון שכך, את הרומן "סשינקה" הוא כתב לאחר
שחקר, חיפש, יגע ומצא את חומר הכתיבה שלו במשך
עשר שנים,
בנבכי הארכיונים מתקופת הסוביטים ברוסיה.
הדמויות בספר הן פרי דימיונו של הסופר, אבל
במהלך הכתיבה הם הפכו לחלק ממנו והוא לחלק מהן
כמו שחקן תיאטרון טוב שנכנס לדמות.
את הדמויות בסיפור הוא ביסס על ארועים אמיתיים
שקרו לאנשים ונשים בתקופה הקומוניסטית.
ישנן גם דמויות אמיתיות שמופיעים בסיפור
הסופר מציין שניסה לתאר אותן כמה שקרוב יותר למציאות
את רספוטין ואת סטלין ועוד כמה דמויות שחיו באותה
תקופה.
המשפחה המתוארת במרכז העלילה צייטלין היא דימיונית
אבל הארועים שקרו לדמויות במשפחה במשך שלוש דורות
בתקופה של קרוב למאה שנה (המאה ה-20)לקוחים מהמציאות
ומהארועים שפקדו את רוסיה מתחילת הופעת הבולשביקים
דרך מהפכת אוקטובר בשנת 1917, כשהשלטון על העם הרוסי
עבר מהצאר ניקולאי השני,אשתו אלכסנדרה, והאוליגרכיה
המושחתת לשלטון של בולשביקים צמאי דם, שלא הסתפקו
רק בחיסול בית המלוכה הרוסי,והאצילים הרוסים,
אלא רצחו והגלו למחנות עבודה וחינוך מחדש עשרות
אלפי אנשים שלא מצאו חן בעיני המנהיגים, מסיבות
כאלה ואחרות.
הנהיגו משטר פחד, הלשנות וטרור, אמצעים כדי לשלוט ביד רמה.
השיטה החביבה על קומראד
סטלין היתה חיסול שיטתי של מנהיגים אחרים.
במקום שהשלטון יהפוך ממלוכני לשלטון העם.
בשיטה הקומוניסטית עבר השלטון מעריץ אחד
לעריץ אחר כשדם רב של העם הרוסי נשפך ברחובות
בבתי סוהר ובגולגים.
סשינקה גיבורת הסיפור ומשפחתה הססגונית,עברו
כל אותן תהפוכות ותמורות ממשפחת אצולה רוסית
ממוצא יהודי של מתעשרים חדשים, לחלק ממנהיגות
והמנגנון הבושלביקי ועד לבגידה מכוערת של השיטה
שהם כל כך האמינו ותמכו בה הם בעצמם.
הסיפור שבונה מונטיפיורי מותח ומרתק, כששני חלקים
ראשונים מהסיפור מלווים את סשינקה ומשפחתה
בשתי תקופות חיים שונות.
בחלק האחרון מתגלים הסודות שנקברו במשפחה בגלל הנסיבות
הטרגיות שפקדו אותה.
סופה של האמת להתגלות על ידי הדור החדש במשפחה
שסוגר מעגל אחרון עם הגילוי.
מומלץ ביותר לקריאה.

כבר קראתי כמה ספרים על התקופה הזאת. התקופה של רוסיה הקומיניסטית: אוכלת יושביה, רוצחת בניה...
בכל הספרים שקראתי בנושא עד התקופה היתה הרקע לסיפור אחר: אם זה רצח או סיפור אהבה.
פה היה נראה שהתקופה היא הנושא.
היה ניסיון לספר כביכול על סיפור חייה של סשינקה ואולי לדחוף איזה סיפור אהבה מסויים אבל עומק התיאורים של הזוועות הסטליניסטיות תמיד מושך אותך לשם. מהבחינה הזאת הספר לא מרחם עליך בכלל...
מעל 500 עמודים שאמנם מתחילים בתקופה הטרום בולשיביקית אבל כבר אז אתה די מבין לאן הסיפור הולך.
בגדול הספר מתאר את ההתגלגלות של המהפכה וההתפכחות מהחלום גם של אלה שמאוד האמינו בו (מן הסתם אחרי שהשלטון רדף את כולם).

סה"כ ספר טוב, כתוב יפה. קצת ארוך מידי בתיאורים המזעזעים שלו - אל תתנו לפרצוף היפה והעדין על הכריכה להטעות אתכם.

