****
הספר הזה הוא בדיוק כמו השם שלו. הוא מצליח להיות מאוד מאוד אידיוטי, ובעת ובעונה אחת לתת לך הרגשה כאילו נחבאת בו למעשה איזה סוג של אמירה חברתית אמיתית, ישראלית, וביקורת על חברת השפע והבליל המטופש של ניו אייג' שאופף את כולנו. אבל בתכל'ס, הוא באמת מאוד אידיוטי.
כרגיל אצל אילן הייטנר, גם כאן יש כמויות של "תובנות" על החיים שמגיעות ממקום מאוד לא נפוח וחסר כל חשיבות עצמית. מה שמרשים אותי באופן אישי הוא שנראה שיש להייטנר איזה מאגר סודי בלתי נדלה של תובנות כאלה, שמצליחות להיות מדוייקות מאוד, ואי אפשר להימנע מההרגשה שלו הן היו מגיעות לידיו של טווה סיפורים יותר מוצלח, התוצאה היתה יכולה להיות מרהיבה באמת. כי יש פה באמת כמויות של פנינים, רק שהן טובעות בים של מלל אינפנטילי, בנאלי, סקסיסטי ואני לא יודע מה עוד. הייטנר יכול לכתוב ספר על כל נושא, ונדמה לי שכל כל ספר כזה, יהיה הנושא אשר יהיה, ייראה בדיוק אותו דבר, אם הוא יהיה על תרמילאים בדרום אמריקה, על ביטוח לאומי או על השואה. הוא תמיד יהיה קליל ומגניב וקולי עד להתפקע. תמיד יהיה בו רגש נוגה ושטחי, התבוננות חדה על הקומדיה של החיים, הוא יהיה סקסי ומקסים ושובה לב, ואידיוטי כמעט לחלוטין.
כבר כתבתי פעם שהייטנר מצליח לעשות דבר אחד נהדר - הוא לוקח את עצמו/משופר כדמות בסיסית, ואליה הוא מחבר דמויות משנה מומצאות (בחלקן לפחות), ועלילות משנה שאותן הוא ממציא לגמרי (בספר הזה, למשל, אחרי מריבה עם אשתו ההרה וההורמונלית הוא נוסע לשדה התעופה וממריא משם לטיסה הראשונה שיוצאת (ורשה). אין לי ספק שכל גבר חווה את הרצון הזה לקום ולקנות כרטיס טיסה במצבים האבסורדיים שמגיעים אליהם בריבים עם הגברת, אבל אין לי ספק שבחיים האמיתיים, הייטנר בעצמו לא עלה על מטוס. הוא פשוט זרם עם הדמיון שלו. וזה דבר מדהים לעשות. לו רק הוא היה מצליח להכניס את זה לסיפור שמתרומם מעל גובה הדשא).
בקיצור, "אידיוט מושלם" מקבל ממני שלושה כוכבים, כי יש בו תמהיל של כוכב אחד ושל חמישה, הוא משעשע - בעיקר בתחילתו - והוא שווה בדיוק את 25 השקלים שהשקעתי בו.
****
