אמרו שהייטנר פונה לחתך הגילאים שלו ולרווקים/ת תל אביבים,אז אמרו.אמרו גם שהחלב ועוד מיליון מוצרים מסרטנים,אז נפסיק לצרוך אותם? לא!!!....ותאמינו לי שבאילת,עיר החטאים -לאס ווגאס של ישראל ובכל הארץ יש מלא אריאלים כמו...ולא רק בתל-אביב......הלו!!...אנחנו במאה עשרים ואחת.
ולכן שהלל הזקן,חבר מהסימניה המליץ לי לקרוא את הספר כי הוא מצחיק ולא צריך להשקיע הרבה את המוח נעניתי לאתגר התאים לי להירגע מהספר "בדם קר" של קפוטה. מודה ,כל ההמלצות של הלל עד היום לא אכזבו אותי,יש לו טעם לבחור......והביקורות שלו מדברות בעד עצמן.
תודה הלל:-))
התאחדות המולי"ם העניקה לאילן הייטנר את פרס ספר הזהב,על ספרו "קציצות",ספר שכולו עוסק בתהפוכות הרגשיות ובשינוי תפיסה המתחולל בחייו של אריאל,בחור תל-אביבי שעבר את גיל השלושים,רווק מתהולל,מיואש המחפש את מקומו בחיים,ערב חתונתו הממשמש ובא,וזאת לאחר שרוב חבריו התחתנו וילדו ילדים.
לכאורה סיפור רגיל,מוכר,ואף יכול היה להיות משעמם,אילולא ידע הייטנר להביא את הסיפור מצידה המצחיק של הסיטואציה בה הוא נמצא.
התובנות אליהם מגיע אריאל תוך כדי החיטוט בחייו,והמצבים אליהם הוא נקלע,מובאים לקורא בצורה מצחיקה בטירוף.בעיקר שיעורי היוגה אליהם הוא הולך, ויוצא משם עלאק רוחני,מוקסם כולו עד כדי כך שהוא מלטף כל עלה,מריח כל פרח,מתאהב בפח אשפה מסריח,מודה על הבריאה,קורא תהילים,מפתח סלידה מבשר,סיגריות ומין מזדמן,אבל עדיין פוחד להיחשב קוקסינל. לא יודעת מה איתכם...אותי זה הצחיק מאוד.
. נכון שהייתי מוותרת על כמה סצנות המסופרות לפרטי פרטים מחדרי המיטות והפנטזיות של אריאל ..אבל, כי זו רק אני.
אם הייתי צריכה להביא דוגמאות לכל הקטעים המצחיקים,זה אומר שזו לא הייתה ביקורת,אלא העתקה של הספר,לכן חברים תצטרכו לקרוא ולהבין על מה אני מדברת.
התובנה שאני הגעתי אליה במהלך הסיפור היא, שאריאל אינו מפגין חיבה יתרה למין הנשי "כביכול",ובדרכו המצ'ואיסטית הוא מביע את עמדתו כלפי הפמניזם בסיכום הבא: “זו המצאה של גברים ברברים,שרצו את האישה הקלאסית,המבשלת,המנקה,המחנכת, המאהבת,ועוד שבעת אלפים ש"ח לחודש.
אני הדגשתי את המילה "כביכול" מאחר ובסופו של יום כל מטרתו היא למצוא את אהבת חייו איתה יוכל לחיות לנצח נצחים,בבית קטן עם גינה כלב,וכמובן כמה זעטוטים שירוצו לו בין הרגליים.גם אם היא לא האישה הקלאסית שלא מקפידה על בית מתוקתק,ולא מכינה לו את הקציצות שהוא אוהב מבית אמא.
בסופו של יום כולנו מחפשים את החיים האמיתיים שמסתכמים בלאהוב,להיות נאהב, להרגיש טוב מבפנים בדברים הקטנים והיום יומיים,להפוך את המגרעות ליתרונות ולהאמין בקלישאה:"וחיו באושר ועושר עד עצם היו הזה.”
מומלץ לכל מי שרוצה לשכוח מצרות היום יום,או אחרי ספר כבד.משהו קליל,שיעלה חיוך על הפנים ויתפשט לצחוק אדיר.
עכשיו אני יכולה להתחיל לקרוא את ה"אמן והמרגריטה" של בולגקוב.(כבד).
קריאה מהנה.