איך שגלגל מתגלגל לו.
זו המחשבה שרצה בראשי לאורך קריאת הספר

הם חשבו שיצרו עולם טוב יותר לעצמם ולילדיהם. הם חלמו על צדק, שוויון, על שלטון העם ומיגור האליטות (מממ...נשמע מוכר..)
משהו השתבש להם בדרך.
מתישהו הגולם קם על יוצרו. להרגו.
סשינקה, צעירה מתבגרת כשבעולם התחוללה מלחמת העולם הראשונה.
בתו היהודיה של בנקאי רוסי עשיר ונצר למשפחת רבנים מצד אמה.
כמו רבים ברוסיה היא נסחפה אחר הרעיונות המרקסיסטים, אחר לנין, סטלין וחבריו והיתה עדה ושותפה פעילה במהפכה ששינתה את פני המאה.
היא בנתה בשתי ידיה, עם חבריה, מעצמה ענקית, חסרת פשרות והאמינה בה בכל הווייתה.
עד שנלכדה גם היא ברשת שטוותה עבור עמה.
בגיל העשרה והעשרים סשינקה עסוקה בביסוס המפלגה והקומוניזם במדינה. רק לקראת גיל ארבעים היא מגלה את ההורות ואת האהבה האסורה
ואלה משנים את חייה ואת ראייתה את העולם.
היא חלמה על צדק לכולם וקיבלה מדינת חושך שבה כולם אשמים עד שתוכח חפותם.
בסופו של דבר יהיו אלה סיבות "שגרתיות, ובנאליות" כמו אהבה, קנאת גבר ובגידה שיובילו למפלתה.
היא תמצא את עצמה שבויה באותם כבלים שהיא עצמה יצרה.

הספר אמנם בדיוני אך מבוסס על דמויות ועדויות אמיתיות.

זהו רומן היסטורי מרתק. כתוב באופן שלא נותן לך מנוח עד שתסיים לקרוא: תיאורי העינויים במרתפי לוביאנקה, תיאורי האהבה, יחסי השנאה-אהבה שלה מול הוריה הבורגניים ומול עברה היהודי, מהפכת 1917 המתוארת בצבעים עזים וחיים.
חלקו האחרון של הספר מסופר בהווה וסוגר את כל קצוות הסאגה המשפחתית. קצת צפוי מדי אך לא פוגם במתח ועניין ויש הרבה מאלה.

ספר מעולה, שמאוד מאוד שווה קריאה, במיוחד קריאה של אלה המתעניינים בתקופה.
הספר דוגם את המאה הקודמת ברוסיה בהתמקדות ב-3 נקודות זמן. נקודות זמן מיוחדות ומקוריות להתמקד בהן.

החלק הראשון לוקח את התקופה של סיום מלוכת הצאר האחרון , כשנה לפני המהפכה הבולשביקית. הוא מתאר את האצולה של השנים ההם, איך הם חיו, מה היו הערכים שלהם ( אם בכלל היו כאלה ). תיאורים מבריקים שאין כמותם. מתוארות שתי דמויות מפורסמות מאצולת העם הרוסי ( אנדרוניקוב בעל ההשפעה הגדולה, הומו מובהק שאנשים באים לביתו בלילות ומבקשים ממנו טובות תמורת כסף שהם משלמים לו, המוני אנשים עשירים שמחכים לטובה ממנו, כשהוא מדבר איתם תוך כדי נשיקות צרפתיות עם נער שיושב לצידו... ) - לא צריך הרבה יותר כדי לדמיין את רמת ההפקרות של התקופה. האיש השני המתואר הוא רספוטין בגילו המופלג שבלילות אוסף מסיבות מופקרות של נשים מהעשירות ביותר של אותה תקופה שכל אחת מהן מחפשת את קרבתו הפיזית והוא "ממסטל" אותן..
אמא של סשינקה מתוארת גם היא בצורה מבריקה, עם כל הרצונות המיניים הבלתי נשלטים שלה, עם ההרפתקאות, עם הריקנות הפנימית, עם חיי המשפחה המוזרים שלה עם בעלה.
על רקע של כל אלה מתוארת סשינקה עצמה - כשבשלב זה היא רק כלי לתאר את הבולשביקים בתחילתם. את אלה שמהם הכל התחיל. שהיו הקבוצה המגובשת הראשונה של אלה שהגו את הרעיון במדינה המבולגנת והמתפרקת. והאמינו בו מאוד.
תוך כדי תיאור זה מובאים משפטים מבריקים ביותר. המחשבה המובהקת של ראשוני הבולשביקים שלמרות שהכל נעשה בשביל העם - חלק מאוד לא גדול מהעם הוא באמת "פרולטריי" ( העם הפשוט) שעליו השיטה תפורה. האנשים שבשבילם באמת המהפכה תתאים, שיידעו להשתלב ולהיות האדם הרוסי החדש. ( בעצם תהייה ראשונית ועמוקה שהמהפכה מתבצעת בשביל העם הפשוט - כשברור שמראש לא כל העם נכנס לקטגוריית העם הפשוט... ).
רעיון נוסף המועבר שם בצורה מבריקה לא פחות הוא תיאור "מחירי החציר לסוסים שעולים ועולים בתקופת הצאר". כל הזמן יש מחזוריות של תיאור העובדה הזאת וקיטור דווקא עליה,וכאשר מתרחשת המהפכה הראשונה של פברואר 1917 ( טרם בולשביקית ) אחד המשפטים הזרועים שם שבתום המהפכה ועם הבלגן מחיר החציר בשעה עולה פי 7. רמז דק לכך שהבלגן והמהפכה לאו דווקא מביאים את הטוב לעם...

הפרט המבריק שמונטיפיורי לא מתיימר לתאר את הארועים המרכזיים של ההיסטוריה - אלא מסתכל כל הזמן לידם. הוא עוצר את תיאורו חצי שנה לפני המהפכה עצמה כשתיאר רק את מה שהכל התחיל ממנו.

החלק השני מתאר את שנת 1939 במוסקבה. את בחירי ההנהגה הסובייטית. את חיי היומיום שלהם. את התנאים המפוארים בהם האנשים האלה חיים.
בחלק זה במובא תיאור הזוועות הסטליניסטיות שנמצא במרכז הספר. הדרך שעוברים אלה שהמפלגה מחליטה לחסלם. שמלווה במחשבה קצרצרה ומבריקה של סשינקה "אנחנו אלה שהחלפנו את הרוסיה הצארית הצמחונית במדינה הבולשביקית החדשה - אוכלת האדם" ( מחשבה על השוואה של התנהלות עם אסירים פוליטים בתקופת הצאר מול התנהלות עם אסירים פוליטים בתקופת סטלין.)
חלק מרתק וקורע לב על חברות , נאמנות, גורל אכזר והדרכים של האנשים להתגבר בסיטואציה הנוראית שהם נקלעים אליה. אחד הדברים המבריקים ביותר בחלק זה הוא היקלעות אנשים לתוך "מטחנת הבשר" הבולשביקית - כשהם היו גם האלה המיישמים לפני שהחליטו לחסל גם אותם. אנשים אלה לא צריכים לנחש מה יקרה להם בהמשך המשפט, הם אלה שעשו זאת לאחרים. וגם זה לחלוטין לא מתואר מנקודת מבט של האשמתם, אלא כתיאור אובייקטיבי של התגברות האדם כשהוא יודע בדיוק מה מחכה לו. גם אומנות ההכחשה מתוארת כאן, וגם היחודיות של האנשים להאמין כל כך עמוק במדיניות כה הרסנית ונוראית ( ולא מדובר באנשים שנולדו לבגוד בחבריהם ונולדו להרוג ולהתעלל - אנשים רגילים שרק היו מאוד מאוד מסורים לרעיון הבולשביקי ).

וכאן בעיני גם זרוע סיפור האהבה החזק ביותר של הספר. האהבה העמוקה שיש בין סשינקה לבעלה. תיאור שמכל כיוון בא להגיד שהתחתנה ללא סערת רגשות , שלא הייתה ביניהם קרבה פיזית נלהבת בשום שלב - אבל ברגע האמת הם שוכחים את כל הכעסים החדשים שמפרידים ביניהם, שוכחים מי הוא האשם במה שקרה, ותוך שעות ספורות מוצאים את עצמם ביחד עם מטרה משוטפת - להגן ככל האפשר אחד על השני וחשוב ביותר - להציל את ילדיהם. לא יצא לי לקרוא עוד הרבה תיאורים של אהבה כה עמוקה, שמתוארת בכזו צניעות.

גם כאן חלק מדמויות היסטוריות מתוארות במבט הכי קרוב - שיחות חולין של סטלין בשיחותיו האישיות ושרבוטיו בזמן השיחה, אהבת הנשים ואמביציות של לברנטיי ברייה.
גם כאן מונטיפיורי עושה את העבודה בצורה מהממת. הוא לא בא להאשים אותם. הוא לא מתאר אותם כמפלצות שטוחות. הוא נותן לקורא להסיק את מסקנותיו לבד מהמוני פרטים קטנים ואובייקטיבים ככל האפשר ממה שגילה כהיסטוריון בסקירותיו העמוקות.
בחלק זה גם משולבת הדרמה הגדולה של הספר. דרכי ההתגברות עם הדרמה של האנשים החזקים האלה שהם אלה שהתחילו את המהפכה, שהיו כל כך מסורים לה לאורך כל השנים.
כאן משולב גם תיאור של החיים המשפחתיים שלהם.

גם חלק זה נקטע בטרם עת. גם חלק זה מתאר את השנים שבין לבין. שנים שאחרי הטיהורים הגדולים של סטלין ולפני מלחמת העולם השניה (שקשה לדמיין ספר על רוסיה שקרוב לתקופה -אבל לא נוגע במלחמה עצמה. מלחמה כה קריטית עבור רוסיה, מלחמה כה חרוטה בראש כל האנשים שעברו תקופה זאת ).אבל גם כאן מונטיפיורי יודע להתמקד במה שמתכוון בלבד -ולמרות שיש לו תיאורים של תקופת הלפני והאחרי - על תקופה זו הוא פוסח לגמרי.

ואז מתחיל החלק האחרון - שנות התשעים - אחרי פירוק ברית המועצות. והחקירה של השנים אחורה. גם כאן יש משהו אוטנטי במיוחד. משהו שאי-אפשר שלא להתמקד בו. כשמונטיפיורי מתאר את החיטוטים בארכיונים של תקופת סטאלין - הוא מדבר מניסיונו האישי.מורגש מאוד שזהו לא תיאור דמיוני אומנותי של מציאות זאת - אלא תיאור אותנטי מהמם של איך הכל מתנהל. פקידים דוחים שמצד אחד מגינים על הארכיונים ומתפלספים על דברים אידיאולוגים , מפגינים כוח ומצד שני מנסים לסחוט כסף עבור המסמכים שיש להם ומוכנים למכור הכל - רק שישלמו והרבה. כרגיל אנשים ללא כל ערכים, צורך לצדק ועוד..
אם כל החלקים הקודמים היו מעניינים חלק זה מרתק במיוחד. לא הצלחתי לעזוב את הספר מהידיים. בציטוטים של מסמכי המפלגה הסודיים ביותר אנו מגלים את התפתחות המשפט. למה קרה מה שקרה. מי בגד - והאם בגד בכלל. ממש פרק של ספר בילוש - אבל בילוש עבור פרטים של משפחה שהספקתי להיקשר אליה מאוד ובאמת מסקרן ומרגיש קריטי לדעת מה היה שם.


יאמר לזכותו של מונטיפיורי שמאוד חששתי לקרוא ספר על רוסיה שנכתב ע"י מישהו שלא רוסי. חששתי משטחיות. חששתי מזלזול. ובראש ובראשונה חששתי מתיארים מזוייפים של אדם שלא באמת מבין את הנשמה של העם הרוסי ומתיימר לכתוב רומן עליהם. אבל הוא עשה זאת בצורה מעולה. מעט מאוד מאוד חלקים בספר היתה לי תחושה של חוסר אותנטיות. יש כבוד עצום לעם ולמנטליות, ואין חרטתנות בכלל. גם כמה שהוא חופר בתקופות הקשות - אין תחושה כלל של "מישהו זר שבא עם ידיים גסות ומלוכלחות ומחטט לך בתוך הבית".

אלה הגדולות של הספר.
אבל כמו לכל דבר - יש לו גם חולשות. חולשות גדולות מאוד - אך נסלחות. תיאור היחסים של סשינקה עם ילדיה מתואר במתיקות יתר,עד כדי לא אמין. אנשים לא באמת מדברים ככה ועוד ועוד. הרומן שמופיע במרכזו של חלק שני נראה גם הוא לא אמין - לגבר שבסיפור לא הייתה שום תכונה בכדי לזכות באהבה ספונטנית מסוג זה. וכמובן הסוף - כ-30 העמודים האחרונים הם מתוקים ודביקים ברמות מעיקות ביותר. משהו בין אופרת סבון, לבין דרמה הוליוודית בנאלית. ולמרות שמשולבים בו עוד תיאורים מחרידים - עדיין , מתיקות של רוב הטקסט מפריעה בחלק זה מאוד.
אבל יש לזה הסבר. מונטיפיורי אינו כותב רומנים במקצועו - הוא היסטוריון. בסיכומו של הספר הוא כותב שרצה להביא את ההיסטוריה גם לאלה שלא היו קוראים ספר היסטורי יבש. והוא משיג את המטרה ובגדול. אחרי הסוף הספר לא עוזב אותי, ואני ממשיכה לחשוב שוב ושוב על השנים הקשות האלה, על מה הניע את האנשים, ועל שלושת הדמויות המרכזיות של הספר, שכה התחבתי אליהם, לפחות לחלקם.

הספר היה מבחינתי מסקרן ביותר. ובאמת באמת מומלץ בחום.

סשינקה סשינקה , איזה ספר.
כמה שסשינקה סובלת בחייה.
בספר יש המון המון התעללות באסירים פוליטיים.
רק סשינקה העקשנית לא משתפת פעולה בכלא,ולא רצתה
להסגיר את אהבתה,הבחירה שלה הייתה קשה מאוד,
היא נאלצת לוותר על היקרים לליבה.
רומן היסטורי עצוב.

הסולם של חנן
☺☺☺☺☺ האם השכלת
☺☺☺☺☺ מה עוצמת החוויה שעברת
☺☺☺☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺☺☺☺ האם האהבה עוברת
☺☺☺☺☺ האם הקרבת העצים לצורך ההדפסה ,נסלחת.
☺☺☺☺ האם הספר ישרוד ל עשרים שנה

אוי איזה ספר קורע לב וסוחט דמעות !
המחבר מצליח להעביר את רוח התקופה כל כך חי שזה מרגיש אמיתי ,פשוט חוויה סוחפת ,מראות ריחות ,צבעים ואוירה מהפנטת. אמנם תחילת הספר די מייגעת וקריאתו נמרחה בהתאם אך אחריתו מחפה על כך ובגדול .
ולנקודה היהודית שלא מצאתי אליה התייחסות מצד הקוראים באתר.
עובדה היסטורית היא שמובילי "הניסוי הגדול מעולם" היו ברובם יהודים כך שהמחבר כתב על בני עמו ,מי שלא יודע אז סב סבו משה בנה את תחנת הרוח בירושלים.
הסביבה הרוויה באנטישמיות הייתה עובדה היסטורית נוספת אך לא באה לידיי ביטוי בספר כנראה שהמחבר לא מייחס לזה את המשקל הראוי או שהוא מדחיק זאת מעצם שהותו שלו בארצות נכר.
האם סטאלין היה אנטישמי אני לא יודע אבל הוא זה שהתנקש ברופאים היהודיים , הגה את תוכנית בירוביג'אן וגם הציל המוני יהודים מהשמדה נאצית ,האם ההתייחסות שלו לסשינקה הייתה קשורה למוצאה? הספר לא מבהיר את העניין המסקרן.

סשינקה מתגלה כנערה אמיצה מאוד, שלא פוחדת ומעיזה לעשות מהלכים שאחרים לא היו חושבים עליהם, עקב פחד וכישלון.

בסיפור יש לא מעט נושאים שנמרחו ועייפו אותי, באיזה שהוא שלב איבדתי עניין, המלחמה והמהפכה ברוסיה עם כל השלטון הנוראי, גורם לקורא כעס ועצבות.

אני אישית פחות מתחברת לסגנון ספרים מסוג זה, מרוב המלצות ושבחים, הייתי חייבת לקרוא ולדעת ממה ההתלהבות, כל מי שאוהב לקרוא על ההיסטוריה, מלחמות וכ"ו יתחבר לספר הזה, אני לא ממש התחברתי. לדעתי הספר יכל להיות הרבה יותר מעניין וסוחף אם היה מתומצת בעיקר.

סיפור נחמד, לא מעבר לזה.